חידוש הקדש הרב יצחק שפירא

ההתמודדות האקטואלית עם חכמת יון ותרבותה.

חנוכה הוא אחרון החגים שנקבעו והתקבלו בישראל, ולכן ניתן לומר שזהו החג האקטואלי ביותר עד בוא המשיח. ואכן, המאבק עם יון הוא אקטואלי ביותר, שכן גם לאחר שמלכות יון נעלמה הרי תרבות יון וחכמתה היא שעמדה בבסיסה של מלכות רומא שבאה אחריה, והיא גם העומדת ביסודה של "התרבות המערבית" המודרנית לגווניה וגלגוליה עד עצם היום הזה.

הקודש בעולם

עיקר המלחמה של יון היא בקודש. היונים חיללו וטמאו את המקדש, וגזרו על שבת, ברית מילה וקידוש החודש. גם הפגיעה בבנות ישראל תופסת מקום מרכזי, וכנראה היתה גורם משמעותי לפרוץ המרד. כל אלו מייצגים את הקודש בכל המישורים שהוא מופיע: הקדושה במימד המקום – בבית המקדש; הקדושה במימד הזמן – בשבת ובראש חודש; והקדושה במימד נפש האדם – בקדושת הברית של בני ובנות ישראל. אלו הם שלשת מימדי המציאות – הנקראים בתורת הסוד "עולם, שנה, נפש" – ובכולם נלחמו היונים מלחמת חורמה.

הקודש הוא נקודה עצמית שאינה יכולה להווצר ממאמץ אנושי, גדול ככל שיהיה, אלא משהו אלוקי הנברא יש מאין. דבר קדוש הוא משהו שהתייחד משאר הדברים, הובדל והופרש, מוכן ומזומן לתכלית מיוחדת. הקודש נובע מבחירה של ה' המתערב כרצונו במציאות העולם, "אֲשֶׁר יִבְחַר ה' הוּא הַקָּדוֹשׁ": בוחר בישראל עם קדוש מכל העמים, בוחר בארץ הקודש ובירושלים עיר הקודש מכל המקומות, ובוחר בשבת קודש ומועדי קודש, "ברוך אתה ה' מקדש השבת ישראל והזמנים". לכן הקדושה מתבטאת בהבדלה, "המבדיל בין קודש לחול, בין ישראל לעמים, בין יום השביעי לששת ימי המעשה", "הִבְדַּלְתָּ וְקִדַּשְתָּ את עמך ישראל בקדושתך".

באמונת ישראל, הקודש קשור בחידוש. כשם שה' ברא את העולם ברצונו וחידש אותו יש מאין, כן ה' בוחר בנו מכל העמים ומקדש אותנו. הבחירה של ה' יוצרת משהו חדש, קדוש, ומכח זה גם ההכרה והבחירה שלנו יכולות ליצור משהו חדש באמת, "ישראל מקדשים את הזמנים".

החושך היווני

היונים מתכחשים לעצם קיומו של הקודש. חכמת יון טוענת ש"העולם קדמון" בלי ראשית, הגלגל סובב תמיד ו"עולם כמנהגו נוהג", "מה שהיה הוא שיהיה ואין כל חדש". אין אפשרות לחידוש אמיתי, וממילא אין מציאות של קודש. האדם בשכלו יכול רק להכיר יותר טוב את המציאות אבל לא לחדש ולקדש.

לפי תפיסת יון, אין משהו יחודי המובדל בעצם מכל השאר. בכל שורר שוויון; כל בני האדם שוים ביסודם, כל הזמנים שוים וכל המקומות שוים, כולם נמצאים על אותו המישור ואין הבדל מהותי ביניהם, שהרי החושים והשכל אינם רואים הבדל כזה. לכן היונים אינם רוצים להשמיד את עם ישראל מבחינה פיזית, כהמן בשעתו, אלא לבולל אותו, לפרוץ את הגדרות המשונות שלו ולהפוך אותו לעם ככל העמים, עם נורמלי!

אך באמת התורה השוויונית הזו מחשיכה את העולם – "חושך זו מלכות יון" – ומטביעה אותו "ביון מצולה", בבוץ טובעני ללא אחיזה של משהו יציב באמת. האור האמיתי הוא משהו אלוקי מוחלט ויציב, "תורה אור" שלעומתה חכמת האדם עם כל יופיה היא עדיין חשוכה ויחסית.

כהניך הקדושים

מול פריצת הגדרות ומבול הטומאה היוני, המאיימים לחלל כל קודש, קמו בני חשמונאי הכהנים. "כהניך הקדושים" הם הרגישים ביותר לקדושה, הם המופקדים על עבודת הקודש ושמירתו, ועליהם לשמור על יחוס מדוייק המשמר את שלשלת הכהונה מאהרן הכהן הנבחר בידי שמים, "וַיִּבָּדֵל אַהֲרֹן לְהַקְדִּישׁוֹ קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הוּא וּבָנָיו עַד עוֹלָם".

אך גם כשמלכות יון טמאה וטמטמה את המעגלים החיצוניים, הצליחו הכהנים למצוא את נקודת הקודש הפנימית שלא חוללה – "מצאו פך אחד של שמן שהיה מונח בחותמו של כהן גדול". זוהי נקודת הקודש הנסתרת שיד אדם אינה יכולה לגעת בה, ולאחר שהיא מתגלה הריהי מתפשטת ומאירה עוד ועוד ועוד...

וכמו בימים ההם כן בזמן הזה: תיקון אמיתי חייב לעסוק במפורש ובמכוון בנושא הקדושה. ההבדלה בין קודש לחול ובין ישראל לעמים היא היסוד הגדול שכל הבניין נשען עליו. קדושת הכהונה, קדושת היחוס וקדושת הברית – אלו אבני היסוד שעם ישראל בנוי עליהם, והיום יותר מתמיד צריך לטפח ולייקר את מושגי הקדושה הללו. זוהי עצם-הלוּז ממנה נשוב ונתחַיֵה, עם קדוש בארץ הקדושה לאור התורה הקדושה, עד לבניין בית המקדש ולאור חדש על ציון.

* בשולי הדברים נזכיר שלמעשה המדע המודרני כיום מפריך כמה מהנחות היסוד של חכמת יון. מתברר שהטבע אינו כל כך חומרי ואחיד, לא הכל צפוי וידוע מראש כמו במעגל סגור (דטרמיניזם), וככל שמעמיקים לחקור בשיתין של המציאות מגלים שיש הרבה מקום להפתעות; בתשתית היֵש אנו פוגשים לפתע אַיִן, ואף מתברר שבחירת האדם משפיעה על עצם הקיום. מכאן כבר קרובה יותר הדרך להגיע ל"אורחא דמהימנותא", לאמונה בבבריאה רצונית ובהשגחה פרטית, והדברים ארוכים.