דברי תורה לפרשת בשלח מו"ר הרב יצחק גינזבורג

דברים עמוקים ורמזים מתוקים מתוך 'דבר תורה יומי' שכתב הרב עצמו.

א.

בתחילת פרק חלק בסנהדרין שואלים חז"ל "מנין לתחיית המתים מן התורה", ומביאים, בהמשך הסוגיה, עשרים ושנים פסוקים מהתנ"ך שמהם ניתן ללמוד תחיית המתים מן התורה. "הכל הולך אחר הפתיחה" – הפסוק הראשון הוא בתחילת פרשת וארא, לפני יציאת מצרים: "וגם הקימותי את בריתי אתם לתת להם את ארץ כנען" – "להם", לאבות (כמו שנאמר בפסוק הקודם "ושמי הוי' לא נודעתי להם"), מכאן לתחיית המתים מן התורה. אך רש"י לא מביא מאמר חז"ל זה בפירושו על התורה, פירוש שנועד להיות "פשוטו של מקרא" (המתאים ל"בן חמש למקרא"), אלא מפרש שהכוונה ב"להם" היא "שנדרתי להם [לתת להם את ארץ כנען, בשם אל שדי] ולא קיימתי".

הפעם השניה שחז"ל מוצאים רמז בתורה לתחיית המתים היא בפרשתנו – "'אז ישיר משה'. מכאן רמז לתחיית המתים מן התורה" (רש"י בפירוש שני, בשם מדרש רז"ל, ב"פשוטו של מקרא"). פסוק זה מופיע לאחר יציאת מצרים וקריעת ים סוף. נמצא שיציאת מצרים מוקפת בשני הרמזים הראשונים בתורה לתחיית המתים (כאשר השני, בפרשתנו, יותר "פשוט" מהראשון), לומר לך שיציאת מצרים (וקריעת ים סוף, המסתיימת בשירת הים) – והרי, "בכל דור ודור [ובכל יום ויום, ובכל רגע ורגע] חייב אדם לראות את עצמו כאלו הוא יצא [עכשיו] ממצרים" – היא בזכות האמונה הטהורה בתחיית המתים מן התורה, כמבואר במקום אחר – תחיית אבות העולם, אברהם יצחק ויעקב, מכאן, ותחיית משה רבינו ("הוא גואל ראשול והוא גואל אחרון") מכאן, ודוק.

והנה, במשנה, בסוף מסכת סוטה, נאמר "...ותחית המתים באה על ידי אליהו זכור לטוב, אמן". לפי זה, בכל חווית יציאת מצרים (בכל יום תמיד, כנ"ל), אליהו זכור לטוב (= צמח צדק [על שם "צמח שמו ומתחתיו יצמח" כעשב השדה בתחיית המתים – "מכנף הארץ זמירות שמענו צבי לצדיק", צדקת הצדיק לעתיד לבוא – "עתידים צדיקים שיחיו מתים"] = מנחם מענדל) מחיה את האבות מכאן (העבודה של "מתי ['יחיו מתיך' – עד מתי!] יגיעו מעשי למעשה אבותי אברהם יצחק ויעקב") ואת משה רבינו מכאן (ניצוץ משה שבכל יהודי היינו היכולת, על ידי עבודת ההתבוננות, לדעת את הוי', כמבואר בתניא, ולומר שירה, שיר חדש, לה').

ורמזים נאים: אליהו אברהם יצחק יעקב משה = 1035 = משה משה משה – נמצא שמשה הוא הערך הממוצע של כל בחינה, ושהערך הממוצע בין אליהו לאבות, אברהם יצחק יעקב, הוא משה, בסוד "מה שהיה הוא שיהיה וגו'", וד"ל. ה השמות במילוי = חן בריבוע, שהוא עולה בראשית במילוי המילוי, ודוק. סוד החן שייך ל"אז [ישיר]", וכמו שיתבאר.

1035 עולה ה פעמים אור של יום אחד דמעשה בראשית. נמצא שהערך הממוצע של כל שם מחמשת השמות הנ"ל הוא אור, בסוד "הקיצו ורננו שוכני עפר כי טל אורות טליך".

והוא המשולש של אדם (45) = אדם פעמים חיה (הנקודה האמצעית של אדם, ושם האשה הראשונה כפי שעלה במחשבה לפני החטא כנודע) – לפני חטא האכיתה מעץ הדעת טוב ורע, אדם וחוה היו בדרגה של חיים נצחיים, והוא השרש של תחיית המתים מן התורה (תורה אור), כשם שנברא האדם מן העפר כן יקויים לע"ל "הקיצו ורננו שוכני עפר", כמבואר בפרק חלק בסוגיה הנ"ל.

הנקודה האמצעית של 1035 הוא 518 = דוד פעמים יחידה (הבל). והוא עולה ראובן ראובן (= בן במילוי: בית נון; בן = אליהו, וכמו שיתבאר). בפרשת וזאת הברכה מברך משה את ראובן "יחי ראובן ואל ימת ויהי מתיו מספר" שמכאן לומדים חז"ל תחיית המתים מן התורה. ראובן הוא סוד "ראתה שפחה על הים מה שלא ראו הנביאים" (סוד "עין לא ראתה אלהים זולתך יעשה למחכה לו", אלהים זולתך" ר"ת אז – "אז ישיר משה". שאר האותיות של "אלהים זולתך" = ישראל), והיינו שראו את שרש נשמת הבן שיולד לעם ישראל, מלך המשיח, אליהו הנביא המחיה מתים, וכמו שיתבאר.

ב.

ובגליוני הש"ס (לרבי יוסף ענגיל זצ"ל) סוטה מט, ב (מובא בתפארת יוסף על "אז ישיר") כתב:

"ברש"י, ארז"ל מכאן רמז לתחיית המתים מן התורה. ועיין במשנה סוטה דתחיית המתים על ידי אליהו ז"ל. ובספר בנין אריאל פרשת וזאת הברכה כתב דלא מצא מי שפירש מאין הרגלים לדבר זה, יע"ש. ובאמת בירושלמי שקלים (פ"ב ה"ג) יש לימוד על זה, אך יש שם שתי נוסחאות בלימוד זה, ונוסחא אחת מהם אינה מובנת".

הנוסחה המובנת בירושלמי היא שהראיה היא מהפסוק בסוף מלאכי "הנה אנכי שלח לכם את אליה הנביא לפני בוא יום הוי' הגדול והנורא". אך ה"נוסחה אחת מהם אינה מובנת" היינו שמביאה הירושלמי ראיה לתחיית המתים על ידי אליהו ז"ל מהפסוק במשלי "אז תבין יראת הוי' ודעת אלהים תמצא", ואינה מובנת, לכאורה, השייכות לענין אליהו בתחיית המתים.

ובדרך הרמז י"ל ע"פ "אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת...", הפעם הראשונה, לדעת רש"י בפשוטו של מקרא, יש רמז לתחיית המתים מן התורה, כנ"ל, והרי "הכל הולך אחר הפתיחה". ע"פ פשט הלימוד לתחיית המתים בפסוק "אז ישיר משה וגו'" הוא מתבת "ישיר", לשון עתיד. אך, בעומק יותר, יש למצוא רמז לתחיית המתים בעצם ענין השירה להוי' (על הנס דקריעת ים סוף, דהוא משל להתהוות התמידית של שמים וארץ בכל יום ובכל רגע תמיד, "המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית" יש מאין ואפס המוחלט – שהכרה זו היא היא יציאת מצרים בכל רגע תמיד). והרמז: ישיר ("אז ישיר משה...") = (עצם ענין) השירה ("... את השירה הזאת"), שעולה עשרים (עשרים = כתר = "אשירה להוי' כי גאה גאה") פעמים הוי' ב"ה.

ועוד, ועיקר, שירה הוא מלשון השראה – ההתעוררות לשיר להוי' באה מהשראה אלוקית, מרוח הוי' דנחה על האיש הישראלי (ישראלשיר אל) השר לה', רוחו של משיח (לשון שיחה היא תפלה = שירה) – "ונחה עליו רוח הוי' וגו'" – שהיא אותה רוח עליה נאמר "תשלח רוחך" דפירש"י בתחיית המתים, והוא הרוח דיחזקאל שהחיה מתים בבקעת דורא – "מארבע רוחות באי הרוח ופחי בהרוגים האלה ויחיו" (והוא הוא סוד טל תחיה שהוא טל תורה הנקראת שירה – "כתבו לכם את השירה הזאת וגו'" – "טל אורות טלך". רוח טל [רת"ס רחל; רוח טל במספר קדמי = רחל במילוי, דתחיית המתים הוא בסוד בנין פרצוף רחל, שלא תהיינה "רגליה יורדות מות" בקיום "ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ"] = כב במשולש = "[לא על הלחם יחיה האדם כי על כל מוצא פי הוי' [יחיה האדם, בבחינת תחיית המתים]" וכו', כמבואר במ"א; רוח טל במילוי ובמילוי המילוי [סוד יחוד או"א עילאין, שמשם נשמות חדשות לתחיית המתים] = חיים בריבוע).

ג.

וביתר עומק, סוד השירה, ההשראה האלוקית, המפתח של תחיית המתים שנמסר לאליהו הנביא זכור לטוב (מפתח = "אז ישיר" = לב במשולש, מפתח הלב לפתוח את הנקודה הפנימית שבלב ששם שורה היחידה שבנפש, החי בעצם [שלמעלה מהחיה – חיים להחיות], בחיים נצחיים לע"ל בתחיית המתים) – "אשירה להוי'" אותיות אליהו השירה = אליהו ישיר (סוד "הוא [משה] גואל ראשון והוא [אליהו] גואל אחרון", ו"מה שהיה הוא שיהיה" כנ"ל, הכל בסוד "אז ישיר משה") = כב פעמים הוי' – טמון בתבה הפותחת את השירה – "אז".

מבואר באריכות במ"א, על פי דברי הזהר הקדוש, ש"אז" בכל מקום הוא סוד (סולם) הנגינה ("סולם דא צלותא", תפלה = שירה כנ"ל). "אז" רומז תמיד ל"עומק ראשית" (כמו בפסוק במשלי, בו מדברת התורה: "הוי' קנני ראשית דרכו קדם מפעליו מאז" – לפני שנברא העולם, עומק ראשית) ול"עומק אחרית" (כמו כאן, "אז ישיר משה" – לתחיית המתים, עומק אחרית.

והנה, פנימיות אמא (עומק אחרית) היא למעלה מפנימיות אבא (עומק ראשית), כידוע בסוד "מחשבתן של ישראל קדמה לכל דבר" (לשון הבראשית רבה. מחשבתן של ישראל קדמה = 1820, מספר אזכרות שם הוי' ב"ה בכל התורה כולה, ללמד שמחשבתן של ישראל הוא סוד שם העצם, גילוי עצמותו יתברך; מחשבתן של ישראל קדמה לכל דבר = אנכי פעמים הוי', אנכי מי שאנכי, תכלית הגילוי של "אני בינה [= 2 בחזקת 7, רבע אנכי מי שאנכי, 2 בחזקת 9] לי גבורה [= 2 בחזקת 8, חצי אנכי מי שאנכי; אנכי מי שאנכי הוא ההפרש בין אז לישיר]", "אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענו", וד"ל) גם לתורה הקדומה.

והוא סוד אחשורוש דקדושה, שאחרית וראשית שלו, אחרית לפני ראשית, ועל כן יש לשים (בהתבוננותנו) את "אז ישיר משה" למעלה מ"הוי' קנני ראשית דרכו קדם מפעליו מאז" (שהוא גם לפי סדר התנ"ך, וכן מתורת משה למשלי שלמה) – מ"אז" (עתיד) ל"מאז" (עבר). יש כאן י תבות ו-טל אותיות (ע"ד הפסוק "ואהבת את הוי' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך", ועל דרך שמות עשר הספירות: כתר חכמה בינה חסד גבורה תפארת נצח הוד יסוד מלכות [ואהבת סוד ישראל, עשר ספירות סוד תורה – "אסתכל באורייתא וברא עלמא" בעשר ספירות בלימה]), י תבות כנגד י אותיות של "אז ישיר משה".

אז ישיר משה קדם מפעליו מאז = 1301 = הוי' בהשראה (26 בריבוע ועוד 25 בריבוע), שירה להוי'! אז ישיר משה הוי' קנני ראשית דרכו קדם מפעליו מאז = 2678 = הוי' פעמים 103 (אדם נח, סוד "אני ראשון ואני אחרון") = אדם שת אנוש קינן (קנני) מהללאל ירד חנוך מתושלח למך נח, י הדורות הראשונים לאנושות, שסודם "מגיד מראשית אחרית", מעומק ראשית לעומק אחרית, וד"ל. פנות המשולש – אז דרכו מאז = יא פעמים הוי', השאר = צב פעמים הוי'. הנקודה האמצעית של המשולש היא קנני (קינן), קנין תורה (קןקדמון נצחי. קדמון נצחי = משיח, שיושב בהיכל קן צפור = מודעות. צפור = "הוי' ימלך לעלם ועד", סיום השירה, כמו שיתבאר. קן – ביאת המשיח, קנין – תחיית המתים, וד"ל).

ד.

 והנה, "אז" רומז לאליהו הנביא זכור לטוב. אליהו הנביא עולה מאה ועשרים שנות משה רבינו עליו השלום (במדרש איתא שמשה הוא גואל ראשון ואליהו הוא גואל אחרון, ובמקום אחר "הוא [משה] גואל ראשון והוא גואל אחרון" – "מה ['ונחנו מה' כולל אהרן, שרש אליהו] שהיה הוא שיהיה"). אליהו הוא סוד שם בן כנודע, התיקון השלם של הגוף היהודי (שעל כן זכה לעלות באש השמימה נשמה בגוף), הרמוז בברית המילה (שעל ידי אליהו מלאך הברית, שבא לכל ברית; הערך הממוצע של ברית אליהו הוא אליהו זכור לטוב = צמח צדק וכו' כנ"ל) ואצל הנוקבא (כמאן דמהילא דמיא) – כלל ישראל – בנין פרצוף רחל, כנ"ל.

אז הוא סוד הנגינה, השירה להוי', כנ"ל. אז = 8, סוד שמונה נימין של כנורו של מלך המשיח. בכנור של העולם הזה יש ז נימין, אך בכנור של משיח יש אז (א למעלה מ-ז, בינה – פנימיות אמא כנ"ל – למעלה מז"ת, סוד העולם הבא, עומק אחרית כנ"ל; ה-א של אז הוא סוד היכל קדש קדשים שכולל ג"ר, וכאשר יתפרטו בנימי הכנור של העולם הבא ממש, לאחר ימות המשיח, יהיו עשרה – "עלי עשור").

והנה, בכל התנ"ך תבת "אז" מופיעה 119 פעמים (119 = ז פעמים טוב דמעשה בראשית). ב-119 הופעות אלו יש רחל אותיות. וכן, 119 פעמים אז = ד פעמים רחל = רחל "פנים ואחור": רחל חל ל ר רח רחל! והוא עולה ז פעמים קול, בסוד ז קולות דמתן תורה ("טל תורה מחייהו"), ודוד (מלך ישראל חי וקים = ימות המשיח) פעמים חיים (נצחיים).

ה"אז" של "אז ישיר משה" היא ה"אז" המספר אז (ה"אז" השמיני) לפי סדר התורה!

אז התבות הראשונות – "אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת" = אז (סוד העולם הבא, אמא עילאה כנ"ל) ועוד אהבה פעמים יראה, כללות ז מדות הלב, בעודן כלולות יחד ברחם האם וגם לאחר שנולדו כאשר אור אמא שורה עליהן (בסוד "ויחד את לבבנו לאהבה וליראה את שמך", "יחד" לשון חדוה ושמחה, "אם הבנים שמחה" – על ידי חדוה ושמחה אפשר לחוות אהבת ה' ויראת ה' גם יחד, כמבואר בדא"ח).

ה.

מבואר לעיל שבכח הניגון של אליהו-משיח (בכנור של אז נימין; כנור סוד נר כו – "נר הוי' נשמת אדם [חפש כל חדרי בטן, בהתלבשות הנשמה בגוף דווקא, על ידי אחיזת אור הנר בפתילה, ולע"ל יהיה 'נר תמיד' בחיים נצחיים, נשמות בגופים, וד"ל]", ח נרות של חנוכה, שמצוותם להאיר את החוץ עד שתכלה רגל מן השוק, באסיפת רגלי הנוקבא הביתה, לתחום האצילות, רשות היחיד, שלא תהיינה עוד בבחינת "רגליה יורדות מות" כנ"ל) להחיות את המתים.

ובכל זה יובן שייכות הפסוק "אז תבין יראת הוי' ודעת אלהים תמצא" לתחיית המתים על ידי אליהו זכור לטוב. כשם שהשירה פותחת ב"אז" – אליהו זכור לטוב – כן פסוק זה פותח ב"אז" – "אז תבין וגו'". תבין עולה טל תחיה. תבין מלשון בן = אליהו כנ"ל (היינו שרש בן בבינה עילאה, עולם הבא, סוד עלית אליהו באש השמימה נשמה בגוף כנ"ל, וד"ל). "אז תבין" = "נעשה אדם" (= "יהי אור ויהי אור" = י פעמים שילוב אהיה בהוי', יחוד או"א עילאין, כמבואר בכתבי האריז"ל), "נעשה" לשון תיקון, שיחיה לנצח.

אז במילוי ובמילוי המילוי (סוד יחוד או"א עילאין דמשם נשמות חדשות כנ"ל, השרות שיר חדש להוי') = 637 = 7 בריבוע פעמים 13 = יראת הוי' (הוי' תורה). והוא סוד "אשה יראת הוי' היא תתהלל", בחן ויפי שלה, סוד אז = ח, ובריבוע פרטי = ןחן ("אשת חן תתמך כבוד"). "אז" דקדושה הוא התיקון של "אשה זונה" (ביטוי החוזר ז פעמים בתנ"ך, כנגד ז אותיות של "אשה זונה"; "מאז" הוא תיקון של "מצח אשה זונה" [מצח אשה זונה היינו הלעומת זה של אנכי מי שאנכי, כאשר התיקון, ההפיכה לקדושה, נעשה על ידי מעשה שמעון לוי, וד"ל]. אשה זונה היא הלעומת זה של אשה נביאה, חושבנא דדין כחושבנא דדין, והיינו סוד מרים הנביאה שלקחה את התף וכו' לשיר עם הנשים את שירת הים, וד"ל), סוד התגיירותה של רחב אשת יהושע (שאצלה מופיע פעם ראשונה בתנ"ך הביטוי "אשה זונה" – "הכל הולך אחר הפתיחה". רחב אשה זונה = אז פעמים הזונה [חכמה]. נמצא שאמירת שירת הים בכוונה, מתוך שמחה רבה והודיה לה', היא סגולה לתיקון קרי [תיקון השייך לזמן שובבי"ם], ד"כל האומר רחב רחב מיד נקרי" [רחב רחב הוא סוד היחוד של יעקב רחל. רחל היא ההפרש בין אשה לזונה, ודוק. יהושע הקורא לאשתו רחב רחב הוא סוד "שקר החן והבל היפי", וד"ל], ומבואר בדא"ח שבקדושה הוא ענין גילוי אור אין סוף ב"ה ממש, הגילוי של קריעת ים סוף שראתה שפחה על הים מה שלא ראו הנביאים).

והנה, משרש נשמת רחב שרה חנה להוי' "עלץ לבי להוי' רמה קרני להוי' רחב פי על אויבי [על דרך שירת הים, לאחר שטובעו המצריים, אויבי ישראל, בים סוף]" – עלץ רמה רחב = אז ובמילוי ובמילוי המילוי, סוד "אז תבין יראת הוי'"!

ה' חישב את הקץעלץ (סוד הצלע) – לעשות. למעשה, היו בני ישראל במצרים רחב שנים, שלפום צערא אגרא, שמחת השירה להוי' – "רחב פי על אויבי" ("רחב פי על אויבי" = משפט – "לעשות בהם משפט כתוב הדר הוא לכל חסידיו הללויה"), ואז התקיים בהם "ובני ישראל יצאים ביד רמה".

ו.

 "אז תבין יראת הוי' ודעת אלהים תמצא". המפרשים כתבו ש"דעת אלהים" היינו רזין דאורייתא, מעשה בראשית ומעשה מרכבה. והיינו תכלית ימות המשיח ותחיית המתים – "כי מלאה הארץ דעה את הוי' כמים לים מכסים". "ודעת אלהים תמצא" ס"ת אמת, סוד "אהיה אשר אהיה" (אהיה פעמים אהיה עולה אמת). ס"ת "אז תבין יראת הוי'" עו' "תבין" שעולה ה"יהלום" של אהיה. כל ס"ת הפסוק – "אז תבין יראת הוי' ודעת אלהים תמצא" עו' אהיה אהיה (מב) במשולש שעו' ז פעמים "הוי' הוא האלהים" (שאומרים בסוף נעילה דיום הקדוש). ראשי ואמצעי הפסוק (שאר אותיות הפסוק) – "אז תבין יראת הוי' ודעת אלהים תמצא" עו' 1301, מספר ההשראה ה-26 = אז ישיר משה קדם מפעליו מאז כנ"ל! ראשי התבות – "אז תבין יראת הוי' ודעת אלהים תמצא" = ד פעמים אור = אור "פנים ואחור": אור ור ר א או אור! יש בפסוק רק אות אחת באמצע תבה – ה-ה של אלהים. ראשי וסופי התבות והאות שבאמצע תבה = 1736 = ז פעמים אברהם (רמח). שאר אותיות הפסוק – "אז תבין יראת הוי' ודעת אלהים תמצא" = 468 = חי פעמים הוי' ב"ה = ג פעמים יוסף (הנקרא צפנת פענח = ד פעמים אור הנ"ל) = בי פעמים טל (הערך הממוצע של בי האותיות), סוד טל תחיה (= אז תבין כנ"ל).

הפסוק "אז תבין יראת הוי' ודעת אלהים תמצא" פותח ב-א וחותם ב-א (סימנו: א-א, ובכך הוא ראוי להיות ה"פסוק" של מי ששמו מתחיל ב-א ונגמר ב-א, כמו אבא וכיוצ"ב, ודוק), בסוד "אאלפך חכמה [אבא, עומק ראשית] אאלפך בינה [אמא, עומק אחרית]", סוד "נוצר חסד לאלפים" ("נחל נובע מקור חכמה"), וד"ל. יש בפסוק זך אותיות, האות האמצעית היא ה-ה השניה של שם הוי' ב"ה. נמצא שרת"ס הפסוק הוא אהא (שבריבוע פרטי עולה זך, מספר אותיות הפסוק), ורומז לפתיחת מסכת נזיר – אותיות רזין (דאורייתא, "דעת אלהים" כנ"ל): "כל כנויי נזירות כנזירות. האומר אהא הרי זה נזיר" (הערך הממוצע של אהא נזיר = קבלה). שלוש האותיות שבאמצע הפסוק הן והו ("... י-הוה ודעת..."), השם הראשון של עב שמותיו יתברך היוצאים מ-ג הפסוקים ויסע ויבא ויט שבפרשתנו לפני קריעת ים סוף ושירת הים (ושסודם "עולם חסד יבנה" בעולם התחיה, כנודע). והו = טוב. בסוף פרשת בא נאמר "על כן אני זבח להוי' וגו'", "אני זבח" ר"ת אז, ובהיות זבח = טוב = והו, נמצא ש"אני זבח" = "אני [השם ה-לז, תחילת לו השמות האחרונים של עב, לו הצדיקים הנגלים] והו [השם הראשון, תחילת לו הראשונים, לו הצדיקים הנסתרים] הושיעה נא". "אז תבין יראת י-הוה" – אני בדילוג שוה של אותיות, ואחר כך: והו – "אני והו הושיעה נא". שאר האותיות עד סיום רמז אני והו – "אז תבין יראת הוי' ו[דעת וגו']" = 1035 הנ"ל (אליהו אברהם יצחק יעקב משה)!

כל הפסוק "אז תבין יראת הוי' ודעת אלהים תמצא" = לח פעמים חן (היוצא מאז כנ"ל).

 ז.

והנה, הפעם הראשונה (מבין ג הפעמים בתנ"ך) שכתוב "דעת אלהים" (= אז פעמים ע, ממוצע אז האותיות שבו, סוד ה-ע של דעת, ע = סוד) הוא בהושע: "שמעו דבר הוי' בני ישראל כי ריב להוי' עם יושבי הארץ כי אין אמת ואין חסד ואין דעת אלהים בארץ". אמת חסד דעת אלהים ראשי תבות אחד! נמצא ש"דעת אלהים" הוא סוד ה-ד רבתי של "הוי' אחד", שמצוה להאריך בה בפרט, וכמאמר רז"ל "כל המאריך באחד מאריכין לו ימיו ושנותיו", סוד "ארך ימים בימינה", סוד "ותעמד לגרלך לקץ הימין" (הפסוק האחרון בתנ"ך שממנו לומדים חז"ל תחיית המתים מן התורה; והנה, ותעמד = ישיר = כ פעמים הוי' כנ"ל).

ה-ד דאחד הוא סוד פרצוף לאה (= אח פעמים ד, וד"ל) כנודע, סוד אותיות המחשבה (עלמא דאתכסיא), סוד עולם הבא (עולם התחיה), שנתקנה ממלכות דתבונה = מילוי אחד: אלף חית דלת, ללמד שה-ד רבתי דאחד כולל את כל סוד אחדות הוי', ושעל כן המצוה להאריך באחד היא בעיקר להאריך בה.

והנה, "אמת" רומז למתן תורה – "אין אמת אלא תורה". "חסד" רומז ליציאת מצרים – "זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולותיך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה". נמצא ש"דעת אלהים" רומז לקריעת ים סוף, הגילוי של "ראתה שפחה על הים מה שלא ראו הנביאים", וכנ"ל. סיום השירה הוא "הוי' ימלך לעלם ועד" שביחד עם "דעת אלהים" = לאה פעמים הוי' ב"ה.

"דעת אלהים" היינו ההתקשרות וההתחברות לתכלית כוונת בריאת האדם עלי ארץ: "אני אמרתי אלהים אתם", להיות כאלקים ממש, לחיות חיים נצחיים, סוד עולם התחיה. לפי זה יש לפרש "אין אמת ואין חסד ואין דעת אלהים בארץ" הכל בענין אהבת ישראל. "אמת" היינו "'ואהבת לרעך כמוך', רבי עקיבא אומר זה כלל גדול בתורה [תורת אמת]". "חסד" היינו חוש יהודי טבעי באהבת ישראל (המתבטא בקיום מצות אהבת ישראל בהדור רב, לפני ולפנים משורת הדין המתחייב על פי תורת אמת). "דעת אלהים" היינו הידיעה הברורה שבקרב כל יהודי שוכן "חלק אלוה ממעל ממש" (= רבונו של עולם קטן, וראה תניא פרק לב בסוד "יעקב אשר פדה את אברהם").

והנה, סוד התחיה הוא סוד (הדר ו)מהיטבאל, כנודע בכתבי האריז"ל (שהמות הוא סוד השבירה, והתיקון, שמתחיל מהדר ומהיטבאל, הוא סוד התחיה). מהיטבאל = יחוד מה ובןמשה (שאמר "ונחנו מה" ואליהו (= בן) – "הוא גואל ראשון והוא גואל אחרון" כנ"ל. ראינו לעיל שראש וסוף הפסוק "אז תבין יראת הוי' ודעת אלהים תמצא" הוא א-א. האותיות הסמוכות מכאן ומכאן – "אז... תמצא" – הן זצ (פרצוף התפארת דאלב"ם, סוד עץ החיים כנודע) = מהיטבאל. ב"אז ישיר משה" יש ט אותיות. "אז ישיר משה" = ט פעמים מהיטבאל (נמצא שהערך הממוצע של כל אות = מהיטבאל). הכל בסוד תיקון הזמן – "לכל זמן [בעולם התחיה] ועת לכל חפץ תחת השמים [בעולם הזה]", וד"ל.

ראש-תוך-סוף מהיטבאל הוא מטל – "ויתן לך האלהים [סוד 'דעת אלהים'] מטל השמים וגו'", הברכה הראשונה (מתוך י ברכות) שמברך יצחק אבינו את יעקב (בחשבו שהוא עשו = "הוי' ימלך לעלם ועד", וד"ל), סוד טל תחיה (תבין). שאר אותיות מהיטבאל הן ביאה – ביאת המשיח ותחיית המתים על ידי אליהו זכור לטוב.

ראש-תוך-סוף "אז ישיר משה" הוא איה – "איה מקום כבודו", סוד ג"ר (א-כתר י-חכמה ה-בינה; איה מקום כבודו כתר חכמה בינה [איה כנגד עצם הכתר, מקום בינה, כבודו – לב נתיבות חכמה, כבוד נאצל] = 1000, אלף אורות שניתנו למשה רבינו במתן תורה, סוד "טל תורה מחייהו"), כפי שהג"ר כלולים בכתר עליון (סוד קדושת "כתר" שבה אומרים "איה מקום כבודו", וד"ל), שמשם טל תחיה כנודע.