העם הבוחר הרב יצחק שפירא

עיקר הנס במגילת אסתר הוא היכולת שלנו לבחור בטוב ולהתגבר על הרע, בזכות מרדכי הצדיק.

מה היה עיקר הנס במגילת אסתר?

בתחילה נשלחו ספרים-אגרות ובהם נכתב "לְהַשְׁמִיד לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד אֶת כָּל הַיְּהוּדִים", איום ונורא. אך לאחר כל הגלגולים, לאחר שהמן הרשע כבר נתלה, ולאחר שאסתר התחננה לפני המלך אחשורווש "להעביר את רעת המן האגגי" – הרשה המלך לכתוב בשמו אגרות חדשות: "אֲשֶׁר נָתַן הַמֶּלֶךְ לַיְּהוּדִים אֲשֶׁר בְּכָל עִיר וָעִיר לְהִקָּהֵל וְלַעֲמֹד עַל נַפְשָׁם לְהַשְׁמִיד וְלַהֲרֹג וּלְאַבֵּד אֶת כָּל חֵיל עַם וּמְדִינָה הַצָּרִים אֹתָם...".

רשות להגנה עצמית

נשים לב שהאגרות הראשונות לא בטלו, שהרי "כתב אשר נכתב בשם המלך ונחתום בטבעת המלך אין להשיב". גם עכשיו לא נאסר על אף אחד להרים את ידו ולפגוע ביהודים, לא הוכרזה הפסקת-אש... בסך הכל הותר ליהודים להגן על עצמם מפני הקמים עליהם.

אילו היו רק האגרות הראשונות, כל הממלכה היתה באופן-רשמי נגד היהודים. יתכן שהיהודים ינסו בכל זאת לעמוד על נפשם מפני ההמון הפרוע, אבל אחר-כך השלטון יעניש אותם על שהעזו להתגונן (והרי כנגד השלטון אין מה לעשות, "עבדי אחשוורוש אנחנו"). אך כעת, לאחר השינוי במעמדו של מרדכי היהודי, כל השרים והפקידים הופכים לידידי היהודים ודורשי שלומם. נעשתה הפרדה בין המלכות ובין הפורעים, והיהודים יכולים לעשות כטוב בעיניהם.

במילים אחרות, ההצלה בפועל נעשתה בידי היהודים עצמם – שקמו להרוג את כל הצרים עליהם – ומעשה מרדכי ואסתר רק יצר את התנאים המתאימים לכך, את האפשרות לבחור: להרוג את השונאים ולא להיהרג בידם.

הבחירה בידך

כעת נתרגם את מעשה המגילה למאבק המתמיד של כל אחד מאיתנו בנפשו פנימה.

המלחמה בעמלק מקבילה למלחמה ביצר הרע. כאשר עיקר העיקרים במלחמה זו הוא ההכרה שבידינו הדבר (כמוסבר במיוחד בספר התניא). הצד הנמוך והשפל שבנו ("הנפש הבהמית") מנסה למשוך אותנו למטה, אך "המוח שליט על הלב" וכל אחד יכול, בהחלטה וברצון תקיף, לדחות את הכח הרע ולא להניח לו לנצח. ברובד המעשי של המלחמה ברע, "סור מרע ועשה טוב", "בזה משפט הבחירה והרשות נתונה לכל אדם, למשול ברוח תאוותו שבלבו ולכבוש יצרו, שלא יהיה רשע אפילו שעה אחת" (תניא פי"ד).

צריך לעמוד על המשמר. לדחות על-הסף כל נסיון-פיגוע של היצר הרע, להכות בכל הרהור רע שעולה מהלב למוח, לבטל אותו ולא לתת לו כל אחיזה – ממש כמנהג ישראל להכות בכל פעם שמזכירים את שמו של המן הרשע, בּוּם בּוּם!

כדי שנוכל להתמודד במלחמת היצר, עלינו לעורר מלחמה ושנאה לרע שבקרבנו, "לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע". הטעות הגדולה מכל היא לחשוב ש"השד לא נורא כל כך", בסך הכל אני נשאר אותו "יהודי טוב" גם כאשר אני לא כל כך מקפיד פה ושם... זוהי ה"רוח שטות" שמפתה לעבור עבירה. כנגד זה צריך לעבוד ולצייר לעצמנו את הרע בצבעים שחורים ומכוערים – ממש כמצות זכירת עמלק, שתכליתה לעורר את השנאה אליו, כלשון הרמב"ם: "שנצטוינו לזכור את אשר עשה לנו עמלק... ונעורר את הנפשות בדברים להלחם בו, ונקרא את בני האדם לשונאו, כדי שלא ישתכח הדבר ולא תשכח שנאתו ותמעט מן הנפשות במשך הזמן".

איש יהודי צדיק

אך בסיפור מגילת אסתר יש דמות מפתח שאי אפשר בלעדיה, מרדכי היהודי – שרק בזכות מעמדו המיוחד יש ליהודים עוז ויכולת אמיתית להקהל ולעמוד על נפשם, לבחור להלחם בעמלק.

כך גם בעבודת הנפש: כדי שתהיה אפשרות אמיתית והוגנת לבחירה החופשית שלנו – יש צורך בצדיק גמור. ומדוע? מפני שהאדם אינו יכול להתגבר בכוחות עצמו על הרע שבקרבו. "יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ומבקש המיתו... ואלמלא הקדוש ברוך הוא עוזרו אין יכול לו". האדם נתון בתווך בין היצר הרע הקורץ מצד אחד, לבין מאמצי הנפש האלוקית השואפת לטוב ולקודש. שני הצדדים הללו הם כמו שני שופטים שכל אחד אומר את שלו, והיכולת להכריע ביניהם היא רק בכוח הסיוע האלוקי שניתן לאדם. הנפש האלוקית אינה יכולה להכריע לבדה את הנפש הבהמית רבת-הכח. רק סיוע ישיר מלמעלה יוצר את "יתרון האור מן החושך", את היכולת לנצח בקרב, בכל קרב, אם רק נבחר בכך!

ההארה הזו שמאיר אור ה' על הנפש האלוקית מיוצגת כאן בעולם על ידי דמותו האנושית של הצדיק – כי הצדיק משקיף כאילו מלמעלה על המאבק שלנו, הוא כבר "הרג את יצרו הרע" והגיע לשלמות עצמית כזו שבתוכה לא נשמעים קולות המלחמה בין הטוב והרע. בזכות עמידתו של הצדיק ברום-הפסגה, אנו יכולים להתחזק בעבודתנו ולקבל את יכולת הבחירה האמיתית.

בשם המלך

נדייק יותר: מרדכי ואסתר מקבלים עבור כל ישראל את האפשרות לבחור ולהלחם "בשם המלך". והנה אמרו חז"ל שכל מקום שנאמר 'המלך' במגילת אסתר "במלכו של עולם הכתוב מדבר".

ובעבודת השם: אם לא היה בעולם צדיק גמור, המאבק שלנו היה נראה חסר סיכוי לגמרי. שהרי הרע הוא כל כך ממשי ומוצלח, "דרך רשעים צלחה", וגם בתוכנו הוא "יושב חזק". ואילו היצר-הטוב נראה כל כך מסכן, תלוש ואוורירי, מנסה לומר משהו בקול ענות חלושה.... בקיצור, אין אופציה אמיתית לבחור בטוב. פשוט לא נראה שיש סיכוי.

עד שבא הצדיק ואומר לנו "בשם המלך": הכל פתוח. הכל תלוי רק בנו ולא בשום דבר אחר. אם רק נרצה לעשות טוב – מיד נוכל לעשות כל מה שאנו שרוצים. הצדיק הופך את נוכחותו של 'המלך' לדבר ממשי מאוד, לא מישהו רחוק ובלתי מושג בעיר חלומות אבודה, אלא מלך העולם ממש, הנותן בידנו בזה הרגע את טבעת-המלך לחתום בה, ומעניק לנו יכולת בלתי מוגבלת לעשות ככל העולה על רוחנו, "כתבו על היהודים כטוב בעיניכם".

הצדיק הוא השגריר שלנו אצל המלך ושליח המלך אלינו. בעצם קיומו, הוא דוגמא חיה לכך שהבחירה בטוב אפשרית, "קרוב אליך הדבר מאד". הצדיק הוא דמות מעודדת, כמשה רבינו הנצב על ראש הגבעה וידיו פרושות השמימה ומכוחו גוברים לוחמי ישראל על עמלק, "והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל".

כך התמונה מתהפכת: כל האויר יוצא מהבלון של הרע הגדול והמפחיד, וברור שאם רק נרצה נוכל לגבור עליו, בצעד אחד פשוט. "הרשות נתונה" בכל רגע לבחור בחיים ללא כל מונע. ממש כמו במגילת אסתר: בתחילה כולם קמים עלינו להשמידנו ולבסוף כולם נהפכים לתומכים, ורק עמלק – שאינו יכול להשתחרר משנאתו – מוכרע במכה אחת.

ואחרי הכל, יכולת הבחירה שלנו היא בגדר נס ופלא. בכל פעם שמגיעים לנקודת ההכרעה, מקבל האדם כח מלמעלה ומצליח שוב ושוב לפרוץ את מגבלות ה'אני', ברחמי ה' הוא מצליח לבחור בטוב ולגבור על משיכת הרע. זוהי החוויה התמידית של הבחירה בכל רגע מחדש. וזהו הנס של ימי הפורים האלה שאינם בטלים לעולם.

 

מעובד לפי שיעור, באחריות העורך