אדמו"ר הזקן – מו"ר הרב יצחק גינזבורג

לכ"ד בטבת, יום פטירת אדמו"ר הזקן, ר' שניאור זלמן מליאדי, בעל התניא והשו"ע. מעובד מדברי הרב יצחק גינזבורג שליט"א בכינוס ילדים כ"ד טבת תשס"ז.

בצעירותו הגיע אדמו"ר הזקן ללמוד אצל המגיד ממעזריטש. הוא היה צעיר תלמידי המגיד והמבוגר בין התלמידים (שעוד היה אצל הבעל שם טוב) היה רבי מנחם מענדל מויטבסק (אחר כך אדמו"ר הזקן גם קרא את נכדו הצמח-צדק על שמו, ומשם מגיע גם השם של הרבי שלנו). כאשר אדמו"ר הזקן היה שם הוא התעמק מאד בלימוד תורה. אמנם עוד קודם הוא היה גאון עצום – למד כל הש"ס והשו"ע וכו' – אך כאן גילה ממד חדש בתורה, את החסידות. הוא התאמץ והתעמק בלימוד עד שנעשה חולה. רבי מנחם-מענדל מאד נבהל כשראה שחברם הצעיר כל כך חולה, והוא הזמין מהר את רבי אברהם הרופא. רבי אברהם הרופא היה חבר ילדות של אדמו"ר הזקן שבשלב מסוים למד רפואה בגרמניה ואחר כך הגיע ללמוד אצל המגיד ממעזריטש.

רבי אברהם הרופא בדק את אדמו"ר הזקן והבחין שהוא חולה במחלה קשה. במשך מספר ימים הוא התעמק בספרי הרפואה וחשב כיצד יוכל לרפא את אדמו"ר הזקן. לאחר מספר ימים הוא אמר לרבי מנחם מענדל שבע"ה מצא תרופה לאדמו"ר הזקן – משחה שאפשר למרוח על הראש של אדמו"ר הזקן – ובע"ה היא תרפא אותו אך האף של אדמו"ר הזקן יפגע.

רבי מנחם-מענדל אמר שלמעלה בשמים האף של זלמני'ו מאד יקר, ואסור לעשות משהו שיפגע באף שלו. רבי אברהם הרופא חזר לחדרו והתבונן הרבה מה לעשות, וכעבור זמן יצא בחיוך גדול מהחדר ואמר שמצאתי תרופה אחרת, שלא תזיק לאף, אבל כן תאבד המחיצה בין הנחירים שבאף. על זה רבי מנחם-מענדל אמר שזה בדיעבד בסדר – העיקר שהוא יתרפא. רבי אברהם הרופא שם את המשחה על האף, ומיד התחילו לצאת תולעים מתוך האף של אדה"ז – משהו ממש איום ונורא, המון תולעים התחילו לזרום ולצאת מהאף. זו היתה המחלה של אדה"ז, שהיו לו תולעים מאד קרובות לקרום המח, ואם ח"ו היו פוגעות בקרום המח זה היה הדבר הכי מסוכן שיכול להיות. לפני שפגעו רבי אברהם הרופא עשה לו את התרופה הזאת, וכל התולעים יצאו מאפו והוא התרפא לגמרי וחזר לבריאות שלמה.

מכל סיפור צריך לקחת משהו, ו"המעשה הוא העיקר". – מה זה אומר שלרבי הראשון של חב"ד יצאו תולעים מהאף כדי להתרפא? אי אפשר לדעת, אבל כל אחד יכול להתבונן קצת: בכל דבר שה' ברא יש טוב, גם בתולעת. דוד המלך אמר על עצמו "ואנכי תולעת ולא איש". על דרך זה יש גם פסוק "תולעת יעקב" – שיעקב אבינו נמשל לתולעת. תולעת זה מי שמחזיק את עצמו מאד בשפלות – זו מדה של דוד המלך, מדה של המשיח שחושב עצמו כתולעת קטנה ולא יותר. אצל אדה"ז התולעים היו לא רצויות – היו קרובות למח, ועלולות לפגום בו – אך יצאו מהאף, וגם כשיצאו פגעו במחיצה בין הנחיריים. כתוב שהטבע של תולעת, מהצד הרע, שאוכלת ולא מפרישה – כל הפסולת נותרת בתוך עצמה. את התולעים האלה צריך להוציא. מה זה יכול להיות אצל צדיק הכי גדול בחינה כזו, שיש לו ליד המח תולעים וצריך להפריש אותן?

ההסבר זה כך, ואפשר להבין את זה, שיש מישהו שלומד ולא מלמד. זה קרה לאדמו"ר הזקן כי למד במאמץ גדול מאד דברים חדשים ומופלאים שאף אחד בעולם לא הבין, ומזה נעשה חולה. מכך נעשים תולעים, כדי ללמד אותו לכל החיים שהוא הכי מעמיק – מבין את הדברים הכי עמוקים שיש בעולם – אבל אסור לו להחזיק את הדברים האלה לעצמו. אתה חושב שזה דברים כל כך קשים ועמוקים שאי אפשר ללמד מישהו אחר, וה' רצה לומר לו שאפילו את הדברים הכי עמוקים אסור לך רק להבין לעצמך ולא ללמד לאחרים. גם את הסודות הכי גדולים ועמוקים של חסידות – הכל צריך להבין וללמד. ובשביל זה צריך גם לעבוד על האף – צריך להאריך אף כדי ללמד תורה.

מתוך העלון 'הרכבת נוסעת'

השארת תגובה