אלול: תמימות שניה – מו"ר הרב יצחק גינזבורג

מזל 'בתולה' מלמד על ראשוניות. סוד השילוב בין תום לנסיון בעבודת האדם. מתוך דף 'התחדשות' מעובד ע"י ניר מנוסי.

אחת מהאיכויות הרוחניות של כל חודש עברי היא המזל שלו. היהדות מתנגדת לשימוש באסטרולוגיה כשיטת חיזוי, אך אין היא מבטלת את תוקפה של מערכת הסמלים האסטרולוגית כדרך להבין את הבריאה. המזל של חודש אלול הוא בתולה. דווקא החודש האחרון בשנה מסומן בידי מזל שכולו אומר ראשוניות. מה הקשר בין השניים ומה מלמד אותנו מזל בתולה על העבודה הרוחנית של אלול?

בתולין בגוף ובנפש

הבתולין הם תופעה מסתורית ומרתקת. מסיבה בלתי ידועה, המעבר מתום לנסיון מסומן בגוף האשה באופן מוחלט, כואב ובלתי-הפיך. אובדן הבתולין יוצר הפרדה חדה בין מצב ראשוני בו האשה מכונסת בתוך עצמה, אינה יודעת גבר ואינה מסוגלת להתעבר, לבין מצב בוגר יותר בו נפלה המחיצה בין ה'אני' וה'אתה' והאשה מסוגלת להכיל את זולתה (תרתי משמע: הן את אישהּ והן את עוברם המשותף).

דומה כי אובדן הבתולין הפיזי מסמל גם תהליך נפשי המתרחש אצל גברים ונשים גם יחד. כל אחד ואחת מאיתנו גדל סגור בתוך עצמו, בלתי-נודע לזולתו ובמידה גדולה אף לעצמו. זהו מצב תמים ונעים, ללא משברים, אך הוא מאופיין גם ב'עקרות' מסוימת: אין אנו מסוגלים להיות מוּפְרים בידי הזולת. במסלול התפתחות תקין, מצב זה מסתיים ברגע של משבר בו מתנפצים כתלי בית ילדותינו, ואנו נחשפים למלוא ממשותו של האחר. משבר זה כואב, אולם לאחריו אנו בוגרים ופתוחים יותר, מסוגלים להכניס לתוכינו נקודות מבט אחרות ולתת להן להפרות אותנו.

בין נפש לנשמה

אם אובדן הבתוליות הנפשי מתרחש אצל גברים ונשים כאחד, מדוע קיימים הבתולים הגופניים רק אצל האשה? (המקבילה הגברית של הבתולין היא העֹרלה, אולם זה ענין בפני עצמו). לפי פנימיות התורה – הקבלה והחסידות – ישנם בנפש האדם רבדים 'זכריים' ו'נקביים'. רבדים אלו קיימים אצל כולם, אך משתקפים במיוחד בדמות הגבר והאשה. העובדה שרק נשים ניחנות בקרום בתולין פירושה שהבתוליות בנפש קיימת דווקא ברבדים הנקביים. כאשר אנו עוברים את משבר 'אובדן הבתולין' הפסיכולוגי, הדבר מתרחש בחלקים הנשיים של נפשנו.

דיברנו על "רבדים" נקביים וזכריים בלשון רבים, משום שהנפש כוללת למעשה שני רבדים מכל סוג: שני רבדים זכריים ושני רבדים נקביים. רעיון הבתולין הנפשיים מורכב איפוא מכפי שנדמה: ישנם שני מישורים של בתולין בנפש, ויש לעמוד על ההבדל ביניהם.

הרובד הנקבי הראשון מכונה פשוט 'נפש'. זהו הרובד הטבעי והבסיסי ביותר, הרובד של זרמי התחושות הנחווים במישרין בידי התודעה. אם רוצים לדמיין רובד זה יש לצייר בתודעתנו בת – ילדה צעירה ותמימה החווה בעוצמה כל דבר שקורה לה. הרובד הנקבי השני גבוה הרבה יותר, והוא מכונה 'נשמה'. רובד זה אינו בהכרח נחווה באופן ישיר אלא מתגלה בהדרגה למי שמתקן את נפשו ומזדכך. אם רוצים לציירו יש לדמיין דווקא אֵם – אשה בשלה ופוריה ה'הרה' תובנות עמוקות, 'יולדת' אותן לתוך ההכרה ואז 'מיניקה' ומצמיחה אותן.

לפי הגדרות אלו, נראה כי רק לרובד ה'נפש' ניתן לייחס בתוליות. אכן, רובד זה מאופיין בתמימות רגשית, וההתבגרות שתוארה לעיל בה אנו מגיחים מבועת ילדותינו מתרחשת בעיקר בו, ומרגע שהתרחשה כבר אין דרך חזרה. אך פנימיות התורה מגלה, כי גם רובד ה'נשמה' אינו נעדר תמימות בתולית. דמותה האמיתית של אמא-נשמה היא של אשה שהיא גם בוגרת ופוריה וגם תמימה וילדית – בעולה ובתולה בעת ובעונה אחת. דמיינו אם מבוגרת שמצד אחד יש לה בינת נשים זקנות, אך מצד שני לא נס ליחה ורוח נעוריה – ותפסתם משהו מרובד הנשמה.

דמותה של אמא-נשמה היא האידיאל הרוחני של שילוב בין תום ונסיון. יתרה מכך: בתוליותה של הנשמה עמוקה ונעלית הרבה יותר מבתוליות הנפש. בזמן שתמימותה של הנפש היא ילדותית וחולפת, תמימותה של הנשמה אינה תלויה באירועי היום-יום ואינה מתנפצת מטלטלה זו או אחרת. זוהי תמימות בוגרת, של מי שראה הכל ושמע הכל – אך יודע שכל החוויות בעולם אינן ממצות את סודות הבריאה ואינן מכבות את הפליאה מהם. דבר זה מומחש בידי הגימטריה היפה לפיה בתולה שווה בדיוק בת ועוד אם: הבתוליות האמיתית היא דווקא שילוב של תום ילדי ובשלות אמהית.

בתוליות ותיקון הנפש

התרבות המודרנית הגחיכה את הבתוליות, הן במובנה הפיזי והן הנפשי. היא הפכה אותה למין 'סרח עודף' מיושן שצריך להפטר ממנו מוקדם ככל האפשר. השדר המועבר אלינו מכל כיוון הוא שבעולם שלנו אסור להיות תמים. צריך להתנסות בהכל ומה שיותר מהר. לכל היותר, מוצגת הבתוליות כמעין 'גן עדן אבוד' של תום – אך בסופו של דבר גם זו חלק מהשקפת העולם הצינית של המודרניות, הדוחקת לאבד את התום בהקדם האפשרי (כולם נפגעים מצו תרבותי זה, אך הנפגעות הראשיות מכך הן ללא ספק הנשים, שהטיעונים המסורתיים לטובת שמירת בתוליהן נלקחו מהן כמעט כליל).

ההכרה במישורי הנפש והנשמה מציעה הסתכלות אחרת ומעמיקה יותר. מרובד ה'נפש' – שלמעשה משיק גם לגוף – אנו למדים שלשם בניית קומת הקרקע של עולמינו הפנימי יש ערך להשהיית הבתוליות. אף כי בוא-תבוא השעה לאבד את הבתולין של הגוף והנפש, יש לדאוג לכך שהאובדן יתרחש מתוך קשב לקצב התפחותינו האמיתי, ולהמנע מלדחוק בו או להאיצו. יש לגונן על התמימות, לשמור עליה כך שתחלוף בשעתה האמיתית – ובְידיים הנאמנות לה וחפצות באמת בטובתה.

מרובד ה'נשמה' אנו למדים משהו חשוב עוד יותר: שגם לאחר שאיבדנו את תמימותינו בגוף ובנפש, ישנה תמימות גבוהה יותר שאנחנו אף פעם לא מאבדים. עלינו למצוא אותה כל פעם מחדש – לחשוף את אותה נקודה בנשמה המשמרת תמיד את זכר התמימות הילדותית, וממנה ניתן להתחיל כל דבר כמו מחדש.

זוהי משמעותו של מזל בתולה בסוף כל שנה. חודש אלול ידוע כחודש התשובה: זהו הזמן בו אנו צריכים לסכם את השנה ולערוך חשבון נפש לקראת השנה החדשה. אך בהגיענו לסוף השנה ובראותינו כמה מעט מהחלטותינו הצלחנו לקיים, אנו נוטים להרגיש זקנים ומותשים, מפוכחים לחלוטין מהתמימות שהייתה לנו שנה קודם לכן. לכן מזלו של אלול הוא בתולה: הוא בא לעורר אותנו לזכרון, שבמישור גבוה בנשמתינו אנחנו עדיין צעירים ובתוליים – פתוחים לחידושים, מוכנים לפגוש במציאות המוכרת לנו כבפעם הראשונה ולהוליד מעצמנו פרות רעננים.

השארת תגובה