דברי תורה לפרשת ואתחנן – מו"ר הרב יצחק גינזבורג

דברים עמוקים ורמזים מתוקים מתוך 'דבר תורה יומי' שכתב הרב עצמו.

א.

"ואתחנן אל הוי' בעת ההוא לאמר".

בכל שנה ושנה חל תשעה באב בפרשת ואתחנן. בשנה זו תשעה באב חל ביום ראשון של פרשת ואתחנן, היום ששיעור החומש שלו בחת"ת, ה"לחיות עם הזמן" שלו, פותח עם "ואתחנן אל הוי' בעת ההוא לאמר". ויש לומר ש"בעת ההוא" רומז לתשעה באב. הכיצד?

"ואתחנן" – משה רבינו התפלל תקטו תפלות כמנין "ואתחנן" (= תפלה = שירה) להיכנס לארץ ישראל, הוא התפלל בלשון תחנונים, התפלה החביבה מכל (עשרה לשונות של תפלה, עיין רש"י. תחנונים היינו בקשת מתנת חנם ללא כל זכות – תפלת משה-משיח, "בקשרחמים כעני בפתח" סופי תבות משיח כנודע, "תחנונים ידבר רש" דרשו חז"ל על משה רבינו ["ידבר רש" = משיח משיח]; הערך הממוצע של 5 אותיות משה רש = אחד בריבוע, ודוק; בתהלים, "תפלה למשה" מכונה תפלת עשיר, ונרמז בהמשך הפסוק "[תחנונים ידבר רש] ועשיר יענה עזות", תפלת עשיר היא דרישה עזה מאת השי"ת שיבנה את המדינה החרבה, את הבית החרב, שיש למלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, כמבואר בדא"ח. נמצא שמשה הוא רש ועשיר גם יחד = חן (תחנונים) פעמים הוי' = רוממות שפלות ראשי תבות רש, שרש וכללות הכל וד"ל, מחציו ולמעלה "רוממות אל" ["אלהים"], עשיר, שאינו חסר כלום [רק אלהים אינו חדר כלום – "אני אמרתי אלהים אתם", וד"ל], ומחציו ולמטה, בעודו עומד בחוץ לארץ ומשתוקק להיכנס פנימה, "שפלות האדם" ["איש"]; הערך הממוצע של ו תבות הפסוק: "תחנונים ידבר רש ועשיר יענה עזות" = "ואהבת" = אור אור = אור אין סוף = "מקור חיים" וכו', נמצא שכל הפסוק = "ואהבת" פנים ואחור, ו פעמים "ואהבת" כנגד ותבות "בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך" = שלהבת עולה מאליה, שת הבל שנתקנו במשה, וד"ל, כמו ש"תחנונים ידבר רש ועשיר יענה עזות" = ו פעמים אור אור, כן ראשי התבות של "תחנונים ידבר רש ועשיר יענה עזות" = ו פעמים חן חן, ודוק; ומה שבחינת רש – בחינת "ואתחנן אל הוי' בעת ההוא לאמר" – כולל את הכל כנ"ל נרמז בתבת "ועשיר" אותיות רשועוד ויע [= ועוד; נמצא ש"רש ועשיר" = רש ועוד רש, ודוק] ראשי תבות "ועשיר יענהעזות", ודוק), אך תפלתו לא נתקבלה ונגזר עליו למות במדבר (ואף על פי ש"משה לא מת" ועדיין עומד ומשרת – "ועבד הלוי הוא" – באמירת שירה [שמשה הוא מן המשוררים] כמאמר חז"ל "'ושרת בשם הוי' אלהיו' איזה הוא שירות שהוא 'בשם הוי" הוי אומר זה שירה", אבל "לעיני כל ישראל" – גם לאחר שמשה תיקן את השבירה שהיתה באור העינים דא"ק, "אשר עשה [תיקן] משה לעיני כל ישראל" – "וימת שם משה עבד הוי'" ["וימת שםמשה עבד הוי'" ראשי תבות "ושמעי ורעי והגבורים אשר לדוד", וד"ל], אמנם "שם" הוא מת וצריך להיות "ובקשתם משם את הוי' אלהיך ומצאת כי תדרשנו בכל לבבך ובכל נפשך. בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים ושבת עד הוי' אלהיך ושמעת בקלו" – "'היום' – אם בקולו תשמעו [סוד 'ושמעי' וד"ל]", מאותו מקום ששם מת משה עתידים אנו, באחרית הימים, לבקשו ולמצאו "חי לעד וקים לנצח" = "וימת" כנודע, וד"ל).

ב.

"ואתחנן אל הוי' בעת ההוא לאמר" – "עת" ראשי תבות עזות (תפלת עשיר, "ועשיר יענהעזות", "תפלה למשה איש האלהים") תחנונים (תפלת עני, "בקש רחמים כעני בפתח", "תחנונים ידבר רש" [רש עני רת"ס רעי, סוד "ושמעי ורעי" הנ"ל, והוא חושי הארכי רע המלך כמבואר במפרשים, חוש בארך אפים דתפלת עני ורש, וד"ל; רש עני = 4 פעמים ע, רשעני = 5 פעמים ע, יחד רש עני = 9 פעמים ע – סוד "לשוני עט סופר מהיר", חיש, בחינת חושי, מהר, סוד משיח, וד"ל; רעי שמעי ראשי תבות רש, רעי שמעי אותיות עמי עשיר, ודוק. שמעי = רעי וחצי, רש עני = שמעי וחצי, הכל בסוד "שלם וחצי", וד"ל], "ואתחנן אל הוי'"), ללמד שתפלת העשיר, תפלת העזות דקדושה (התנאי הראשון להיות חסיד כנודע) היתה כלולה בתוך תפלת הרש, "ואתחנן" של משה רבינו, על מנת להיכנס לארץ ישראל.

אם משה רבינו היה נכנס לארץ היה בונה מקדש במקומו, ובהיות שכל מעשי משה נצחיים, לא היה הבית נחרב לעולם. ועל כן "בעת ההוא" רומז לתשעה באב (כאשר "אדלג שור" בתשעה באב יתגלה ב "בעת" = דעת, ואשה = היהלום של "ההוא" = טוב, בסוד "מצאאשה מצא טוב [ויפק רצון מהוי' – בעת רצון]" כנודע, נמצא שתשעה באב = דעת אשה, הקלה וחלשה בעולם הזה, בזמן החטא והגלות, אך החזקה והטובה ביותר לקראת הגאולה, סוד "גם בלא דעת נפש לא טוב" ו"מצא אשה מצא טוב", שבה דווקא טמון סוד הדעת של הגאולה, "כי מלאה הארץ [האשה] דעה את הוי' כמים לים מכסים" – "מלאה הארץ דעה את הויכמים לים מכסים" = אלף אורות [סוד נשמת ישראל בעל שם טוב] הניתנים לרחלאמנו, כנסת ישראל, וד"ל), שרק "בעת ההוא" לא הסכים הקדוש ברוך על ידו, כדי שאכן יחרב הבית הראשון והשני ביום המר והנמהר, תשעה באב, אבל "עלה אריה במזל אריה והחריב אריאל על מנת ['אין מלך בלא עם', וד"ל] שיבוא אריה במזל אריה ויבנה אריאל" בנין עדי עד, ועד שכדאי הירידה עד שאול תחתית והחורבן הכפול, שדווקא בגלל זאת נזכה בקרוב ממש לבנין המשוכלל והנצחי של בית המקדש השלישי והמשולש – "ושם נעשה לפניך כמצות רצונך".

בתשעה באב נולד משיח, והוא, מלך המשיח, הנו השילוב המושלם של עזות ותחנונים – "עתלעשות להוי' הפרו תורתך". עת = "נעשה אדם" (נאמר בעבורך) = "יהי אור ויהי אור", שלמות היחוד של אור ישר (אור הקדוש ברוך הוא) ואור חוזר (של כנסת ישראל, "ואל אישך תשוקתך"). עת = י פעמים בטול, תחנונים = זה (נבואת משה) פעמים בטולעזות = אהיה(יהו) פעמים חיהמשה = יה פעמים חיה, וד"ל. אצלו מתקיים בעת ובעונה אחת ("בעתההוא") "עז פנים לגיהנם" (להעלות משם את כל הנשמות הנדחות) ו"בשת פנים לגן עדן" (להביא את כל אחד ואחת מישראל לגן עדן). "לגינהם" = מנחםצמח שמו = ו פעמים חיה, "לגן עדן" = אור = ט פעמים חיה, יחד "לגיהנם… לגן עדן" = משה = יה (טו) פעמים חיהכנ"ל. "עז פנים לגיהנם" "בשת פנים לגן עדן" = 1484, וביחד עם 1000 אורות שקבל משה רבינו בשעת מתן תורה (שעת חבור העליונים והתחתונים, סוד נשמת רבי ישראל בעל שם טוב = 1000 כנודע) = 2484 = "תחנונים ידבר רש ועשיר יענה עזות"!

בדילוג אותיות: "תחנונים ידבר רש ועשיר יענה עזות" = 1260 = לה פעמים לו (ב פעמיםרש עני הנ"ל, המשולש של לה), היהלום של לה, ואילו "תחנונים ידבר רש ועשיר יענהעזות" = 1224 = לד פעמים לו (ב פעמים בריתו פעמים צדיק), הכל בסוד לו צדיקים המקבלים את פני השכינה בתפלה (תפלת "ואתחנן") בכל יום, הכלולים במשה רבינו (ואתפשטותיה בכל דרא) ה"צדיק יסוד עולם" של הדור. והנה, "ואתחנן אל הויבעת ההוא לאמר" = לז פעמים לו. שני הפסוקים יחד = קו פעמים לו (ההפרש ביניהם = לב פעמים לו, סוד לולב כידוע). לו = ו בריבוע. יש תבה אחת בפסוק שמתחלק ב-לו – "ידבר" = 216 = 6 פעמים לו = ו בחזקת ג. שאר תבות הפסוק = 36 פעמים 63 (ספרות הפוכות) = 7 פעמים חיבריבוע ( חי חי = לו).

ג.

והנה, בכל חלק משני חלקי הפסוק "תחנונים ידבר רש, ועשיר יענה עזות" יש 13 אותיות (בכל הפסוק יש הוי' אותיות – "ואתחנן אל הוי' בעת ההוא לאמר", וד"ל). נצייר כל בחניה בצורת השראה:

ת

ח   נ   ו

נ   י   ם   י   ד

ב   ר   ר

ש

 

ו

ע   ש   י

ר   י   ע   נ   ה

ע   ז   ו

ת

פנות החצי הראשון של הפסוק – ת נ ד ש = 754 = חן פעמים אחד (חצי חן פעמים הוי' הנ"ל – רוממות שפלות), בחינת "תחנונים ידבר רש" בפרט, תפלת "ואתחנן". פנות החצי השני של הפסוק – ו ר ה ת – אותיות תורה ("תורה צוה לנו משה") = בטול פעמים אחד, בחינת מוחין דגדלות, "תפלה למשה איש האלהים", ודוק. ביחד: ת נ ד ש ו ר ה ת = 1365 = 3 פעמים 5 פעמים פעמים 7 פעמים 13 (3 5 7 סוד ברכת כהנים כנודע).

הפסוק "תחנונים ידבר רש ועשיר יענה עזות" פותח ב-ת וחותם ב-ת, סוד "ת – תחיה, ת –תמות", סוד "בשת פנים לגן עדן" (תחיה) ו"עז פנים לגיהנם" (תמות). והנה, תמות = 846 = 2 פעמים 423 = תחיה, דהיינו שתמות = תחיה תחיה ("שלם וחצי")! והוא הסוד שנכתב בספר תורה של רבי מאיר (המאיר עיני חכמים, ולא עמדו חכמים על סוף דעתו, שהוא מרדל"א, בחינת משיח כנודע) "וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב [מאד] מות", ש"טוב" היינו "תחיה" (חיים = ד פעמים טוב, ממוצע ד אותיותיו), אבל "טוב מאד" היינו "תמות" ("טוב מאד" ועוד יחי בריבוע [= "פעלת צדיק [לחיים]" = תמות = חי פעמים כי טוב) שהוא סוד "כפלים לתושיה", "תושיה" מלשון חולשה, בחינת "רפאים", רפויים, דהיינו מתים, וד"ל.

כל אותיות הפסוק שבין שתי אותיות ה-ת (סוד התוכן שבתוך המסגרת, וכידוע ש-ת"ת היינו המסגרת של תפארת, סוד גבולות הארץ ת פרסה על ת פרסה, כמבואר במקום אחר; פרסהמשה) = 1684 = 4 פעמים 421 (מספר ההשראה ה-יה) = "ונח מצא חן בעיני הוי'", וד"ל.

והנה, יש בפסוק ג אותיות ע – כולן בחלקו השני של הפסוק, "[תחנונים ידבר רש] ועשיר יענה עזות". יש ענין מיוחד לעיין בעיינין כנודע ומבואר במ"א. מיקום ג העיינין מתחילת הפסוק הוא: יה כ כג = חן (סוד "ונח מצא חן בעיני הוי'" הנ"ל)! בסדרה הריבועית 15 20 23, סהיא סדרה בעלת חן נקבי (מסביב ל-24, סוד כדכד, כמבואר בדא"ח, וד"ל), יש מספר אחד אחרי 23 – 24, ומספר אחד חיובי לפני 15 – 8, שליש 24. 8 ו-24 = לב (נמצא שיש כאן חןבתוך לב), כל 5 מספרי הסדרה (או ליתר דיוק, חצי הסדרה, העולה מ-8 ל-24 ויורדת מ-24 ל-8 ב"חן") = צ = ה פעמים חי (הערך הממוצע של ה המספרים). באותיות הפסוק שתי האותיות המקיפות את ג העיינין הן י של "ידבר" מכאן ו-ז של "עזות" מכאן. נמצא שיש געיינין בתוך טוב – "טוב עין הוא יברך". י ע ע ע ז = ברכה! והנה, מיקום ה אותיות הסדרה מסוף הפסוק (3 4 7 12 19) = 45 (בחלוקה של 26 ו-19, סוד מילוי שם מה, סוד אדם = הוי' [אותיות השרש] חוה [אותיות המילוי]), חצי 90 (מתחילת הפסוק), סוד "שלם וחצי"! כל עהיא בסוד "עין בעין יראו בשוב הוי' ציון", כל ע היא בסוד "העז ['ועשיר יענה עזות'] והענוה ['תחנונים ידבר רש'] לחי העולמים". והנה, ו פעמים עין = 780 = המשולש של טל ("הוי'אחד") = (התיקון של) תשעה באב. הרי עיקרו הפגם בנפש שהביא לחרבן בית מקדשנו היה שפגמו באות ע, ושמו את ה-פ (דבור ועדות הפה, עדות שקר) לפני ה-ע (עדות ראיה באמת – "אתם עדי נאם הוי'", סוד עד רבתי שקרואת שמע), כידוע בחז"ל בפירוש מגילת איכה שבה האות פ מופיעה לפני האות ע, ודוק. תיקון ה-ע נעשה בימים שבין תשעה באב לחמשה עשר באב שאז הבנות יוצאות וכו' בחור שא נא עיניך וראה (לפני אמירת "הרי את מקודשת לי" בפה, בעזות דקדושה על מנת לחטוף את בת זוגו, וזיווגם עולה יפה, זיווג של עז פנים ובשתפנים בהתכללות בכל אחד ואחת, וד"ל, כאשר "בשת" היא הכפולה של 13, בחינת הזכר, ו"עז" היא הכפולה של 7, בחינת הנקבה, וד"ל.

ד.

והנה, ככל שמתעמקים רואים שבעצם תפלת משה שבבחינת "תחנונים ידבר רש" – "ואתחנן אל הוי' בעת ההוא לאמר" – ו"תפלה למשה איש האלהים", תפלת עשיר, בחינת "ועשיר יענה עזות", הן תפלה אחת ממש. הרי "ואתחנן [אל הוי']" = "תפלה [למשה]" (שמכאן נלמד שכל תפלה צריכה לכלול את שתי הבחינות יחד, ובסוד מצות תפילין הכוללת שתי מצות – תפלה של יד ותפלה של ראש [תפלה של יד תפלה של ראש = ה פעמים אמת, סוד "אהיה אשר אהיה" – אהיה אהיה אזכרות שבתפילין, וד"ל, והוא עולה תפלה ועודהוי' פעמים אדני, ודוק], יד [בחינת "תחנונים ידבר רש"] ראש [בחינת "ועשיר יענה עזות"] = תפלה, כמבואר במקום אחר, וד"ל).

מה ש"ועשיר יענה עזות" היינו שעונה אמן, בעז ותעצומות, לתפלת ה"תחנונים ידבר רש", ו"גדול העונה אמן כו'", כמשל הגבור עז הנפש הגומר את המלחמה, המנצח בפועל ממש (ואין המצוה, המלחמה, נקראת אלא על שם גומרה; נצחון היינו נצח, מדת משה רבינו). נמצא ש"תחנונים ידבר רש ועשיר יענה עזות", הכל באדם אחד ובעת ועונה אחת, היינו כעונה אמן אחר ברכת-תפלת עצמו, שעל ידי זה הוא גם הופך את התפלה והתחנונים, בחינת אור חוזר מלמטה למעלה, לברכה, המשכה וודאית מן השרש, אור ישר מלמעלה למטה, ודוק.

והנה, רש"י מפרש את הפסוק במשלי ברב (עשיר) ותלמיד (רש). אך במדרש מצאנו ש"תחנונים ידבר רש" זה משה, הרב, ואילו "ועשיר יענה עזות" זה יהושע, התלמיד (עיין בשפת אמת ליקוטים בתירוץ היתכן שמשה יהיה הרש ויהושע העשיר, הרי פני משה פני חמה, המשפיע, ופני יהושע פני לבנה, המקבל, עיי"ש בחילוקו בין שתי התפלות של משה רבינו: "ואתחנן אל הוי'" ו"תפלה למשה איש האלהים"), ללמד שיש כאן התכללות אמיתית (המתבטא גם בסוד "אחליפו דוכתייהו") בין הרש לעשיר, וד"ל.

ובמלבי"ם: "'תחנונים ידבר רש'. אם הרש מדבר תחנונים ומתחנן, אז העשיר יענה ויכניע את העזות, שגם אם הוא עז בטבעו יכניע טבעו למלאת תחנוני הרש. 'יענה'. מענין הכנעה, והוא פעל יוצא שמכניע את העזות". וראה בספר אוהב ישראל תחילת פרשת ואתחנן שגם מפרש "יענה" לשון הכנעה. ישראל (לי ראש, עשיר בדעת), העזין שבאומות, צריכים להכניע את העזות דלעומת זה, בחינת "והכלבים עזי נפש לא ידעו שבעה" שאינם מבקשים בתחנונים אף על פי שענים הם (עיין בישמח משה פרשת בא בפירוש "פני הדור כפני הכלב"). נמצא שהעזות דקדושה (עזות החסיד, "הוי עז כנמר", ההלכה הראשונה בטוש"ע) יענה את העזות דלעומת זה, כהמשך בלתי נפרד לעבודת "תחנונים ידבר רש", וד"ל.

ובמדרש רבה ריש פרשתנו: "'ואתחנן אל ה". זש"ה 'תחנונים ידבר רש ועשיר יענה עזות'. א"ר תנחומא 'תחנונים ידבר רש' זה משה שבא אצל בוראו בתחנונים, 'ועשיר יענה עזות' עשירו של עולם זה הקב"ה ענה אותו עזות שנאמר 'אל תוסף דבר אלי'… אין לך גדול בנביאים ממשה וישעיה ושניהם לא באו אלא בתחנונים, ישעיה אמר 'ה' חננו לך קוינו' ומשה אמר 'ואתחנן אל ה"…". ובמקום אחר דרשו חז"ל "ועשיר יענה עזות" על ישעיהו (בן הכרך ו"תחנונים ידבר רש" דרשו על ירמיהו בן העיר), ללמד על התכללות הבחינות כנ"ל.

והנה, "תחנונים ידבר רש" – משה = 1625 = מספר ההשראה ה-29 (חצי חן) = 13 פעמים 5 בחזקת 3 (כה פעמים אדני). "ועשיר יענה עזות" – הקדוש ברוך הוא = 1859 = 11 פעמים 13 בריבוע. ביחד = 3484 = 134 (מספר האזכרות של שם אדנ-י בתנ"ך כנודע) פעמים הוי' ב"ה. והוא 1000 יותר מחשבון הפסוק עצמו "תחנונים ידבר רש ועשיר יענה עזות", בהיות שמשה הקדוש ברוך הוא = 1000. ובהיות משה רבינו "איש האלהים" – "מחציו ולמטה 'איש' ומחציו ולמעלה 'אלהים'" – מחציו ולמטה "תחנונים ידבר רש" ומחציו ולמעלה "ועשיר [עשירו של עולם] יענה עזות", כל אלף האורות (נשמת ישראל בעל שם טוב) ניתנו לו, ושתי בחינות התפלה מתקיימות אצלו בעת ובעונה אחת כנ"ל, וד"ל.

ועוד ראה בפירוש הרד"ק ל"תפלה למשה איש האלהים": "… ודבר בו [משה ב'תפלה למשה'] מחולשת האדם ומקיצור ימיו ומתפלל שלא יענישנו הבורא כפי מעשיו". נמצא, לפי זה, ש"תפלה למשה איש האלהים" היא בעצם תפלת עני ורש, עני בדעת (עיקר "חולשת האדם") ורש במעשים המבקש סליחת חנם – "תחנונים ידבר רש". מכאן עוד ראיה להתכללות ולאחדות בין תפלותיו של משה, ודוק.

ה.

בבנין בית המקדש העתיד יש שתי בחינות כידוע, מה שירד בנוי ומשוכלל באש מן השמים, מידי הקדוש ברוך הוא, ומה ש"משיח [ואנשיו – אנשי משה-משיח] בונה מקדש", מעשי יד הצדיקים ("ועמך כלם צדיקים"). מה שירד מן השמים היינו "ועשיר [עשירו של עולם] יענה עזות", תפלת עשיר, ומה שיבנה בידי אדם היינו "תחנונים ידבר רש", "ואתחנן אל הוי'". אך שתי הבחינות נכללו ב"תפלה למשה איש האלהים" כנ"ל, ש"מחציו ולמטה 'איש'", בחינת "משיח בונה מקדש", אך "מחציו ולמעלה 'אלהים'", בחינת המקדש היורד משוכלל מן השמים. ובעצם הכל נכלל בסוד ה-א הפותחת גם את תבת "איש" וגם את תבת "אלהים", ימלמטה (ה-י של "איש") ו-י מלמעלה (ה-י של "אלהים"; ה-ש של "איש" היינו אלהיםבמילוי יודין כנודע) ו-ו באמצע המחברתן. ואסור לומר "מים מים" (שנאמר "דבר שקרים לא יכון לנגד עיני"), להפריד בין שתי ה-יודין ח"ו, והיינו כנ"ל שהכל תפלה אחת ממש (בסוד ה-א שקדמה לבריאת העולם ב-ב, וד"ל).

היות שבפנימיות הרש והעשיר הכל אחד כנ"ל, נתבונן בלשון הפסוק בלעדיהם (כלומר בלי להפריד ביניהם, אלא שיש אחד יחיד ומיוחד, נסתר, שמתפלל בו זמנית את שתי בחינות התפלה הבאות לידי ביטוי בשני חלקי הפסוק, ודוק): "תחנונים ידבר ויענה עזות". הנה "תחנונים ידבר" = 780 = 30 פעמים הוי' ב"ה (להוי') = תשעה באב = טל ("הויאחד") במשולש כנ"ל. "ויענה עזות" = 624 = 24 פעמים הוי' ב"ה. ביחד, "תחנונים ידבר ויענה עזות" (בעת ובעונה אחת) = 1404 = שבת שבת (שבת של אור חוזר, שבת דמעלי שבתא, ושבת של אור ישר, שבת של יומא דשבתא, כנודע) – "אלמלי שמרו בני ישראל שתי שבתות [שתי תפלות: 'ואתחנן אל הוי" ו'תפלה למשה איש האלהים' ביחד ממש] – מיד הן נגאלין".

והנה, התכללות שתי התפלות באה לידי ביטוי מופלא ביותר בלשון חז"ל בנוגע לתפלת העשיר, "תפלה למשה איש האלהים". במדרש תהלים הנוסח הוא (בבקשת משה מאת השי"ת): "אדני המלך איני מבקש על עצמי דבר, אלא מדינה פלונית שהיא חרבה והיא שלך גזור שאבנה אותה", ואילו בילקוט הנוסח הוא: "איני מבקש על עצמי כלום אלא מדינה פלונית חרבה והיא שלך גזור שתבנה". לפי הנוסח הראשון התפלה היא ש"אבנה" מלמטה, והיינו ממש תפלת משה להיכנס לארץ ישראל, כדי שהוא בעצמו יזכה לבנות את בית המקדש שיתקיים לעד, והיינו תפלת "ואתחנן אל הוי' בעת ההוא לאמר", "תחנונים ידבר רש". אך לפי הנוסח השני התפלה היא ש"תבנה" מלמעלה (ובדרך ממילא, מאליה אותיותאלהים כנודע), והיינו תפלת עשיר, "ועשיר יענה עזות" (שמעורר את העז שלמעלה ומכניע את העזות מלמטה, היוהרה שהבית הנצחי יוכל להבנות מעשה ידי אדם; והוא בחינת "אלהים" שב"תפלה תמשה איש האלהים")!

והנה, "אבנה" = חן, בחינת "ואתחנן", "תחנונים ידבר רש". "אבנה" "תבנה" ביחד = "תפלה [למשה איש האלהים]" = "ואתחנן [אל הוי' בעת ההוא לאמר]", רמז פשוט ומופלא שהכל אחד! בהכאה פרטית, "אבנה" "תבנה" = 2929, רמז ל-29 ועוד 29 = חן = "אבנה".

ידוע ש"בראשית", התבה הפותחת את כל התורה כולה, רומזת לתכלית הכוונה של בריאת העולם – בית אשרבית שעל ידי תפלת הרש בו ("ביתי בית תפלה יקרא") נמשכים אלף אורות, וד"ל. בקבלה מבואר שהעולם נברא מסוד ה"נקודה האמצעית" (של אור האין סוף ב"ה). והנה הנקודה האמצעית של "בראשית" היא "תבנה"! אבל הנקודה האמצעית האחרונה (כלומר הנקודה האמצעית של הנקודה האמצעית כו' עד שמגיעים למספר זוגי שאין לו נקודה אמצעית) של "בראשית" היא "אבנה"!!!

אבנה = חן = נח – "ונח מצא חן בעיני הוי'". והיינו שהנקודה האמצעית הסופית של (פרשת)בראשית היא (פרשת) נח, ודוק.

ההפרש בין אבנה לתבנה (שהוא בעצם ההפרש בין א ל-ת, בין תחילת הא-ב לסופה, סוד "בראשית ברא אלהים את" ראשי תבות אבנה תבנה, וד"ל) הוא 399 = ז פעמים בנה!

והנה ידוע שלכל תבה יש "חן" (עליון, מסביב לאות הראשונה של התבה), בחינת "ואתחנן". ה"חן" של אבנה (= חן כנ"ל) הוא: הנבאבנה = 115, שהנקודה האמצעית שלו הוא אבנהחן(בהיות האות הראשונה של אבנה א, ודוק). והנה, גם בשני ממדים (שטח) יש "חן" של אבנה(הכל בסוד בנית הבנין השלם, בנית בית המקדש, ודוק):

ה

נ

ב

ה  נ  ב  א  ב  נ  ה

ב

נ

ה

= 229 (ש-115 הוא הנקודה האמצעית שלו). ועל דרך זה, יש לתבת אבנה "חן" בשלשה ממדים (נפח) ש= 343 = ז בחזקת ג, סוד "שבעתים כאור שבעת הימים" כנודע! ויש גם אבנהבארבעה ממדים (שלשת ממדי המקום ביחד עם ממד הזמן כידוע) ש= תבנה! ויש גם אבנה בשמונה ממדים (של תורת החבורות, יסוד חכמת החשבון השייך למדע החדיש ביותר) = בראשית!!!

ו.

 נתבונן בלשון המדרש תהלים הנ"ל:

"…דבר אחר 'תפלה למשה'. זה שאמר הכתוב 'ואתנפל לפני ה' כבראשונה'. רבי ברכיה ורבי חלבו בשם רבי שמואל בר נחמני אמרו לא הניח משה זוית ברקיע שלא נתנפל עליו, שנאמר 'ואתנפל לפני ה". את מוצא שהרבה נביאים והרבה צדיקים נתפללו לפני הקב"ה ולא בא הכתוב לייחס אלא למשה בלבד, ולמה כן לפי שהיו מעשיו משונים מכל הבריות. כיצד, אדם עומד ומתפלל שעה אחת או שתי שעות וכשהוא מתפלל הרבה מתפלל יום אחד, אבל משה רבינו 'ארבעים יום וארבעים לילה'. אמר הקב"ה למלאכי השרת ראיתם גבורתו, שנאמר 'ברכו ה' מלאכיו גבורי כח' זה משה שהיה מגיד להן לישראל דבריו של הקב"ה, שנאמר 'דבר אתה עמנו ונשמעה' מה שלא היו יכולין לשמוע ששים רבוא ומגיד להן, הוי 'תפלה למשה'. משל למה הדבר דומה, לשלשה בני אדם שבאו ליטול דרור מאת המלך, בא הראשון וכיבדו ואמר לו מה אתה מבקש, ואמר לו בשביל המרד שמרדתי אני מבקש שתתן לי דרור, נתן לו. בא השני ונתן לו. בא השלישי ואמר לו מה אתה מבקש, אמר לו אדני המלך איני מבקש על עצמי דבר, אלא מדינה פלונית שהיא חרבה והיא שלך גזור שאבנה אותה, אמר לו המלך וזו עטרה גדולה היא לך. כך בא דוד להתפלל, אמר לו הקב"ה מה אתה מבקש, אמר לפניו שתשמע תפלתי, שנאמר 'שמעה ה' צדק'. בא חבקוק ואמר לו מה אתה מבקש, אמר לפניו מה שאמרתי לפניך בשגגה, שראה חנניה וחבריו נשלכין לכבשן האש ונמלטין וראה רבי חנניא בן תרדיון וחבריו נשרפין, כיון שראה כן קרא תגר ואמר רבון כל העולם אלו צדיקים ואלו צדיקים אלו טהורים ואלו קדושים מפני מה אלו ניצולין ואלו נשרפין, 'על כן תפוג תורה ולא יצא לנצח משפט כי רשע מכתיר את הצדיק על כן יצא משפט מעוקל', אלא נבוכדנצר ערל וטמא ודניאל קדוש וטהור הוא מלביש לדניאל ארגונא, אחשורוש ערל וטמא ומרדכי קדוש וטהור והוא ממליך את מרדכי, פרעה ערל וטמא ויוסף קדוש וטהור והוא ממליך את יוסף, 'כי רשע מכתיר את הצדיק על כן יצא משפט מעוקל'. אותה שעה נגלה עליו הקב"ה ואמר אחרי אתה קורא תגר, לא כך כתיב 'אל אמונה ואין עול', אותה שעה התחיל אומר בשגגה אמרתי, 'תפלה לחבקוק הנביא על שגיונות'. בא משה ואמר לו מה אתה מבקש, אמר לו 'סלח נא לעון העם הזה', אמר לו וזו עטרה גדולה היא לך שאני מעביר רצוני מפניך, שנאמר 'תפלה למשה איש האלהים', לא היה צריך לומר אלא 'למשה', מהו 'איש האלהים', משל למה הדבר דומה, למלך שכעס על בנו ובקש להרגו, אמר לו אוהבו בבקשה ממך מחול לו ואל יהרג, וכן עשה, למחר התחיל המלך ואומר אילו הרגתי את בני לעצמי הייתי מכשיל אלא זכור אוהבי לטוב שבקש עליו רחמים, ומה אני עושה לו אני עושה אותו אב למלכים, כך אמר הקב"ה 'הרף ממני ואשמידם', אמר לו משה 'אם ככה את עושה לי הרגני נא הרוג', מהו 'הרוג', הרוג נא את ההרוג, אם אדבר כנגדן הורגין אותי ואם לא אעשה שליחותך נתחייבתי הריגה לפניך, מכאן ומכאן הרוג אני, הרוג נא את ההרוג, הוי 'הרגני נא הרוג'. מה כתיב 'ויאמר ה' סלחתי כדברך', אחר כך אמר הקב"ה אילו הרגתי את ישראל הייתי מכשיל לעצמי, מחזיק אני טובה למשה שביקש עליהם רחמים, שנאמר 'ויחל משה', מה אני עושה אותו, אב לנביאים, הוי 'תפלה למשה איש האלהים'. כיון שיצאו ישראל ממצרים עמד לו ומתפלל ואומר איני מכיר את הדרך, אמר לו הקב"ה 'הנה אנכי שולח מלאך לפניך', אמר לו משה אפילו אתה שולח כמה מלאכים איני מניח אותך 'אם אין פניך הולכים', אמר לו חייך אני עושה גזירתך, 'פני ילכו והניחותי לך'".

אין נקודה, ולו הזעירה ביותר, לא במקום ("זוית ברקיע") ולא בזמן ("ארבעים יום וארבעים לילה") שתפלת משה רבינו לא הגיעה לשם.  נמצא שתפלת משה היא בסוד "אין עוד" גם בחללו של עולם (כפירוש חז"ל) ו"אין עוד מלבדו" = "זה הדבר" (עיקר נבואת משה רבינו, שרק בכחו של משה אב כל הנביאים להנחיל לעם ישראל מצות נצחיות, מצות הנוהגות, בפנימיות על כל פנים, בכל מקום ובכל זמן ובכל נפש, וד"ל). ב"ואתחנן אל הוי' בעת ההוא לאמר", מילוי נקודת החלל בזמן, "בעת ההוא", סוד תשעה באב שמתמלא בשבת "נחמו" וחמשה עשר באב כאשר סיהרא באשלמותא (בדרגה הכי גבוה, גילוי העצם ממש ולא אור העצם בלבד, כבשאר חדשי השנה, כמבואר בדא"ח), על מנת להיכנס לארץ ישראל ולהגיע ל"מקום אשר יבחר הוי'" לבנות שם בית לה', ו"תפלה למשה איש האלהים אדנ-י מעון אתה היית לנו בדר ודר", מילוי נקודת החלל במקום, "מעון", לנצח נצחים – "בדר ודר". תפלת משה היא הגילוי שאין הצמצום כפשוטו ושברגע החורבן ממש נולד מלכא משיחא. ואף על פי ש"בעת ההוא" תפלתו לא נענה כנ"ל משום ש"ועשיר [עשירו של עולם, הקדוש ברוך הוא] יענה עזות", בפנימיות הוא כן נענה ("ועשיר יענה עזות", העשיר, הקדוש ברוך הוא, עונה לתפלת הרש בעזות דקדושה, בחינת "אחת דבר אלהים שתים זו שמעתי כי עז לאלהים", ה"עז" האלהי נושא הפכים באמת, ומה שאני שמעתי שתים – ש"בעת ההוא" התפלה לא התקבלה לרצון, ורק לעתיד לבוא תתקבל, מצד "אחת דבר אלהים" הכל אחד ממש, למעלה מהזמן והמקום הנברא, באור אין סוף ברוך הוא לפני הצמצום, וד"ל).

ז.

יש ג תפלות המתיחסות לשלשה צדיקים מצוינים בתנ"ך: "תפלה לדוד" (נאמר פעמיים בתהלים), "תפלה לחבקוק [הנביא]", "תפלה למשה [איש האלהים]", כאשר תפלת משה עולה על כולנה.

"תפלה לדוד" "תפלה לחבקוק" "תפלה למשה" = 2210 = טוב פעמים עין ("טוב עין הוא יברך") = פה (מספר ההשראה ה-ז) פעמים הוי' ב"ה. סופי התבות של דוד חבקוק משה הן "דקה" – "קול דממה דקה", תפלת לחש. וכן הראש-תוך-סוף של דוד חבקוק משה הוא אותיות דקה. בכל התנ"ך יש רק ב פעמים "דקה": "קטרת סמים דקה" ו"קול דממה דקה", סוד "תכון תפלתי קטרת לפניך משאת כפי מנחת ערב" (כל הפסוק "תכון תפלתי קטרת לפניך משאת כפי מנחת ערב" = 3916 = דם פעמים דממה, המשולש של דמדם [דמדומי חמה], וד"ל), תפלת המנחה החביבה מכל, שבה נענה אליהו באש מן השמים, מי שזכה לשמוע את עצמותו יתברך עוברת ב"קול דממה דקה", וד"ל.

"תפלה לדוד" היא תפלת המלכות, תפלת "דוד מלך ישראל חי וקים". "תפלה לחבקוק" היא תפלת הגבורה, עמוד העבודה ("איזו היא עבודה שהיא בלב הוי אומר זו תפלה"), חבקוק = גבורה (והוא סוד יצחק אבינו, כמבואר באר"י החי). "תפלה למשה" היא תפלת הבינה – "משה זכה לבינה" – התפלה "שיבנה בית המקדש במהרה בימינו ותן חלקנו בתורתך ['תורת משה עבדי']". "אם אין דעת אין בינה ואם אין בינה אין דעת", משה הוא העשיר מכל בדעת, כאשר מצפון, בינה, זהב יאתה, לבנין בית המקדש העתיד שבבינה עילאה, וד"ל.

המלכות מבקשת "שמעה הוי' צדק הקשיבה רנתי האזינה תפלתי בלא שפתי מרמה". ופירש הראב"ע: "'שמעה הוי' צדק'. שמעה כי צדק אדבר כי השוא לא ישמע אל", ועל דרך זה פירש הרד"ק: "'שמעה… תפלתי…". שהיא בצדק כי פי ולבי שוים וזהו צדק". הנה "צדק – מלכותא קדישא". "שמעה הוי'" = אמת, תרגום "צדק צדק [תרדף]" "קושטא קושטא" (והוא סוד יסוד הנוקבא, נקודת ציון, נקודת האמת של כנסת ישראל המתפללת לה' המקבלת מ"אמת הוי'", יסוד הדכורא המתיחדת עם יסוד הנוקבא, וד"ל). הגבורה, שקראה תגר על מדותיו של הקדוש ברוך הוא, מבקשת מחילה. רק הבינה, בחינת מוחין בעצם, בחינת עשיר שאינו חסר כלום לעצמו (ואינו חושב על עצמו בכלל, וכידוע בדא"ח שכל פעולת ההתבוננות שלפני התפלה, על פי שיטת חב"ד, היא על מנת "להתפשט" ולצאת מעצמך לגמרי, להגיע ל"תפלה למשה" באמת) מבקש על המדינה החרבה שתבנה (שאבנה אותה).

יש ז מספרים חיוביים בסדרה הריבועית הפותחת דוד חבקוק משה (הבסיס של הסדרה הוא מינוס חכמה, בטול החכמה האנושית בשעת עבודת התפלה, ששרשה בכתר למעלה מטעם ודעת, וד"ל), כאשר הערך הממוצע שלהם = רנה ("הקשיבה רנתי"), סוד "ובאבד רשעיםרנה", אותם רשעים עליהם נאמר "סביב רשעים יתהלכון כרם זלות בני אדם" ודרשו חז"ל ד"כרם זלות לבני אדם" קאי על עבודת התפלה, דבר העומד ברומו של עולם ובני אדם מזלזלים בו, שעל ידי התפלה (הכוללת את שתי הבחינות של "תחנונים ידבר רש ועשיר יענה עזות") נשברות ג הקליפות הסובבות את הפרי-צדיק, קליפה אחת הסותמת בעד עבור תפלה ("תפלה לדוד"), קליפה שניה המקטרגת על הקורא תגר על מדותיו יתברך (גם כשזה בא מתוך אהבת ישראל צרופה, "תפלה לחבקוק") וקליפה שלישית המונעת בעד משה-משיח להיכנס לארץ ישראל ולבנות במקום אשר יבחר ה' את בית המקדש, ומכח הרז ד"רם זלות" נשברות הקליפות ומתגלה מלך המשיח ו"באבד רשעים רנה" (משה רבינו = תריג = משיח רנה), וד"ל.

לפי המדרש הנ"ל, משה נקרא "איש האלהים" (האיש, הבעל, של אלקים) מפני שלו יאה ולו נאה לגזור דבר על הקדוש ברוך הוא, "צדיק גוזר והקדוש ברוך הוא מקיים", והיינו ממש "ועשיר יענה עזות", בחינת "האלהים" של "איש האלהים" (לפי הפירוש הקודם ד"מחציו ולמטה 'איש' ומחציו ולמעלה 'אלהים'"). והנה, תבת "ידבר" בפסוק "תחנונים ידבר רש" =גוזר, ז.א. ש"תחנונים ידבר רש" = "תחנונים גוזר רש" (וגם על פי פשט ידוע ש"דבור" – "ידבר" – הוא לשון קשה, דברים קשים, ודוק), התכללות אמיתית בין שתי בחינות התפלה, ודוק.

והנה, תפלת משה רבינו בלשון המדרש הנ"ל: "אדני המלך איני מבקש על עצמי דבר אלא מדינה פלונית שהיא חרבה והיא שלך גזור שאבנה אותה" = יא פעמים משה, כנגד יאמזמורי התהלים המיוחסים למשה רבינו, החל מ"תפלה למשה איש האלהים"!

"ואתחנן אל הויבעת ההוא לאמר" = 1332 = היהלום של לו = "וידבר אלהים את כל הדברים האלה לאמר", פסוק הכותרת של עשרת הדברות שבפרשת יתרו. גם בפרשתנו, פרשת ואתחנן, חוזר משה רבינו על עשרת הדברות פעם שניה. מכאן נלמד שאף על פי שמשה מבקש כאן מתנת חנם, ללא כל זכות עצמי או גם רצון לגרמיה, אלא אך ורק לגרום "תענוג גדול מאד לשמו יתברך" (לשון בעל האוהב ישראל; "תענוג גדול מאד לשמו יתברך" = 1625 = "תחנונים ידבר רש" – משה כנ"ל, וד"ל), אף על פי כן הבקשה באה מכחה של תורה (תורת משה, הנכללת בעשרת הדברות), חכמת השי"ת, עליה נאמר "החכמה תעז לחכם", וממילא מובן שיש כאן התכללות של שתי הבחינות של "תחנונים ידבר רש ועשיר יענה עזות" כנ"ל.

בכל התורה כולה הביטוי "בעת ההוא" חוזר חי פעמים. מרבית (ריכוז) הפעמים הן בפרשת דברים – ט פעמים. נמצא שבחומש דברים, משנה תורה, ה"בעת ההוא" של תחילת פרשתנו – "ואתחנן אל הוי' בעת ההוא לאמר" – היא ה"בעת ההוא" העשירי ("העשירי יהיה קדש להוי'"), שכנגד ספירת המלכות "דלית לה מגרמה כלום", בחינת "תחנונים ידבר רש".

והנה, בפרשת דברים מפרש הקדושת לוי: "'ואצוה את שופטיכם בעת ההוא לאמר שמוע בין אחיכם'. כלומר, 'בעת ההוא' צריך לשמוע הבעלי דינין כדי לשפוט צדק אבל לעתיד לבא במשיח כתיב דמורח ודאין, אין צריך לשמוע הבעלי דינין דמורח אפילו בלא שמוע הבעלי דינין יודע עם מי האמת". נמצא ש"בעת ההוא" היינו עד ביאת משיח צדקנו ולא עד בכלל, וכן יש לומר גם בפסוקנו הפותח את פרשת ואתחנן. סגולת "מורח ודאין" ("על ירדן ירחו", שם מצפה משה להיכנס לארץ) של מלך המשיח היא סוד "רוח חן ותחנונים", סוד "ואתחנן". במהרה נזכה ל"והריחו ביראת הוי' ולא למראה עיניו ישפוט ולא למשמע אזניו יוכיח. ושפט בצדק דלים והוכיח במישור לענוי ארץ והכה ארץ בשבט פיו וברוח שפתיו ימית רשע", שילוב מושלם של "רוח חן ותחנונים", בחינת "תחנונים ידבר רש" ביחד עם "ועשיר יענה עזות" – "וברוח שפתיו ['רוח חן ותחנונים'] ימית רשע", ודוק, אכי"ר.

השארת תגובה