בחפזון יצאנו ממצרים – הרב יצחק שפירא

היציאה החפוזה לגאולה נשארת בזכרון ישראל לעולם ועד.

"וככה תאכלו אותו, מתניכם חגורים.. ואכלתם אותו בחפזון פסח הוא לה'". "כי גורשו ממצרים ולא יכלו להתמהמה". חז"ל כבר השוו בין יציאת מצרים, שהיתה בחפזון ובמהירות, לבין הגאולה העתידה שעליה נאמר "כי לא בחפזון תצאו ובמנוסה לא תלכון" (ישעיה נב, יב. וראה שמות רבה יט, ו). מדוע באמת היתה יציאת מצרים צריכה להעשות בצורה חפוזה כל כך, ומדוע בגאולה העתידה אין צורך בכך?

לא התפתחות

אילו היינו יוצאים ממצרים לאט לאט, "קמעא קמעא", שלב אחר שלב – פירוש הדבר שהגאולה לא היתה משהו אחר לגמרי. אם מתרחש תהליך מתפתח של יציאה מעבדות לחרות, כדרכם של תהליכים טבעיים מתפתחים – אזי החרות איננה שונה באופן מהותי מן המצב שקדם לה! אם אמנם בתחילה היה רע ומתוך המצב הרע הזה הלך ונולד מצב טוב יותר – הרי שהמצב הנוכחי הוא איזו התפתחות אבולוציונית ממה שקדם לו, ולא דבר חדש בעצם.

ואם באמת כך הדבר, אם הגאולה היא רק שכלול והטבת תנאים, על רקע ועל בסיס המצב הקודם – נמצא שהגאולה היא חלק מ"כללי המשחק" של המציאות המוכרת. אם אין כאן יצירה חדשה בעצם – אזי אין כאן התגלות של הקב"ה, של מציאות אלקית מוחלטת. אם הטוב שהגענו אליו רק צמח ופרח מתוך הרע והשעבוד – מסתבר שהטוב הזה איננו נבדל בתכלית מן הרוע, ומנין שהגלגל לא יחזור אחורנית ויהפך לרע כבתחילה?

למעלה מן הזמן

אבל אנו "בחפזון יצאנו ממצרים". בחצי הלילה, כהרף-עין, הכה ה' כל בכור בארץ מצרים ופסח על בתי ישראל. השכם בבוקר גורשו כל ישראל ממצרים, כשש-מאות אלף רגלי יצאו ביום אחד ממצרים, ו"לא הספיק בצקם של אבותינו להחמיץ עד שנגלה עליהם מלך מלכי המלכים הקב"ה וגאלם".

הוי אומר, ממצרים יצאנו אל מציאות חדשה לגמרי. בבת-אחת ניתק אותנו הקב"ה ומשך אותנו בציצית ראשנו מתוך מצרים אל חיים אחרים לגמרי. לכן נעשה הכל במהירות ובחפזון, כי מה שאיננו תהליך טבעי, מה שלא נוצר מן העולם התחתון – איננו לוקח זמן אלא מגיע בהבזק אחד עצום של אור, בהופעה מלאה של עולם עליון שבעצמו איננו נתון תחת מושג הזמן. אם נמתין שהופעה עליונה שכזו תתבשל בתוך המציאות התחתונה ותתגלה לאחר זמן מסוים, הרי שכל הזמן שבעולם לא יביא לידי כך, כשם שגם אחרי אלף שנים לא תהפוך האבן לעץ. רק הגילוי הבא מלמעלה – "נגלה עליהם מלך מלכי המלכים וגאלם" – הוא המוציאנו באחת מן הגלות לגאולה. כדברי המהר"ל מפראג (גבורות ה' פל"ו):

כי אי אפשר שיצאו ישראל מן השעבוד כי אם על ידי הקב"ה בעצמו.. ולא בשום צד זולת זה. ולפיכך לא יצאו ישראל במדרגה שיש בה זמן, רק [אלא] במדרגה שאין בה זמן.

משום כך יציאת מצרים היא גם מאורע נצחי ובלתי הפיך, "כאשר ראיתם את מצרים היום לא תוסיפו לראותם עוד עד עולם" – כי לא צמחה הגאולה מתוך המיצר כצמח אשר סופו לנבול ולחזור לעפרו, אלא ישראל הועלו ונתעלו אל מציאות אחרת, טהורה וקדושה ואלקית.

הבית האמיתי

את יציאת מצרים הזו אנו מצווים לזכור בכל עת: "למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך", והרבה מצוות הן "זכר ליציאת מצרים". אסור לשכוח לרגע כי קיימת מציאות של טוב מוחלט, של קדושה אלקית עצמית ונבדלת שאינה משועבדת לעולם הזה – ולמציאות זו אנו שייכים באמת.

משל לאדם שגדל כעבד בבית מסוים, והנה לאחר שנים הוא מגלה פתאום את אביו ואמו האמיתיים. בבת-אחת הוא עוזב את ה"בית" הקודם ונכנס אל ביתו החדש-האמיתי. מכאן ואילך, יהיה היכן שיהיה, יודע הוא מהו ביתו ומקומו ולאן הוא שייך באמת.

זהו זכרון יציאת מצרים: יהיה היהודי בכל מקום שיהיה, עליו לדעת כי ביתו האמיתי אינו בתוך גלות מצרים – במציאות העולם הזה, הפיזי והמוגבל, המעורב בהרבה רע – אלא אצל הקב"ה, אלקי אבותיו, במציאות הקדושה והטובה, בגאולה.

חוזרים ומתקנים

כעת, לאחר שברור לנו היכן מקומנו האמיתי – לא בתוך מיצרי העולם אלא אצל אבינו שבשמים – כעת יכולים אנו גם לחזור ולהתעסק בעולם התחתון, בתוך המיצר. ואם נחזור למשל הקודם: לאחר שנמצא הבית האמיתי, בית אבא, אפשר גם לצאת ממנו, אפשר להחליט שכדאי לחזור בזהירות אל המקום הקודם על מנת להתחיל ולתקן גם אותו ולקחת ממנו את הדברים הטובים.

זוהי משמעות ההבטחה כי בגאולה האחרונה לא נצטרך לצאת בחפזון. אין צורך למהר כדי להשתייך לעולם האמיתי, כי יציאת מצרים נשארת חקוקה בקרבנו לעד – וכדברי חז"ל שגם בימות-המשיח נמשיך להזכיר את יציאת מצרים (ברכות יב, ב) – ועל כן ברור לגמרי מהי נקודת המוצא וההשתייכות שלנו. על הרקע הנצחי של יציאת מצרים, ניתן כעת להתעסק ללא חשש גם בתוך העולם הבעייתי, המעורב בטוב ורע, ולברר בתוכו את כל מה שניתן וצריך להעלות. יחד עם הפריצה קדימה, ניתן לדאוג גם למאסף, ולגאול את המציאות כולה: "כי לא בחפזון תצאו ובמנוסה לא תלכון, כי הולך לפניכם ה' ומאסיפכם אלקי ישראל".

ועם זכירת יציאת-מצרים נזכור תמיד כי מאז שהוציא הקב"ה את ישראל ממצרים לחרות-עולם הרי אנו ובנינו ובני בנינו שייכים בנשמתינו לעולם העליון שאין בו גלות ומיצרים. עלינו רק להחליט לחיות בפועל, כאן ועכשיו, על פי ההשתייכות הפנימית שלנו, ובא לציון גואל.

השארת תגובה