"הרב הנזיר" מערכת

לכ"ח מנחם-אב, יום פטירת ר' דוד הכהן, הידוע בכנויו "הנזיר" – על שם שנהג בנזירות, לא שתה יין ולא ספר שערו.

הרב הנזיר היה אישיות מיוחדת במינה, ומצעירותו שאף לנסתר ולנעלם. הוא למד אצל החפץ-חיים בראדין, ולאחר מכן למד פילוסופיה באוניברסיטה – כשהוא נזהר לשמור על טהרה וקדושה. בשנת תרע"ה פגש הנזיר את הראי"ה קוק זצ"ל בהיותו בשוייץ, ומאז דבקה נפשו אחריו והיה לתלמידו המובהק. שנים רבות הקדיש הנזיר לכתבי הרב קוק, מהם ערך את ספרי אורות הקודש, אך הוא פיתח גם השקפת עולם מיוחדת משלו, אותה התחיל לכתוב בספרו קול הנבואה. בספר זה פורש הנזיר, בדייקנות ובעמקות, את עולם המחשבה היהודי לדורותיו ולגווניו – פילוסופיה ומחקר, קבלה, חסידות ומוסר – בדגש מיוחד על מה שהגדיר כ"הגיון העברי השמעי" [מלשון שמיעה]. בכל זה ראה הנזיר סולם לשוב אל הנבואה – אליה ערג בכל נפשו. לאחרונה יצאו לאור באורי הרב הנזיר לספר הכוזרי (בשלשה כרכים), וכתבים נוספים משלו עדיין מחכים לראות אור.

הרב הנזיר היה גם צמחוני, ועסק הרבה ב"חזון הצמחונות והשלום" על-פי משנת הרב קוק. אך יחד עם הצפיה לשלום עולמי, לימד הנזיר כיצד להלחם ברשע, כדבריו המובאים כאן מ"מגילת מלחמה ושלום" אותה כתב בשנת ה'תש"ח.

בהיות הרב הנזיר כהן, וכתלמידו של החפץ חיים, הוא הלך בעקבות קריאת רבו ללימוד הלכות קדשים, כהכנה לבנין המקדש. וכך מספר הרב הנזיר בזכרונותיו: כשעברתי בעיר ראדין, בקרתי את מורי ורבי החפץ חיים... הוא דבר איתי על לימוד הלכות קדשים וזרזני על זה. ויאמר לי כך: "הלא אנחנו כהנים וצריכים לדעת הלכות קדשים. מלפנים, כשהייתי מתפלל 'ולירושלים עירך ברחמים תשוב', הייתי חושב זו תפלה סתם, אבל עכשיו אני מרגיש שזה קרוב קרוב". ויוסף לאמר: "אינני יודע אם אזכה לכך, אבל בימיכם ודאי ודאי".

זכותו תגן עלינו ונזכה מהרה לשמוע את קול הנבואה.

אוהבי ה' שנאו רע

"המלחמה מלווה שנאה, וזקוקה לה... מלמדים ומזכירים לשנוא, לשנוא את האויב, "זכור את אשר עשה לך עמלק". הנקמה, יסודה הצדק. "אל נקמות ה'.. הנשא שופט הארץ". "ישמח צדיק כי חזה נקם... יש אלהים שופטים בארץ"... מלחמת ההגנה.. – זו חובה!... ולפי לימודי הקרב ההתגוננות השלמה היא בהתקפה, הרי זו היא מלחמת חובה, להתקיף את האויב, במקום שהוא, לפי הכלל "הבא להרגך השכם להרגו". ורק אויל יאמר, הבא להרגך התרפס לפניו, ופשוט צוארך, אולי יחוס אולי ירחם. זוהי כניעה של חסיד שוטה, הגובלת בפשע. ואם ביחיד הדברים אמורים, על אחת כמה וכמה בחיי העם."

מתוך "מגילת מלחמה ושלום"