א.        פתיחה – מה המטרה?

נתחיל עם מילתא דבדיחותא, נראה לי לפי מה שבקשו ממני להעביר שיעור שבעצם אתם שפני נסיון. אנחנו לא יודעים מה אנחנו רוצים מעצמנו כשאנחנו מלמדים את כל מה שאנחנו מלמדים. אבל אולי אחרי שכל השפנים פה יהיו תיישים, נדע בסוף מה אנחנו רוצים מעצמנו.

ננסה להסביר מה אנחנו רוצים מעצמנו כמלמדים, ומה אנחנו רוצים מהתלמידים כתלמידים בנושאים האלה. בעצם זה קצת חידוש להכנס לנושאים האלה. מלבד הרב יצחק אני לא מכיר מישהו שעסק בזה, וגם אם מישהו עסק זה לא בצורה הזאת.

ניקח מבנה שלמדו פה כמעט כולם – את המבנה של ארץ - מערכת-השמש - שביל-החלב - היקום. אני רוצה לנסות להסביר את זה בשיעור אחד, כך שגם מי שלא היה יוכל להבין. גם נסביר מה זה אומר שאני מסביר משהו שהוא גם תורה וגם מדע ביחד, איך אני רוצה לתפוס אותם ומה זה עושה לי שאני תופס אותם ביחד. כשאני אומר שזה עשה לי משהו זה אומר שכיון שאני מבין את המציאות יותר טוב – האמונה בקב"ה גם מתחדשת וגם חודרת יותר טוב לנבכי המציאות. אם אני רוצה להציב מטרה – זו המטרה. המטרה היא שהאמונה בה' תתעשר. האמונה של מי שלא חושב בכלל על מה המשמעות של זה שהוא מאמין שונה ממי שחושב על המשמעות של זה. בנוסף המטרה היא שהאמונה תחדור לי יותר טוב לתוך המציאות. את המציאות אני מכיר, והאמונה לא בדיוק נכנסת פנימה, לא תמיד אני רואה בכל דבר שאני מסתכל אלוקות, אבל ככל שאני לומד יותר אני מסתכל על המציאות אחרת, באופן שהוא כלי לראות במציאות משהו אלוקי. זו המטרה.

 ב.       סדרי גודל - "מה גדלו מעשיך ה'" 

עכשיו אני רוצה להמחיש את זה על מבנה שלמדו פה. המבנה הוא שיש כדור הארץ, ואחרי זה יש לנו מערכת-השמש, אחרי זה את הגלקסיה – נקרא לזה שביל החלב, ובסוף היקום – גם שלנו.

·    היקום

·    שביל החלב

·    מערכת השמש

·    כדור הארץ

לפני שאני מתחיל להסביר אני רוצה להקדים. מבחינה נפשית, היום השמים הרבה יותר גדולים, באין-ערוך יותר ממה שחשבו פעם. סדרי גודל של מה שחשבו פעם שהגודל של השמים זה הרבה פחות ממערכת השמש, זה מה שאנשים חשבו שנקרא בלי סוף. מה שאדם חווה שזה בלי סוף, ענק ענק ענק, היום זה רק הביצה שלנו. אנחנו מכירים קרוב אלינו - זה מה שנגיש. לא נגיש בפועל, אי אפשר להגיע לכל מערכת השמש, אבל זה מה שקרוב אלינו. רק להבין מה קרה לאנושות – האנושות גלתה פתאום שהשמים הם מאד גדולים. זה דבר מאד משמעותי. מה זה עושה לי? קודם כל זה עושה שהקב"ה ברא עולם ענק, הרבה יותר גדול ממה שחשבתי. פעם לא ידעתי שאפשר לראות במציאות כל כך הרבה גדלות ה' כמו שאנחנו יכולים היום לראות. כבר עשה לי משהו.

ננסה קצת להבין כמה זה גדול. סדרי-הגודל הם שכדור הארץ הוא גדול ביחס אלינו. אנחנו מכירים את כדור הארץ, קשה לתפוס את כל הארץ. מישהו יודע מה המרחק שכדור הארץ עובר בשנה סביב השמש? מישהו יודע איך מחשבים דבר כזה? נעשה את החשבון רק מתמטי, רק שנדע. כמה דקות לוקח לקרן אור מהשמש להגיע עד לפה? 500 שניות. בק"מ זה אומר 150,000,000,000. כמה זה כדור הארץ בק"מ – מה ההיקף שלו? 44,000. המרחק שכדור הארץ עושה זה 150 מיליארד כפול 2 כפול 3.14, כמה זה יוצא? 950,000,000,000. אז אפשר במקום זה לכתוב אלף-מיליארד. איך קוראים לזה? זה מחלוקת בין האירופאים לאמריקאים מה זה טריליון.... כל זה רק הסדר-גודל של הפער בין היקף כדור הארץ לבין – לא מערכת השמש, אלא רק ההקפה של כדור הארץ.

מערכת השמש עצמה – הדברים הכי רחוקים – זה פי 120 מזה. זה הגודל של מערכת השמש. המספר הגדול הזה, 120 פעמים: 120,000,000,000,000. זה הסדר גודל של כל מערכת השמש. אם אני רוצה עכשיו לדבר נורמלי, בלי כל הבלגאן הזה של כמה אפסים וכמה אנחנו אפסים, זה להגיד שהיקף כדור הארץ הוא שישית שניה של אור, מערכת השמש שעתיים, והכוכב הראשון שאנחנו רואים מחוץ למערכת השמש – לוקח לאור שלו להגיע אלינו 4 שנים. זה הכוכב הראשון שאנחנו רואים. זה כדי שנבין כמה נחמד להבין שהעולם גדול וגדול, ואפילו אם תסע עם מנוע מאד מהיר ממערכת השמש, אז אתה תהיה מאד זקן כשתגיע לאיזה מקום שם. אתה צריך לטוס במהירות האור בשביל להתחיל להיות מחובר למציאות שם.

עד עכשיו רק על שתי הרמות של כדור הארץ ומערכת השמש, ועל הכוכב הכי קרוב אלינו במדרגה של שביל החלב. אבל אם אני מסתכל מה זה אומר המדרגה הזאת, סדרי גודל שאין לנו שום הבנה. סדרי הגודל של שביל החלב 200,000 שנות אור. כמה אפסים זה? זה [מערכת השמש, 120 טריליון ק"מ] ק"מ של שעתיים, כמה שעות יש בשנה – 200 אלף שנות אור – זה מצד אחד לצד השני של שביל החלב. מספר עם 22 אפסים. בקיצור זה גדול, כל זה רק שביל החלב אבל היקום... מה שמשערים היום את גודל היקום זה 15 מיליארד שנות אור.

אז קודם כל זה עשה לי משהו. אם אני איש כמו שאומר הרמב"ם שאוהב להסתכל במציאות כדי לראות מי זה ה', "מה גדלו מעשיך ה'" – להבין את גודל היקום זה במישור הכי פשוט מגדיל אותי. אתה אומר לעצמך כמה ה' גדול. זה נחמד מאד. כל זה זה הרמה הכי פשוטה, עליה אנחנו פחות רוצים לדבר.

עכשיו אני שואל את עצמי: אני עומד מול כל הגודל הזה, ובאמת רואה שה' מאד גדול, אבל זה עושה תחושה מאד מוזרה. גדול גדול וגדול, אבל זה נראה סתם. יש בזה משהו יותר מזה? אני יכול להסתכל על זה ולקבל תמונה יותר ממשית מזה – או שאפשר רק לומר שזה גדול וגדול וזהו? נניח שאני אומר שבאמת ה' ברא עולם הרבה יותר גדול ממה שחשבתי עד עכשיו, מאד גדול, ואני מתפעל מזה אם יש לי קצת חוש בזה וזה מעניין אותי. אבל השאלה היא: "מי צריך כזה גדול?". אז יש תשובה פשוטה: אם אני יודע שזה כזה גדול אז מי שברא את זה עוד יותר גדול.   תשובה פשוטה פירושו של דבר שאני נשאר בתובנות הרגילות שלי שהעולם הוא גדול, וה' שברא את העולם הוא עוד יותר גדול. וזהו. אפשר באמת להגיד שהעולם כזה גדול בשביל להגיד שה' עוד יותר גדול. אבל הרי היה אפשר לעשות אותו עוד יותר גדול, אפשר גם היה לעשות יותר קטן, אני לא מרגיש שבאמת חדשתי פה משהו.

 ג.         הצורך לסדר את הראש

מי שלומד איך העולם בנוי רואה פתאום שיש פה איזה סדר, איזה הגיון, וזה מאד מעניין אותו. וכשהוא לומד על זה, על איך העולם בנוי, הוא ממילא לומד גם על איך הקב"ה מנהיג את העולם, איך הוא החליט להסתכל עליו. ואז צריך לחלק אותו לחלקים. יש איך שהמדע חילק את העולם הזה לחלקים, ויש איך שאנחנו לומדים את זה פה, איך שהרב יצחק החליט להסתכל על הדבר הזה. הרב יצחק בא וכתב ליד ארבעת המושגים את אותיות י-ה-ו-ה מלמעלה למטה, כלומר:

י        היקום

ה       שביל החלב

ו        מערכת השמש

ה       כדור הארץ

עוד מעט נסביר מה הוא אמר. לפני זה אני רוצה להסביר מה עשיתי כשחילקתי לארבע החלקים האלה. כשמדען מסתכל על הדבר הזה, הוא רואה שיש פה מליוני מליארדי מיליארדי כוכבים, זה לא יאומן כמה כוכבים יש בכל היקום. רק בשביל החלב יש כמות עצומה של כוכבים שאפשר לצפות בהם. כוכב הכוונה שמש, כל כוכב שאנחנו מדברים עליו זה שמש. לא כוכב כמו שכדור הארץ, גוש סלע, אלא שמש בוערת. כל הכוכבים שאנחנו רואים, חוץ מהכוכבים של מערכת השמש שהאור שלהם מגיע מהשמש – כל שאר הכוכבים הנראים הם שמשות. אם הם לא היו שמש לא היינו רואים אותם. הם רחוקים, הכי קרוב זה 4 שנות אור. במרחקים כאלה, אם זה סלע כמו כדור הארץ שלנו או כמו הכוכבים של מערכת השמש אתה בכלל לא רואה אותו. לא רואים כלום. לפני 20 שנה הצליחו במאמצים מרובים ועצומים (ביום של ראות טובה...) לראות שני כוכבים שהם לא שמש, והם נמצאים מחוץ למערכת השמש. כוכבים ששייכים למערכת שמש אחרת. היו צריכים את כל המכשירים הכי משוכללים בעולם בשביל שיהיה אפשר למצוא כוכבי לכת מחוץ למערכת השמש. זה הדהים מאד את המדענים.

למה זה היה משמעותי להם? זו דוגמא שמאד חשובה לנו להבין. אם יש דבר כזה, זה אומר שיכול להיות שיש שם אנשים חיים. אם זה שמש – אז אין שם אנשים חיים. עכשיו אני שואל את עצמי: אולי באמת יש שם אנשים חיים? הרי זה משהו ענק! בהתחלה שאלו פה שאלה "בשביל מה צריך כזה ענק", עכשיו אני שואל אם זה כזה ענק אולי בכלל העולם מאד משעשע, ויש עוד אנשים בכל מיני מקומות. אני רוצה לדעת איך אני מתייחס לזה. נסתכל איך מדען מתייחס לזה ואיך אני רוצה להתייחס לזה. האם אני רוצה להתייחס שיכול להיות עוד בדיוק כמוני או שאני לא רוצה ככה?

זה שחושבים שבאמת יכול להיות עוד מרכז כמו שיש פה במקום אחר – לא יכול להיות דבר כזה, כמו שהרבי כותב שלא יכול להיות שיש עוד בעלי-בחירה כי הובטחנו במתן תורה שאנחנו בעלי הבחירה היחידים.

לעומת זה, כשמדען רואה שהעולם מאד מאד גדול, הוא ממילא מרגיש שמה שיש פה הוא מאד קטן או שולי, וזה לא חשוב. פתאום באים ואומרים לו "רגע, אבל אנחנו עם סגולה". הוא אומר: תראה, כשאתה אומר עם סגולה ואתה עומד רק מול כל המליארדים שגרים פה בכדור ארץ – עצבנת אותם, והרגזת את אלה, התגאית על אלה, הצלחתי להבין עם מי אתה רב. אז זה משמעותי. אבל אתה צועק פה: עם סגולה, עם סגולה, ושם יש אולי עוד כמה כוכבים שהם לא שומעים עליך, לא יודעים עליך, זה לא משמעותי בכלל, זה לא מעניין אותם. אתה בכלל לא יודע על קיומם, הם לא יודעים על קיומך – זה מאד משמעותי אם יש שם חיים. אם אני שם לב מה זה עשה לי שהעולם גדול – מצד אחד בתשובה הפשוטה הראשונה, זה עשה לי שאני שואל בשביל מה צריך כזה דבר גדול. נתתי לזה תשובה פשוטה – גדולת ה'. כל עוד העולם היה קטן וה' היה גדול – זה בסדר, אבל ברגע שגם העולם נהיה גדול – יכול להיות שיש פה עוד הרבה עמים, ואז כשאני בא ואומר שאני עם נבחר – נבחר ממי? אתה מרגיש פתאום מבולבל.

בהתחלה זה נראה לי גדלות ה', אבל פתאום שאני אומר שזה גדלות העולם – אני שואל את עצמי איפה אני נמצא. בא המבנה הזה ומסדר לך את המחשבה. המבנה הזה אומר שבאמת צריך לסדר לך את הראש. המבנה הזה מסביר לך איך אתה צריך להתייחס למציאות.

כיון שאמרנו את המשפט היפה הזה שאנחנו עם סגולה, אנחנו נבחרנו, אז אם אני נבחרתי – ממילא כשאני אומר שאני נבחרתי מהעמים – הבנתי. אבל מה זה אומר לי שנבחרתי מכל החיים שבגלקסיה אם אני בכלל לא יכול לתקשר אתם? האם זה מציאותי שמישהו יגיע לכוכב שהוא מחוץ למערכת השמש? בשביל שאתה תגיע לכוכב שהוא מחוץ למערכת השמש, המשמעות היא שאתה צריך להשתנות לחלוטין. להפוך להיות כמו אור. אם אתה לא תהפוך להיות אור, אז להתחיל לטייל מחוץ למערכת השמש אתה לא תצליח. אני לא יודע מה זה להיות אור, זה רק אומר שאתה צריך לא להיות מגושם (אכלת היום הרבה, אולי אם היית אוכל פחות היית הופך להיות גוש אור...) ואז היית נע במהירות האור והיית יכול לטייל בכל הגלקסיה, ואחרי כמה שנים הייתי יכול לדבר אתך אם הייתי שם והיית נוסע בדיוק למקום הנכון בלי לטעות בדרך... אם אתה תצליח להגיע למקום הזה, זה יהיה משהו מיוחד. אדרבה, באמת יכול להיות שזה יקרה. אני רק רוצה להסביר בתודעה שלנו מה זה אומר להיות כמו אור. זה אומר להיות משהו שהוא מאד שונה ממה שאנחנו עכשיו. אני רוצה שכשאתה לומד על שביל החלב תקח את זה בחשבון.

אז אני בונה מבנה. מבנה מאד עוזר לי להבין מה היחס הנפשי האמיתי שלי. מה אני רוצה להגיד? כשאני אומר שזה כנגד אותיות הוי', אז אני אומר שכדור הארץ ומערכת השמש נקראים "הנגלות" – הם דברים שקשורים אלינו, ושביל החלב והיקום נקראים הנסתרות. אותיות י-ה הם תמיד הנסתר, ואותיות ו-ה הנגלה. בכדור הארץ ומערכת השמש יש לי איזה קשר לדברים, יש לי נגישות. אבל לשביל החלב וליקום – אין לי שום נגישות. כך אני בונה לעצמי מערכת יחסים נורמלית עם הגודל של היקום. תדע לך – אתה רוצה שאני אגיד לך איך להתייחס? הקב"ה ברא את העולם בצורה כזו שיש חלקים שנגישים לך, ויש חלקים שלא נגישים לך. הם לא נגישים לך באמת, כמו שאתה עכשיו – ככה זה בנוי. זה מסודר ככה שה' ברא שחלק הוא נגיש לך ושחלק לא נגיש לך.

נאמר יותר מזה. כשאני בונה את המבנה הזה אני יכול להסביר עוד הרבה דברים מה זה עושה לי בגישה.

 ד.        התמקדות ההשגחה

נסביר משהו חשוב לגבי מה ששאלו פה האם גם בשאר הכוכבים יש חיים או שאין חיים. כשאני מסתכל על המבנה הזה, אני מניח שכדור הארץ הוא המרכז. אנחנו נמצאים פה בכדור הארץ, ולאט לאט אנחנו מבינים שזה גדול יותר, כמו מערכת השמש. אחרי זה אנחנו אומרים שזה גדול כמו שביל החלב, ואחרי זה כמו כל היקום. אבל איך זה מצד הקב"ה? אם הוא יותר גדול מהיקום הוא בהתחלה מסתכל על היקום (זה קצת מצחיק להגיד ככה על הקב"ה, אבל זה יעזור לנו להבין איך אנחנו אמורים להסתכל על אמונה בה') – אז הוא מסתכל הפוך! הוא מתכופף – "המשפילי לראות בשמים", הוא מסכל ואומר: אני רואה יקום. אחרי שהוא רואה את כל היקום הענק הזה, שבשבילנו הוא ענק ובשבילו כזה קטנצ'יק, בסוף הוא מוצא את היקום ומסתכל עליו, ורואה בתוך היקום מלא גלקסיות קטנות. פתאום יש גלקסיה אחת שהוא מחליט להסתכל דוקא עליה. הוא מסתכל עליה, ובתוך כל הגלקסיה הענקית הזו הוא מסתכל על מערכת השמש. אחרי זה הוא מסתכל בתוך מערכת השמש, והוא מסתכל דוקא על כדור הארץ.

בתוך כדור הארץ הוא מסתכל על בית המקדש. בסוף – שם הוא מסתכל. כתוב שהעיניים שלו מסתכלות בכל ארץ ישראל – "עיני ה' אלקיך בה", אבל אחרי שהעיניים רואות הרבה דברים – הם נמשכות למשהו אחד מתוך כל הראיה וזה נקרא בית המקדש. תמיד כשאני מסתכל אני בהתחלה מסתכל באופן כללי, ואחרי זה אני נמשך מתוך כל הרוחב להסתכל על משהו מסוים. איך אני יודע שזה נקרא בית המקדש? כתוב "והיו עיני ולבי שם כל הימים". בסטרא אחרא גם יש דבר כזה שאני מסתכל על משהו רחב ואחרי זה אני נמשך לתוך זה. כל יום אנחנו אומרים את זה כמה פעמים – "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם", "העין רואה והלב חומד". הכוונה שיש עין שרואה באופן כללי, ומהכל נובע שהיא נמשכת למשהו. אז גם הקב"ה מסתכל בהתחלה בגדול, ולאט לאט מתמקד.

אם אני מסתכל ככה על היקום אני לא מחפש עוד אנשים בכל מיני מקומות אחרים. אני לא יודע להגיד בודאות שאין, אבל יותר פשוט לי להגיד שאין מלהגיד שיש. אם אני מסתכל כמו מדען, אז אני אומר שכמו שפה נוצר משהו – אולי גם במקום אחר נוצר משהו. אני לא יודע. אבל אם אני מסתכל בהסתכלות אמונית, גם אם לא כהוכחה גמורה – יותר פשוט לי להסתכל שיש יקום מאד גדול, והוא באמת יותר סתמי. אח"כ הקב"ה מסתכל עוד יותר ממוקד ואז זה פחות סתמי ועוד פחות סתמי, עד שזה מגיע לכדור הארץ, ושם יש בני אדם.

מה המדרגות שהוא מסתכל? מהיקום לשביל החלב ומערכת השמש. אז אם אנחנו נעשה בדיקה, אנחנו נראה מה כל דבר עושה לי בהשגחה של ה'. אני עכשיו מסתכל על ההשגחה של ה'. ה' מסתכל על כל העולם. כל עוד הוא מסתכל על כל היקום אני מרגיש שהוא מסתכל על משהו מאד סתמי. הוא לא ממוקד, הוא רואה יקום ענק, מליארדים של גלקסיות. אחרי זה הוא מסתכל על הגלקסיה המסויימת הזו, על שביל החלב, וזה אומר שהוא החליט להתמקד. הוא החליט שיש המון, וטוב שיש המון, אבל אני מחליט להסתכל על משהו מסויים מתוך כל ההמון. כבר אני מבין מה זה עושה לי שאני נמצא בשביל החלב. זה אומר איפה אני ממוקם. יש משהו ענק, ופתאום אני מתמקד. ההתמקדות זה על שביל החלב. כשאני ממשיך להתמקד הלאה, משביל החלב אני מגיע למערכת השמש. כשהקב"ה מתמקד משביל החלב למערכת השמש מה זה עושה לי? כשאני מסתכל על כל הגלקסיות, מבחינתי גם אם אני אמצא בהם כל מיני כדורים סלעיים כמו כדור הארץ – הם לא חשובים בעיני. בעצם מבחינתי כל מה שמחוץ למערכת השמש זה רק שמשות. כשאני מגיע משביל החלב למערכת השמש יש לי לא רק שמש אלא גם כוכבי לכת. גם כאלה שהם לא שמשות.

שאלה: אבל הקב"ה לא יכול להתמקד, הוא הכל, הוא ממוקד על כל העולם?

תשובה: "והיו עיני ולבי" זה נקרא שהוא מתמקד. יש הבדל בין איך שהוא מתייחס לכל היקום לאיך שהוא מתייחס אלינו. זה לא אותו דבר. להתמקד לענייננו זה להגיד שהוא מתייחס בצורה שונה לכל היקום מאשר אלי. היחס הוא שונה. להגיד שאנחנו עם סגולה זה להגיד שהקב"ה מתייחס אלינו אחרת מאל הגויים. גם לגויים ולבעלי חיים הוא לא מתייחס אותו דבר. על בעלי חיים לא מצאנו נבואה שלוקחים נביא ואומרים להגיד להם שהם לא בסדר. אז יש הרבה סוגי יחס. גם לבעלי חיים הוא לא מתייחס כמו לצמחים. יש הרבה מצוות על בעלי חיים כמו צער בעלי חיים ואין 'צער בעלי צמחים'. מערכת היחסים היא מאד מורכבת, זה לא 'יש את השם, והוא הכל, וזהו'. הקב"ה מחליט איך להתייחס לכל דבר. אותו דבר פה כשאני מסתכל על כל המערכת הזו, אני אומר שמערכת היחסים שונה. איך שהוא מתייחס ליקום זה בצורה יותר סתמית, ולשביל החלב – עצם הרצון לקחת חלק אחד ולהפוך אותו ליותר מיוחד מהאחרים זה להחליט שזה קבוצה מסויימת בה הוא רוצה למצוא את מה שהוא מחפש. הוא מחפש את מערכת השמש, שזה כבר מקום מיוחד.

מה שמיוחד במערכת השמש זה שלמרות שבשביל החלב יש עוד הרבה שמשות עם כוכבי לכת מסביבם, אבל זה שאני בקושי יכול למצוא אותם, וזה כמעט לא רלוונטי אלי, זה אומר לי שגם מבחינת ה' זה שזה קיים – זה סתם, וזה לא העיקר. אבל הכוכבי לכת שבמערכת השמש זה מאד עיקרי. מאד חשוב לו שיהיה אפשר להבחין בין משהו שהוא מאיר – השמש – לבין כוכבי הלכת שהם רק סדר שנמצא מסביב לשמש.

ה.        מה שאנחנו רואים

כל זה רק מצדנו, גם להגיד ששביל החלב מיוחד זה רק מצדנו. נניח שאתה רואה עכשיו סרט, ומראים לך בסרט בנין גדול. בבנין יש שמונה קומות, ובכל קומה יש עשרות חדרים. מראים בן אדם נכנס לבנין, והוא עולה לקומה רביעית. עכשיו הוא נמצא בקומה רביעית, וכשהוא נמצא בקומה רביעית הוא יודע שיש עוד כמה קומות למעלה ועוד כמה קומות למטה. אבל זה לא משנה מה יש שם. בתודעה שלך יש עוד קומות למעלה ועוד קומות למטה, אבל מצד הסרט מעניין אותך רק מה שקורה בקומה הרביעית. עכשיו האדם נכנס לחדר מסויים, ואתה יודע שיש עוד חדרים נוספים בתוך הקומה, אתה מתאר לעצמך שגם בקומות העליונות יש חדרים וגם בקומות התחתונות יש חדרים. קודם כל – הקומות העליונות והתחתונות לא מעניינות אותי, וגם החדרים האחרים כבר לא מעניינים אותי. כשהוא נכנס לבנין האפשרות של חדרים בכלל לא היתה משמעותית. היא מתחילה להיות משמעותית כשהוא נכנס ומתמקד. אז מה אם יש? יש זה לא אומר כלום. האם באמת אני מסתכל כך או אחרת? זה באמת משנה לי איך אני מסתכל.

אני בעיקר רוצה להסביר שכשאני רוצה לבנות איך להסתכל על המערכת, אני באמת חושב שהקב"ה רוצה להגיד לי משהו. כשהוא בנה את העולם ככה שיש את היקום, שביל החלב, מערכת השמש וכדור הארץ – הוא רצה להגיד לי משהו. הוא רצה להגיד שבהתחלה יהיה משהו מאד סתמי, אחרי זה משהו פחות סתמי, אחרי זה משהו עוד יותר מסודר, שיש מערכת מסודרת, ואח"כ כדור הארץ. תשאל אותי האם יש עוד הרבה? יש עוד הרבה, אבל מה זה קשור? העוד הרבה שיש הם באמת הרבה יותר סתמיים כי הם לא מעניינים אותי. ככה אתה צריך להסתכל על זה. האם להגיד שזה לא מעניין הכוונה שאם אפשר לחקור את זה אני לא אחקור? לא. אני יכול לחקור את זה, אבל כשאני חוקר את זה אני רוצה להבין מה המשמעות של זה איך שה' מזמן לי להבין את המציאות. כשאני אמרתי עכשיו מבנה כזה הסברתי לעצמי לא רק מה המציאות בפועל אלא גם מה היחס הנפשי שלי אליה, ויותר עמוק מזה – איך ממבט אלוקי אני אמור לתפוס את כל המציאות שנגלית לעיני. זה מה שהרווחתי אם אני מתחיל לחלק חילוקים.

  ו.          סיכום

אז עשיתי פה שני דברים: אחד זה שהסתכלתי שיש הקב"ה שהוא יותר גדול מהיקום, והשני שהסתכלתי שבתוך כדור הארץ עומד בן אדם, ומהקב"ה עד לבן אדם יש מהלך. אם אני לא מסתכל ככה, אם אני לא אומר שלפני היקום נמצא הקב"ה ואחרי כדור הארץ עומד בן אדם, אז בעצם מה שקורה לי שאני אומר שאני על כדור הארץ אחד, ובמערכת השמש יש הרבה כדורים, ובשביל החלב יש המון כדורים, ובכל היקום יש כמעט אין סוף כדורים. זה מה שהייתי אומר, ושום דבר לא היה משנה כי הכל סתמי.

אבל כשאמרתי שפה יש הקב"ה גדול, שהוא יותר גדול מכל היקום הזה, וכדי להסתכל על היקום הוא "משפילי לראות בשמים ובארץ", אז אני מסתכל על היקום ושואל מה זה אומר שהוא מסתכל על היקום? ואני מסביר מה זה אומר. אחרי זה הוא מסתכל עוד יותר על שביל החלב ועוד יותר על מערכת השמש, וכל שלב אני אסביר יותר ויותר מה המשמעות של זה, שזה לא הספקנו עכשיו. אז אני בונה לעצמי קשר בין הקב"ה שכביכול נמצא פה, יותר גדול מהיקום, לבין זה שהקב"ה ממקד את עצמו להתייחס אלינו ממש, שאנחנו נמצאים פה באיזה מקום. וזה מאד משמעותי.

שאלה: אבל הקב"ה נמצא בכל מקום, זה לא שהוא צריך להשפיל את עצמו, הוא נמצא גם בתוך כדור הארץ?

בכל זאת כתוב המשפילי לראות. אתה אומר ש"מלא כל הארץ כבודו" זה ברור לך, אבל למה צריך לכתוב המשפילי לראות? אל תגיד שזה מסובך ותתיאש, תגיד משהו מאד פשוט: שיש שתי צורות איך הוא מסתכל על העולם. יש שהוא מסתכל על העולם כאילו זה הוא בעצמו, ויש שהוא מסתכל על העולם כאילו יש עולם מחוץ לו שמתנהל. שתי הסתכלויות. בהסתכלות הזו שהוא מסתכל על העולם כאילו הוא מחוץ לו – יש יחס שונה לכל דבר, והיחס השונה הוא שמעל הכל נמצא הקב"ה והוא יורד ומגיע עד אלי. וזה מאד משמעותי איך אני לומד עכשיו את כל המדע.

אני רוצה להגיד יותר מזה. עד עכשיו הסברתי איך אני מסתכל על המדע, ובמקום להסתכל עליו בצורה לא טובה – אני מסתכל בצורה טובה. אבל אני יכול להגיד גם שהתחדש לי כל מיני חידושים באיך אני מסתכל על הקב"ה. עד עכשיו, חשבתי שיש כדור הארץ ומעבר לו יש את השמים. ככה הסתכלו בחז"ל. יש כדור הארץ, ואין מערכת השמש, אין שביל החלב, אין יקום – יש אותנו ויש גדול מבחוץ. הם אמרו את הכל (מערכת השמש, שביל החלב והיקום) בחדא מחתא. מה עכשיו אני מרויח באמונה, איך מתרחבת האמונה ע"י זה שאני לומד תורה ומדע? חוץ ממה שאמרנו בהתחלה שרואים את גודל העולם ומזה לומדים את גדולת הבורא, אני לומד עוד דברים על האמונה. אני לומד שכשהקב"ה רוצה להתייחס אלי הוא רוצה לפתח אותי ורוצה ללמד אותי איזה יחסים יש לו אלי. הוא רוצה שאני אדע על הרבה יחסים אלי. פעם חשבתי שהיחס היחיד הוא שיש שמים ויש אותי. עכשיו כשאני לומד על כל המערכת הזאת, אני רואה שהוא מגלה לי הרבה דברים, הגילויים של כל הדברים האלה שייכים לזמנים שבעם ישראל התגלתה חכמת הנסתר. כשמתחילים ללמוד הרבה על היחס של הקב"ה אלינו אז מתגלים הדברים האלה. למה? כי באמת הקב"ה מגלה יותר את היחס שלו אלינו. מה שלא היה מוכר לנו קודם – נהיה מוכר עכשיו.

 ז.         הוספה – מעבר ליקום

שאלה: מה יש מעבר ליקום?

אני אסביר למה זה חשוב מה שהוא שואל, למרות שלא נדבר על זה עכשיו. הוא שואל שאלה: כשיש לך יקום, מי שעומד פה בקצה היקום ורוצה ללכת החוצה, מה קורה לו? אפשר להגיד שיש מקום שאי אפשר להגיע אליו, ואפשר להגיד שלא, אין. זה היקום ואי אפשר ללכת לשם. לא אי אפשר בגלל שיש כח משיכה, אלא אי אפשר בגלל שאין מקום שם. אתה בן אדם עם שכל. בשכל אתה יכול לרצות להיות יותר גדול מהיקום.

אם אתה רוצה לשבור את הציור הפשוט שלך כדי שתוכל לענות למי ששואל אותך על מי שנמצא פה בקצה אם הוא יכול לזוז או לא יכול לזוז, אפשר לשבור את זה בראש. אם אתה שובר את זה בראש, יש לך כלים יותר טובים להחדיר אלוקות לתוך המציאות הגשמית. אם אתה תפתח את הראש אתה באמת תצליח להחדיר יותר אלוקות למציאות. כמו שפה, כשהעולם יותר גדול נבנים מערכות יחסים יותר גדולות בין הקב"ה לביני, ככה גם פה אם אתה תצליח להסביר את זה.

אמחיש את זה קצת: אתה נמצא פה והולך, עכשיו נוציא מפה את כדור הארץ – אין כדור הארץ, התאדה, נעלם כדור הארץ. אתה נמצא עכשיו באמצע החלל אתה מנסה להתחיל ללכת, אתה מצליח? אתה יכול לזוז? אי אפשר לזוז. אתה יכול להזיז את הגוף אבל בלי לזוז מהמקום. אתה כל הזמן תשאר באותו מקום. אם באמת אני נמצא בחלל ואני לא יכול לזוז, אני שואל את עצמי: מעבר לאיפה שאני חי יש עוד משהו? או שעד איפה שאני מגיע זה קיים, ואחרי זה אין מקום בכלל? יש לי דרך לדעת האם יש מקום בהמשך? יש כזה דבר בכלל המשך? אם יש איזה משהו אחר שנמצא שם, אני יכול לומר שיש אותי ויש עד אליו. אבל אם אין שום דבר – אז אני לא יכול לדעת שיש משהו מעבר.

עכשיו כשזאת השאלה זה אומר שהבנו קצת. אם נמשיך עם זה הלאה נוכל להבין מה זה אומר שהיקום סגור. הכוונה שהיקום נגמר. שאי אפשר לחשוב אם יש או אין, כי אין לי שום מושג שיכול לתאר את זה. אין שום דבר מציאותי שאני יכול בכלל להתייחס אליו חוץ ממה שנמצא. צריך להמשיך עם זה הלאה כדי להסביר מה באמת אני רוצה להגיד כשאני אומר שהיקום הוא סגור.

שתזכו שיהיה לכם הרבה יראת שמים מכל זה. שיהיה בהצלחה בלימודים האלה, שנזכה שהקב"ה יסייע לנו לפרוץ דרך חדשה בעבודתו (לעילוי נשמת העולם הזה...).