דברי תורה לפרשת כי תשא – מו"ר הרב יצחק גינזבורג

דברים עמוקים ורמזים מתוקים מתוך 'דבר תורה יומי' שכתב הרב עצמו.

א.

"ועשית כיור נחשת וכנו נחשת לרחצה".

ידוע שבכלי המשכן הכיור וכנו הם כנגד שתי הספירות נצח והוד, היוצאות "לבר מגופא" (לפני תיקון האצילות שתי הספירות נצח והוד ירדו למטה מתחום האצילות, בראש עולם הבריאה, שם זקוקים הנבראים-הנשמות לטהרה, רחיצת ידים ורגלים, כדי לעלות לעולם האצילות, עולם האחדות האלקית, וד"ל). על כן לא נזכרו הכיור וכנו עד פרשתנו, פרשת כי תשא (נשיאת הראש שבעולם הבריאה לעולם האצילות), לאחר כל שאר כלי המשכן.

וידוע שנצח והוד הם שני אופני בטחון (סוד "בטוחות") –  בטחון פעיל (בקום ועשה, נצח) ובטחון סביל (בשב ואל תעשה, הוד – חשוב טוב יהיה טוב). והיינו "לרחצה", לשון "ביה אנא רחיץ", לשון בטחון בארמית. ופירש"י: "'לרחצה'. מוסב על הכיור", היינו לומר שעיקר עבודת הבטחון הוא הבטחון הפעיל שמצד הנצח – "וגם נצח ישראל לא ישקר ולא ינחם כי לא אדם הוא להנחם" בשיסוף אגג מלך עמלק על ידי שמואל הרמתי (עומק רום בנצח, שרש שמואל כנודע, והוא הפטרת שבת זכור, בחדש אדר).

על ידי הבטחון בה' לקום ולעשות רוחץ האדם את כל פגמיו, ובעיקר את פגם הברית שלו. כיור הוא גם לשון ציור נאה, כלשון המשנה במסכת מדות "אמה [סוד אבר הברית] כיור" (ראשי תבות "אך טוב לישראל", וד"ל), ופירש הרע"ב: "הקורה התחתונה של תקרה [לשון מקרה] היתה עוביה אמה, ולפי שהיתה טוחה [בחינת בטחון, סוד "וטח את הבית", בחינת טיחה ודבקות, סוד "ודבק [הטיח] באשתו", וד"ל] בזהב ומצויירת ציורים נאים נקראת כיור", והיינו רחיצת ונקיון התדמית האישית, העברת כל צואה ולכלוך, ודוק.

והנה, "כנו" הוא לשון כנות ותמימות, מדת ההוד, והוא הבסיס לכיור כלשון רש"י: "'וכנו'. כתרגומו 'ובסיסה', מושב מתוקן לכיור", היינו "איהי בהוד" – "אשת חן תתמך כבוד", הבטחון הסביל הוא בסיס התומך (סוד "תומך – תמימים") את הבטחון הפעיל, וד"ל. הבטחון הסביל המתוקן (השייך לדור הגאולה, וד"ל) אומר "כן" לבטחון הפעיל (ועד כדי כך שה"אשת חיל" מוכנה – לשון כן – לקיים בעצמה "במקום שאין אנשים השתדל להיות איש" בבטחון פעיל, ואותה "אשת חיל" היא מעלה לבֹנה זכה, כאמהות האומה – "והיה אור הלבנה ['איהי בהוד'] כאור החמה ['איהו בנצח'] וגו'", וד"ל).

ב.

"ואתה קח לך בשמים ראש מר דרור חמש מאות".

אמרו חז"ל: "מרדכי מן התורה מנין? דכתיב 'מר דרור' ומתרגמינן 'מירא דכיא'". ופירש"י: "'מנין'. לגדולת מרדכי. 'מר דרור'. וקרי ליה ראש לבשמים לצדיקים ואנשי כנסת הגדולה".

ומצינו במשנה ש"פתחיה זה מרדכי", והיינו שהוא פותח פתח לכל הצדיקים בעלי מסירות הנפש לכפור בעבודה זרה לגמרי. "בשמים" היינו תיקון חוש הריח, חושו של מלך המשיח (שהוא "מורח ודאין", כמו שנאמר בו "והריחו ביראת הוי' וגו'"). שמן המשחה (בחינת משיח) הוא בחכמה (וקטרת הסמים בבינה), שהשם המיוחד לה הוא שם יה (פתח-יה). יה במילוי (פתיחת) יודי"ן (בחינת חכמה כנודע) – יוד הי – הוא אותיות יהודי, בחינת מרדכי היהודי, ו"מי הוא יהודי? זה הכופר בעבודה זרה". והוא סוד לשון הזהר "פתח רבי…", נקודת הפתח בחכמה.

והנה, "מר דרור" רומז לחירות (דרור) מקליפת מר, בגימטריא עמלק, העולה ספק באמונה, כנודע (ספק באמונה = שמד, סוד "דורו של שמד", וד"ל). "מר דרור" מורכב מאותיות דרום, ש"דר ברומו של עולם", וכמבואר לעיל בפרשת תצוה שהוא בחינת משה רבינו (ר"ת מ"ר, והוא רעיאמהימנא ר"ת ר"מ) שמתבטל כולו בהסתכלותו באין, ועל ידי כך מאחד את שרשי נשמות ישראל וכו'. "מרדכי בדורו כמשה בדורו", היינו שמרדכי הוא עיקר סוד "אתפשטותא דמשה בכל דרא ודרא" – מירא דכיא.

"ואתה קח לך [מר דרור]" היינו שמשה לוקח לעצמו את מרדכי, ההתפשטות מן העצם חוזרת לעצם והעצם נמשך תמיד מחדש בהתפשטות מן העצם, היינו סוד "אתפשטותא דמשה [שעיקרו מתגלה במרדכי, בעל מסירות הנפש לכפור בעבודה זרה, שפעל זאת בכל עם ישראל, 'עם מרדכי'] בכל דרא ודרא" ב"מטי [מוטי – כינוי למרדכי] ולא מטי" תמיד (סוד עולם העקודים, עוצמת אורות דתהו, אורות משיחיים, וד"ל).

"חמש מאות" היינו "פרו ורבו", סוד חג פורים, לשון פוריא, שעליו פרים ורבים כנודע.

"מר דרור" = 25 פעמים הוי' ב"ה (כמבואר סודו במ"א, בענין "ברוך הגבר אשר יבטח בהוי' והיה הוי' מבטחו"). "מירא דכיא" = 11 פעמים הוי' ב"ה. ביחד עולה הכל לו פעמים הוי', אהבה פעמיםחסד, בחינת מרדכי = רב חסד (סוד "פרו ורבו"), כמבואר בכתבי האריז"ל.

"מירא דכיא" היינו מרירות טהורה מכל נדנוד עצב, סוד "ומחבש לעצבֹתם", המרירות על עצם הגלות, שגם לאחר נס פורים ("ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר") "אכתי עבדי דאחשורוש אנן" (כמבואר בד"ה "ואתה תצוה" תשמ"א, עיי"ש), המרירות של מלך המשיח – משה (מרדכי) גואל אחרון.

פתחיה מרדכי = 777, 7 פעמים אלףפלא – "גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך", וד"ל.

פתח (של "פתחיה זה מרדכי") הוא נוטריקון פתי חכם, סוד שלימות תיקון האמונה בה' (ללא שום צל של ספק ביחס למציאות ה' וכו' אלא ששם, ברדל"א, יש ה ספקות ביחס לחלקי המה והבןשבו, איך מורכבים יחד בחינות הפתי והחכם, וד"ל) – "ניכרים דברי אמת", בחינת חכם, סוד חלקי המה דרדל"א, ו"פתי יאמין לכל דבר", פתי, סוד חלקי הבן דרדל"א, כמבואר בדא"ח.

ג.

"וידבר הוי' אל משה לאמר. ואתה קח לך בשמים ראש מר דרור חמש מאות וקנמן בשם מחציתו חמשים ומאתים וקנה בשם חמשים ומאתים. וקדה חמש מאות בשקל הקדש ושמן זית הין. ועשית אֹתו שמן משחת קדש רקח מרקחת מעשה רקח שמן משחת קדש יהיה… ואל בני ישראל תדבר לאמר שמן משחת קדש יהיה זה לי לדֹרֹתיכם".

במתכונת שמן המשחה יש "שמן זית הין" הקולט את ריחו הטוב מארבעה עקרין, "בשמים ראש": מר דרור, קנמן בשם, קנה בשם, קדה. יש בזה מחלוקת בין רבי מאיר (שמאיר עיני חכמים בהלכה משרשו בחכמה סתימאה, כח המשכיל שבנפש) לרבי יהודה (ראש המדברים בכל מקום, בחינת מלכות ועולם הדבור, "באשר דבר מלך שלטון", עלמא דאתגליא), כמובא בפירש"י לתורה: "'הין'. י"ב לוגין, ונחלקו בו חכמי ישראל רבי מאיר אומר בו שלקו את העקרין, אמר לו רבי יהודה והלא לסוך את העקרין אינו סיפק אלא שראום במים שלא יבלעו את השמן ואח"כ הציף עליהם השמן עד שקלט הריח וקפחו לשמן מעל העקרין".

מה יענה רבי מאיר לטענת רבי יהודה "והלא לסוך את העקרין אינו סיפק"? צריך לומר שלדעת רבי מאיר כל מהותו של שמן המשחה, "שמן משחת קדש" ("קדש מלה בגרמיה", בחינת חכמה עילאה וחכמה סתימאה, רזין ורזין דרזין, בחינת שמן, וכמו שיתבאר), הוא נס שלמעלה מדרך הטבע. על פי טבע (בעלמא דאתגליא, בחינת רבי יהודה), העקרין בולעים את השמן, שעל כן אינו סיפק. אבל, בשמן המשחה שעשה משה ושייך אליו בעצם – "ואתה קח לך" – השמן הוא נצחי, אינו חסר לעולם, וכמו שפירש"י בהמשך על "שמן משחת קדש יהיה זה לי לדרתיכם" – "'לדרתיכם'. מכאן למדו רבותינו לומר שכולו קיים לעתיד לבוא". והרמז: בשלשת פסוקי מתכונת שמן המשחה – "ואתה קח לך בשמים ראש… שמן משחת קדש יהיה" יש נצח אותיות.

ואכן, כפי שנתבאר ביחס לרבי מאיר, בחינתו של משה אף היא חכמה עילאה וחכמה סתימאה – "מן המים [העליונים, שפנימיותם שמן, רזין כו', כידוע בסוד 'יפוצו מעינותיך חוצה'] משיתהו"). ולענין נצחיות השמן, מדרגת משה במדות הלב היא ספירת הנצח, והיינו סוף התפשטות והתגלות החכמה בקו ימין של הספירות העליונות, וידוע שבסוף ההתפשטות יש התגברות והתעצמות של נקודת המוצא, והיינו מה שבספירת הנצח מתגלה הגבורה דעתיק, תיקון טלא דבדולחא המנצח על כל מעשה בראשית ומנציח את אשר עלה ברצונו יתברך להנציח. והרמז: בשלשת פסוקי מתכונת שמן המשחה – "ואתה קח לך בשמים ראש… שמן משחת קדש יהיה" יש טל ( "הוי'אחד") תבות, משה במספר סדורי = טלשמן = י פעמים טל, וד"ל.

לדעת רבי מאיר לא רק שהעקרין אינם בולעים (מעלימים) את השמן, אלא שהשמן מוציא ומגלה את פנימיות ועצמיות הריח הטוב שבעקרין. לדעת רבי יהודה המים נבלעו בתוך העקרין וכיסו על פנימיות עצמותם, ומעתה השמן מקבל רק מחיצוניותם-שטחיותם, בחינת ה"אתגליא" שלהם, ודוק.

"אלו ואלו דברי אלקים חיים [ראשי תבות אחד]", בסוד "ויהי ערב ויהי בקר יום אחד" = רבי מאיר רבי יהודה. רבי מאיר הוא "ויהי ערב" – בחינת "והערב נא הוי' אלהינו את דברי תורתך…", "ערב" לשון "נעימות עריבות ידידות מתיקות", והיינו גילוי רזין ורזין דרזין דאורייתא. רבי יהודה הוא "ויהי בקר" – בחינת "… בפינו [מלכות פה, עלמא דאתגליא] ובפי כל עמך בית ישראל", "בקר" לשון בקורת והערכת המציאות לאור יום, על פי הטבע שברא אלהיםלכבודו. האור של "יום אחד" הוא תחתון וחיצוני ביחס לחשכת "יום אחד", והיינו מעלת החשך, הנסתר, על האור, הנגלה – "ברישא חשוכא [ערב] והדר נהורא [בקר]" – והוא סוד מה שלא עמדו חכמים על סוף דעתו של רבי מאיר, אך הלכה כמותו לעתיד לבוא, יום שכולו טוב, בגילוי יתרון האור מן החשך דווקא, וד"ל.

ד.

בשלשת פסוקי מתכונת שמן המשחה – "ואתה קח לך בשמים ראש… שמן משחת קדש יהיה" (שבהם טל תבות ונצח אותיות, כנ"ל) בולטת האות ק – היא מופיעה כראש הפועל הראשון של הפרשה – "קח" (באלב"ם, אותיות קח היינו כנגד פרצוף הנצח, סוד קדש חדש – "חד ולא בחשבן", וד"ל)   – וחוזרת עוד עשר פעמים, סך הכל יא פעמים, בסוד "חד ולא בחושבן" מעל סוד "העשירי יהיה קדש להוי'" (י פעמים ק – שעולה י פעמים י – עולה אלף [סוד "איכה ירדף אחדאלף, סוד "חזרת הגלגל כידוע], י בחזקת שלש – "האלף לך שלמה" = ישראל, סוד ישראל בעל שם טוב = 1000, אלף האורות שקבל משה רבינו בשעת מתן תורה, שלמה אותיות למשה [= צפרהאשת משה], כל תלמיד חכם הלומד תורה לשמה).

בספר יצירה איתא שה' יתברך ברא בשנה את חדש אדר – החדש בו קוראים בתורה את פרשת כי תשא, שבה פרשת שמן המשחה, "שמן משחת קדש" – באות קאדר הוא סוד א דר (אלופו של עולם דר בתחתונים, תכלית הכוונה-התאוה של מעשה בראשית – "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם", הכתובה בתחילת פרשת תרומה, שממנה נמשכת פרשת כי תשא, לשון סליחה, על מנת להיות ראוי להיעשות לו יתברך דירה בתחתונים), ורומז לנאמר בתחילת פרשת שמן המשחה – "ואתה קח לך בשמים ראש מר דרור" (האותיות שבין אותיות אדר – שמרו, אותיות שמור [= הוי' פעמים אהיה, יחוד פנימי של או"א עילאין להוליד נשמות חדשות לעתיד לבוא] = שמן במילוי:שין מם נון), ודוק. אדרק = יצהר, לשון שמן.

ה-י פעמים ק היינו י קופים (בפני ה-ק העליון, "ואתה קח לך" ["ואתה קח לך" = ק ועוד "נעשה אדם"], ה"חד ולא בחשבן") = 1860 שעולה ג פעמים כתר, סוד "שלשה כתרים הם כתר תורה כתרכהונה וכתר מלכות וכו'" – "ראשו כתם פז", סוד שרש עשר ספירות בלימה ב-ג רישי רישין, וד"ל. והיינו שהמשיחה בשמן המשחה הוא על הראש, מקום הכתר (שעל כן תחילת הפרשה הוא "קח לך בשמים ראש", שב"ראש" זה רמוז ה-א של אדר, סוד "נעוץ סופן [סוף השנה – אדר] בתחילתן [ראש ותחילת השנה – 'החדש הזה לכם ראש חדשים' – ניסן]", ובסוד המצוה "למיסמך גאולה [גאולת אדר, פורים] לגאולה [גאולת ניסן, יציאת מצרים, והגאולה העתידה, 'בניסן נגאלו אבותינו ממצרים ובניסן עתידים להגאל' – 'כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות']". והכל נעשה על יד ה-ק העליון, ה"חד ולא בחשבן", שלפי הרמז הנ"ל הוא מעל ל-ג הכתרים, בסוד "וכתר שם טוב עולה על גביהם", סוד "חביון עז העצמות" שמסתתר [סוד "אסתר מן התורה מנין"] בפנימיות רדל"א, סוד "עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי", וד"ל).

ואלו יא הפעמים שחוזרת אות ה-ק בשלשת הפסוקים הנ"ל: ואתה קח לך בשמים ראש מר דרור חמש מאות וקנמן בשם מחציתו חמשים ומאתים וקנה בשם חמשים ומאתים. וקדה חמש מאות בשקל הקדש ושמן זית הין. ועשית אתו שמן משחת קדש רקח מרקחת מעשה רקח שמן משחתקדש יהיה". סכום מיקומי יא התבות שבהן מופיעות יא אותיות ה-ק מתחילת הפרשה ("וידבר הוי' אל משה לאמר. ואתה קח לך…") = 315 = 7 פעמים אדם. סכום מיקומי יא אותיות ה-ק עצמן = 1177 = 11 (יא) פעמים 107 ("אנכי הוי'"). 1177 ביחד עם יא אותיות ה-ק (= 1100) = 2277 = יאפעמים אור – אין סוף כו' (הערך הממוצע של יא הפעמים). וביחד עם 315 = 2592, הריבוע הכפול של 36 (6 בריבוע, 8 במשולש).

ה.

והנה, בכל התורה כולה האות ק רומזת לקדש (בעוד שבסטרא אחרא, סטרא דקליפה, ה-ק היא ר"ת קליפה, שרגלה היורדת למטה מן השורה רומזת ל"רגליה יורדות מות", אך "מרובה [כלומר העיקר היא] מדה טובה" – בכל סטרא דקדושה ה-ק היא ר"ת קדש, כמובן [ובתלתא זימני הוי חזקה – קק"ק ר"ת "קדוש קדוש קדוש"], ורגלה רומזת לעבודת הבירורים של ניצוצי הקדושה הנמצאים בכל דבר ולהחדרת הקדושה העליונה, עד לבחינת "קדש מלה בגרמיה", למקומות התחתונים ביותר, לגלות ש"בשמים ממעל ועל הארץ מתחת – אין עוד", והיינו מה שקוף = מקום– "הוא מקומו של עולם ואין העולם מקומו", וממילא "לית אתר פנוי מיניה", וד"ל). בשרש קדש, ה-ד היא ק בחילוף אתב"ש, אך בסוד הציור ה-ד באה תמורת ה-ר (כמבואר כל זה בד"ה "באתי לגני" באריכות), נמצא קדש תמורת קרש (ג אותיות רצופות לפי סדר האלף-בית), אותיות שקרוקשר (עיי"ש). קרש, בחינת "עצי שטים עומדים", רומז לעבודת "שטות דקדושה", שעל ידה הופכים את השקר של עלמא דשיקרא, הקשר להבלי העוה"ז, לקשר עצמי ונצחי עם ה', תורתו וצדיקיו – "קדוש קדוש קדוש", וד"ל.

ראינו לעיל שבמתכונת שמן המשחה יש יא פעמים ק. בכל פרשת שמן המשחה יש כא – אהיה (שםביט – שמן באתב"ש) פעמים ק (פרשת כי תשא היא הפרשה ה-כא בתורה; בכל פרשת כי תשא ישכא לשונות של קדש!). מתוכן בדיוק יא נמצאות בלשונות של קדושה (יא היא הנקודה האמצעית של כא)!

ואלו הן (כא אותיות ה-ק ו-יא לשונות של קדושה):

"וידבר הוי' אל משה לאמר. ואתה קח לך בשמים ראש מר דרור חמש מאות וקנמן בשם מחציתו חמשים ומאתים וקנה בשם חמשים ומאתים. וקדה חמש מאות בשקל הקדש ושמן זית הין. ועשית אתו שמן משחת קדש רקח מרקחת מעשה רקח שמן משחת קדש יהיה. ומשחת בו את אהל מועד ואת ארון העדת. ואת השלחן ואת כל כליו ואת המנרה ואת כליה ואת מזבח הקטרת. ואת מזבח העלה ואת כל כליו ואת הכיר ואת כנו. וקדשת אתם והיו קדש קדשים כל הנגע בהםיקדש. ואת אהרן ואת בניו תמשח וקדשת אתם לכהן לי. ואל בני ישראל תדבר לאמר שמן משחתקדש יהיה זה לי לדרתיכם. על בשר אדם לא ייסך ובמתכנתו לא תעשו כמהו קדש הוא קדש יהיה לכם. איש אשר ירקח כמהו ואשר יתן ממנו על זר ונכרת מעמיו".

כא אותיות ה-ק של פרשת שמן המשחה מתחלקות (לפי הנ"ל) ל-איי, ראשי תבות אברהם ("אחד היה אברהם" – "חד ולא בחשבן", "ואתה קח לך" של מצות הרכבת שמן המשחה, וד"ל) יצחק (מרכיבי שמן המשחה, וד"ל) יעקב (מצות הקשורות לשימוש בשמן המשחה, וד"ל [יצחק יעקב =שמן]) – "האבות הן הן המרכבה" (מעשה מרכבה – הרכבת שמן המשחה). אברהם יצחק יעקב =יא פעמים נח, שגם אצלו (ואין עוד פעם בתנ"ך חוץ מאצל נח וכאן אצל משה) נאמר "ואתה קח לך [מכל מאכל אשר יאכל]" (נמצא ששמן המשחה רומז למה שמשה, באמרו בפרשתנו, לאחר חטא העגל, "מחני נא" תיקן את "מי נח").

ו.

 היחס בין שמן המשחה לקטרת הסמים הוא היחס בין קדוש לטהור, בין חכמה (אבא) לבינה (אמא) – "תרין ריעין דלא מתפרשין לעלמין". "ויעש את שמן המשחה קדש ואת קטרת הסמים טהור מעשה רקח". שמן המשחה קדש קטרת הסמים טהור = ב פעמים (ערב ובקר בכל יום תמיד) "שמע ישראל הויאלהינו הויאחד". הערך הממוצע שלהם הוא יחודא עילאה (שעיקרו יחוד יה – "הנסתרות להוי' אלהינו"; ב פעמים "שמע וגו'" = הוי' פעמים אלהים).

ידוע שעיקר סוד ההתכללות בין הספירות העליונות הוא בין הספירות חכמה ובינה, בסוד האמור בספר יצירה: "הבן בחכמה וחכם בבינה". "הבן בחכמה" היינו התכללות הבינה בחכמה (סוד יחוד אבא ואמא עילאין, שילוב אהיה בהוי', "שומעים את הנראה", קטרת הסמים בשמן המשחה), ואילו "חכם בבינה" היינו התכללות החכמה בבינה (סוד יחוד ישראל סבא ותבונה, שילוב הוי' באהיה, "רואים את הנשמע", שמן המשחה בקטרת הסמים).

כל זה מתגלה בהתבוננות בהופעות אות ה-ק ולשונות של קדושה הנ"ל. יא אותיות ה-ק ו-יאלשונות של קדושה בפרשת שמן המשחה רומז להתכללות יא סממני הקטרת בפרשת שמן המשחה – "הבן בחכמה". בפרשת הקטרת האות ק מופיעה יא פעמים ויש ד לשונות של קדושה (וכן דסממנים כתובים בפירוש, והשאר, המשלימים ל-יא, נלמדו מריבוי, ויש לומר שלימוד זה, המיוחד במינו בכל התורה כולה, בא מכח מה [להוציא את המה הנעלם מן הכח אל הפועל] של החכמה, פרשת שמן המשחה, וד"ל), הכל לרמוז להתכללות ד העקרין, הבשמים, של שמן המשחה בפרשת הקטרת – "חכם בבינה".

ואלו הן יא אותיות ה-ק ו-ד לשונות של קדושה בפרשת קטרת הסמים:

"ויאמר הוי' אל משה קח לך סמים נטף ושחלת וחלבנה סמים ולבנה זכה בד בבד יהיה. ועשית אתה קטרת רקח מעשה רוקח ממלח טהור קדש. ושחקת ממנה הדק ונתתה ממנה לפני העדת באהל מועד אשר אועד לך שמה קדש קדשים תהיה לכם. והקטרת אשר תעשה במתכנתה לא תעשו לכם קדש תהיה לך להוי'. איש אשר יעשה כמוה להריח בה ונכרת מעמיו".

פרשת שמן המשחה פותחת: "וידבר הוי' אל משה לאמר. ואתה קח לך בשמים ראש וגו'". פרשת קטרת הסמים פותחת: "ויאמר הוי' אל משה קח לך סמים". "דבר הוי'" הוא בחכמה (סוד "כי מציון תצא תורה ודבר הוי' מירושלים", תורה, תורת משה, מכונה "דבר הוי'", הכולל "הלכה, נבואה, הקץ", כמבואר באריכות במ"א – "אורייתא מחכמה נפקת") ואילו בבינה-לבא נאמר "לך אמר לבי", בחינת "ויאמר הוי'", וד"ל. "לאמר" היינו בסוד "הבן בחכמה" הנ"ל. בחכמה נאמר "ואתה [קח לך]" (לשון גילוי העצם כמבואר בדא"ח, וכידוע שהחכמה היא ראשית הגילוי) משא"כ בבינה. בשניהם נאמר "קח לך", בסוד "תרין ריעין דלא מתפרשין לעלמין" כנ"ל.

"ואתה קח לך בשמים ראש" = יא פעמים 133 (חוה פעמים מזל). "קח לך סמים" = יא פעמים 28 (ד פעמים מזל; ביחד עם חוה פעמים מזל = חדוה\חיה פעמים מזל, וד"ל). ביחד = 1771 = עז (=מזל) פעמים חדוה, בסוד "עז וחדוה [עז חדוה = ק – שלימות של י פעמים י כנ"ל] במקומו [סוד האות ק כנ"ל; במספר סדורי ק = חוה, וד"ל]". 1771 הוא המשולש בשלשה ממדים של כא (סכום כל המשולשים ממשולש א למשולש כא).

מר דרור קנמן בשם קנה בשם קדה שמן זית (ארבעת העקרים והשמן עצמו כפי שהם כתובים בפרשת שמן המשחה) = 2645 = 5 פעמים 529. הערך הממוצע של ה-ה הוא 529 שהוא 23 (חדוה,חיה) בריבוע ועולה בגימטריא תענוג. נמצא שעיקר ענין שמן המשחה הוא תענוג, המתגלה בפנימיות החכמה, השמן, כידוע. נטף שחלת חלבנה לבנה = 1059 = 3 פעמים שמחה, "אם הבנים שמחה" בבינה, קטרת הסמים (ומה שמשחה אותיות שמחה היינו בסוד "הבן בחכמה" הנ"ל)!

ז.

 "… ושמן זית הין… שמן משחת קדש יהיה זה לי לדרתיכם… קדש הוא קדש יהיה לכם".

ופרש רש"י: "'הין'. שנים עשר לוגין… 'זה'. בגימטריא תריסר לוגין הוו". זה ראשי תבות זה הין (זה הין = ז פעמים יא = מזל = עז כנ"ל, זה פעמים הין = שמן שמן = טל במשולש; במילוי בן[בחינת נוקבא ומלכות, סוד משיחת מלכים – "בשמן קדשי משחתיו"] זהזין הה אותיות זה הין, ודוק). במילוי עב (בחינת שמן המשחה, חכמה עילאה כו') זהזין הי = "יהיה זה לי".

יש כאן ג פעמים "קדש" (מלה בגרמיה, שרש ג פעמים קדוש – "קדוש קדוש קדוש" – בהתפשטות אור הקדושה מן העצם, ודוק): "שמן משחת קדש יהיה זה לי לדרתיכם" משייך את שמן המשחה לה' עצמו, לומר שקדושת השמן היא קדושת ה' – "לי" ("כל מקום שנאמר 'לי' אינו זז לעולם, לא בעולם הזה ולא לעולם הבא", והוא בחינת "וגם נצח ישראל לא ישקר ולא ינחם כי לא אדם הוא להנחם", וכרמוז גם בפירש"י: "'לדרתיכם'. מכאן למדו רבותינו לומר שכולו קיים לעתיד לבוא", שהוא נס שלמעלה מן הטבע לגמרי, רק מצד קדושת עצמותו יתברך – "אני הוי' לא שניתי"), "קדש הוא" הוא קדושת השמן עצמו, "קדש יהיה לכם" משייך את קדושת השמן "לכם", לעם ישראל. והוא בסוד "ראש תוך סוף" כנודע.

נמצאנו למדים ששמן המשחה הוא בחינת ממוצע המחבר בין ה' לישראל, על דרך משה רבינו ע"ה ועל דרך התורה בכלל ועל דרך יום השבת קדש, הכל מצד החכמה עילאה שפנימיותה פנימיות עתיק ששם חביון עז העצמות וד"ל. ובנוגע לשבת, כך כתוב בהמשך פרשתנו:

"ויאמר הוי' אל משה לאמר. ואתה דבר אל בני ישראל לאמר אך את שבתתי [שבתות שלי, היינו שייכות השבת לה' עצמו] תשמרו כי אות הוא ביני וביניכם לדרתיכם לדעת כי אני הוי' מקדשכם ['אות' יש לדרוש כרומז לאותו הדבר עצמו, שהוא הוא עצם בחינת הממוצע המחבר ביני וביניכם, והיינו הדעת כי אני הוי' מקדשכם, המשכת הקדושה מהוי' לכם, מהות יום השבת קדש]. ושמרתם את השבת כי קדש הוא לכם [קדושת השבת כשייכת לישראל דווקא] מחלליה מות יומת כי כל העשה בה מלאכה ונכרתה הנפש ההוא מקרב עמיה".

פרשת השבת פותחת (בדבור אל בני ישראל) ב"אך", שבא למעט את יום השבת ממלאכת המשכן, הרומז לכללות אך לשונות של קדושה בפרשתנו, הפרשה ה-אך בתורה (וכן ל-אך פעמים ק בפרשת שמן המשחה כנ"ל). עצם ענין המיעוט של "אך" רומז לקדושה (הבדלה) בכלל ולקדושת השבת בפרט. הרי ההופעה הראשונה של קדושה (השרש קדש) בתורה ("הכל הולך אחר הפתיחה") הוא בשבת בראשית – "ויברך אלהים את יום השביעי ויקדש אתו" (תבת "ויקדש" היא התבה ה-יאמסוף מעשה בראשית, ודוק), שקידשו במן, שלא ירד ביום השביעי (כשם שלא עוסקים במלאכת המשכן ביום השביעי, וד"ל).

[ההופעה האחרונה של קדושה בתורה – "הכל הולך אחר החיתום" – היא בפרשת וזאת הברכה: "אף [אך היא הנקודה האמצעית של הנקודה האמצעית של אף = אנכייא היא הנקודה האמצעית של אך כנ"ל. ועוד, עשרת הדברות פותח ב-א של 'אנכי' וחותם ב-ך של 'רעך', סוד 'אך טוב לישראל' – 'אין טוב אלא תורה', כאשר פרשת יתרו, שבה עשרת הדברות, היא הפרשה הטוב בתורה] חבב עמים כל קדשיו בידך" – "קדשיו" אותיות "ויקדש", "נעוץ סופן בתחילתן" – קדושת ישראל בקדושת השבת, וד"ל.]

בתחילת פרשתנו נאמר:

"וידבר הוי' אל משה לאמר. כי תשא את ראש בני ישראל לפקדיהם ונתנו איש כפר נפשו להוי' בפקד אתם ולא יהיה בהם נגף בפקד אתם. זה יתנו כל העבר על הפקדים מחצית השקל בשקל הקדש עשרים גרה השקל מחצית השקל תרומה להוי'". תבת "זה" היא התבה ההוי' בפרשה, סוד נבואת משה רבינו באספקלריא המאירה – "זה הדבר אשר צוה הוי'". רש"י: "'זה יתנו'. הראה לו כמין מטבע של אש ומשקלה מחצית השקל ואומר לו כזה יתנו". "זה יתנו… יהיה זה לי" – מ"זה" של אש ל"זה" של שמן ("וקרא זה אל זה"). "גדולה צדקה [לזכי הראיה ב'זה', באספקלריא המאירה, שיודעים כמה לתת ולמי לתת (ואיך לתת), הכל בהתלהבות אש קדש המכלה ומכפר על כל העונות] שמקרבת את הגאולה [גאולת משיח שנמשח בשמן הקדש, רזין דרזין, שרש תורת משיח – "תורה חדשה מאתי תצא"]".

השארת תגובה