דברי תורה לפרשת פנחס – מו"ר הרב יצחק גינזבורג

דברים עמוקים ורמזים מתוקים מתוך 'דבר תורה יומי' שכתב הרב עצמו.

א.

בענין שרש נשמת פינחס וגלגוליו איתא בכתבי האריז"ל:

ובה יתבאר מאמר חז"ל במסכת ברכות פ"א וז"ל "תנא מיכאל באחת גבריאל בשתים אליהו בארבע וכו'", מה ענין ארבע עפיפות אלו לאליהו? כבר נתבאר למעלה בדרושים שקדמו כי אדה"ר קודם שחטא היה בו נר"ן מעשיה יצירה בריאה ועליהם נר"ן ממלכות ותפארת ובינה דאצילות. גם נתבאר כי כל הנשמות היו אז כלולות באדה"ר זולת הנשמות החדשות ממש שלא זכה בהם אדה"ר ולא נכללו כלל. והנה אחר שחטא בעץ הדעת נשרו ממנו איבריו בכל המקומות שהיה הולך, כמ"ש ז"ל שאירע לו, כמו שאירע ליפתח הגלעדי בעון בתו, וכמש"ה "ויקבר בערי גלעד", ולא כתיב בעיר גלעד. ובאורו הוא כי כל אותם הנשמות הנכללות באיברי נשמתו של אדם הראשון נשרו ממנו כשחטא ונפלו לתוך עמקי הקליפות כל אחד ואחד כפי הבחי' הראויה להם ממש. האמנם נר"ן שלו מן האצילות, הנזכר בזוהר בפרשת קדושים בשם זיהרא עילאה, לא נפלו חס ושלום בקליפות, אבל נסתלקו ממנו בחי' הרוח והנשמה כשחטא, ופרחו למעלה. והנפש של אצילות, היא נשארה עמו פורחת עליו, אבל לא נסתלקה ממש. וכבר נתבאר בדרושים הקודמים, כי חנוך אחר שזכה אל נפשו ורוחו ונשמתו, מן העשיה ויצירה ובריאה, זכה ליקח גם עד בחי' נשמה דאצילות, שנסתלקה מאדם כשחטא.

נתחיל להתבונן בדמיון בין אדם הראשון ליפתח הגלעדי: "והנה אחר שחטא בעץ הדעת, נשרו ממנו איבריו בכל המקומות שהיה הולך, כמ"ש ז"ל שאירע לו כמו שאירע ליפתח הגלעדי בעון בתו, וכמש"ה 'ויקבר בערי גלעד', ולא כתיב בעיר גלעד". הקשר הפשוט בין יפתח הגלעדי ל"פינחס זה אליהו" (שחי, כמלאך, מאז בריאת העולם, כנודע בתירוץ הקושיה למה נאמר "פינחס זה אליהו" ולא "אליהו זה פינחס") הוא שיפתח נענש על כך שלא הלך אצל פינחס להתיר את נדרו, כפי שיתבאר. בשמותיהם של יפתח ופינחס יש ג אותיות משותפות – יפח, סוד "ויפח באפיו נשמת חיים [חס של פינחס]" ו"מאן דנפח מתוכיה נפח". "ויפח באפיו נשמת…" – נפח בדילוג אותיות שוה למפרע, עם אותיות איוב באמצע (ראה בפרשה הקודמת שאיוב הוא סוד הבינוני של תניא, איוב = חוה, "אם כל חי"). "דברי פי חכם חן". נ פעמים ח – "ונח מצא חן בעיני הוי'" – של פינחס = ת של יפתח, סוד נחת, כמבואר במ"א; חלק המילוי של יפח: יוד פא חית = "ונח מצא חן בעיני הוי'"; יפח במספר קדמי = מלכות, ובספר יצירה חן הוא מתנת המלכות.

בשמו של פינחס, סדר אותיות יפח (הסדר בשמו של יפתח) הוא פיח, תבה המופיע אך ורק פעמיים בכל התנ"ך, במכת שחין: "ויאמר הוי' אל משה ואל אהרן קחו לכם מלא חפניכםפיח כבשן וזרקו משה השמימה לעיני פרעה. והיה לאבק על כל ארץ מצרים והיה על האדם ועל הבהמה לשחין פרח אבעבעת בכל ארץ מצרים. ויקחו את פיח הכבשן ויעמדו לפני פרעה ויזרק אתו משה השמימה ויהי שחין אבעבעת פרח באדם ובבהמה. ולא יכלו החרטמים לעמד לפני משה מפני השחין כי היה השחין בחרטמם ובכל מצרים". פיח פיח = יד (ימין) פעמים יד (שמאל), נס פיח – פינחס – הכבשן בהתכללות הידים להיות אחת ממש (ראה רש"י), וד"ל. והנה, "[מלא] חפניכם [פיח]" = פינחס! "פיח כבשן" = "נעשה אדם" (סוד אדם הראשון כנ"ל), "שחין אבעבעת" = בראשית. יש במכת שחין מכה (שם אדני) תבות. בכל אחד מ-ג הפסוקים הראשונים יש טוב תבות (ביחד נא של אדנ-י) ובפסוק האחרון יש יד(של אדנ-י) תבות. בספירה מהסוף, סכום מיקומי ב ה"פיח" = חנוך (ו פעמים יד), הדור השביעי (החביב) לאדם הראשון, שזכה לנר"נ דאצילות כנ"ל (אליהן יזכה פינחס זה אליהו לע"ל, כאשר שם בן [= אליהו] יעלה ויוכלל בשם סג, וד"ל; חנוך ואליהו לא מתו אלא עלו חיים השמימה, חנוך אליהו = פוטיאל, כמו שיתבאר).

ב.

 המשך (בקשר בין אדם ליפתח לפינחס):

האותיות המשותפות של יפתח ופינחס הנ"ל – יפח – בהכאה (י פעמים פ פעמים ח) = פפעמים פ, סוד "פה אל פה", נמצא שעיקר האות המקשרת ביניהם היא האות פ. האות פהיא האות ה-טוב לפי סדר הא-ב (קשור להנ"ל שבכל אחד מ-ג הפסוקים הראשונים של מכת שחין יש טוב תבות) – "אין טוב אלא תורה", "למען תהיה תורה הוי' בפיך". תיקון נשמות פינחס ויפתח הוא כאשר תיווצר תקשורת טובה ביניהם, כמובן מהחטא שלהם, שכל אחד מיאן לגשת אל השני ולתקשר אתו. פינחס הוא כהן גדול, בחינת "קדש קדשים". יפתח, השופט של ישראל בימים ההם (ובימינו), הוא בחינת "קל שבקלים". ביאת משיח צדקנו (משיח מלשון שיחה, בחינת יצחק = פינחס) תלויה בכך ששניהם יתחברו ויתקשרו ב"גובה עינים". והרמז: קדש קדשים קל שבקלים (על פי שתי קופין, בכל אחד ואחד, יקום דבר, וכן "קנאי בן קנאי" ["קנאי בן קנאי" = אחישנה = טוב פעמים טובה], וד"ל) = יה (השם הקדוש של "שכינה ביניהם", וד"ל) פעמים יפח, האותיות המשותפות של יפתח פינחס ("ויפח באפיו נשמת חיים ויהי הדם לנפש חיה" – "בדעה ודבור", ודוק), כאשר שאר אותיות שמותיהם – תנס = כי פעמים טוב, ודוק.

יפתח הגלעדי = כתר, מקור כח המסירות נפש. הוא פותח את גלוי ה"עד הוי' בכם", "אתםעדי נאם הוי'" – "שמע… אחד", פסוק המסירות נפש. הוא מ"קלי עולם", סוד אותן קלשנים שהיה אדם הראשון מוציא זרע לבטלה לאחר שחטא (ופרש מן האשה). הוצאת ז"ל היא על דרך נשירת אברים כמובן, שכל טפה וטפה כוללת שלמות אבריו של גוף האדם.

יפתח הוא מלשון פתיחה (כנ"ל), בחינת אדם הראשון – פתיחת האנושות כולה. ה' הראה לאדם הראשון דור דור ודורשיו, וכשראה את יפתח בדורו, שהיה שופט ישראל (ומשושלת קבלת התורה לדעת אברבנאל), צחק וירק (כמסופר בשם רבי נפתלי מרופשיץ זצ"ל) על מה שיפתח נעשה לראש ולקצין (סופי תבות חשן, שרש מכת שחין הנ"ל, סוד נחש מלך בני עמוןהוי' בריבוע, חשןנחש סוד משיח), ודוק. ירק הוא אותיות ריק – "[ויברח יפתח מפני אחיו] וישב בארץ טוב ויתלקטו אל יפתח אנשים ריקים ויצאו עמו" (= יפתח ועוד טובפעמים עין; "ארץ טוב" [סוד אלעזר = בן אהרן, אבי פינחס] הוא סוד גן עדן מקדם, ראה מפרשים שאדון הארץ ההיא שמו טוב, סוד "אם יגאלך טוב", דקאי על מלך המשיח, וד"ל)

אדם יפתח = "אהיה אשר אהיה". אדם הראשון יפתח הגלעדי ראשי תבות אהיה. והנה ידוע שיפתח בדורו כשמואל בדורו, ומבואר במקום אחר על פי מדרש חז"ל שיפתח בדורו הוא "לכתחילה" לגמרי, ולפי זה סוד נשירת אבריו היינו שיש ניצוץ ממנו שנושר ונמצא בכל אשר בשם ישראל יכונה (וניצוץ זה הוא הנותן כח והשראה אלקית לקל שבקלים למסור את נפשו על עם ישראל, כמבואר בתניא). נשירה זו היא בסוד פני נשר במרכבה, מדת הרחמים שממנה כח המסירות נפש על עם ישראל  – נשר נוטריקון נפש מסר (רק שכאשר הנשר נושר למטה, ממקומו העליון במרכבה לעולם הזה התחתון, נעשה עוף טמא, כמבואר בדא"ח). זה תיקונו של יפתח שהתאכזר על בתו כאשר סרב ללכת אל פינחס להתיר את נדרו. בת יפתח =ל בריבוע (סוד הלב היהודי, כנודע) = כ פעמים אדם (אדם הראשון וחוה אשתו נוצרו בגיל ככנודע, אדם היינו יציר כפיו של הקב"ה – "ותשת עלי כפכה"), והיא גם בבחינת "נשים דעתן קלה", כמבואר בכתבי האריז"ל בסוד שרש נשמתה וגלגולה, ואכמ"ל.

והנה, ה"יפתח" הראשון בתורה (הכל הולך אחר הפתיחה – ה'יפתח') הוא "וכי יפתח איש בור" – בור = פינחס! "וכי יפתח איש בור" = 1053 = 13 פעמים 81 (סוד נדב אביהוא, שהתגלגלו בפינחס, כמו שיתבאר; יש כאן 13 אותיות, נמצא שהערך הממוצע של כל אות =נדב אביהוא!), כללות ז השמות הקדושים שאינם נמחקים, במואר במ"א.

הערך הממוצע של יפתח פינחס הוא שמחה = סוד הויליראיו = זרע לבטלה, וד"ל. ההפרש ביניהם = מרים = ה פעמים נח שמצא חן בעיני ה'.

והנה, כללות ענין הנפש דאצילות הפורחת על אדם הראשון לאחר החטא כו' הוא ענין הכח וההשראה לקום ולעשות מעשה (בחינת נהי"מ, כחות המעשה – נפש) אצילי, מעשה שבו באה לידי ביטוי קנאת הוי' צבאות, כמעשה פינחס וכמעשה אליהו, כמו שיתבאר (וכידוע שסוד הקנאה, שמוציאה את האדם מן העולם למעליותא, עולם לשון העלם דעולמות בי"ע, הוא כנגד נה"י, דרגת המוטבע בנפש, בחינת נפש אדם).

ג.

 המשך דברי האר"י:

ונבאר עתה ענין הנפש של אדם מעולם האצילות אשר נשארה פורחת עליו ולא נסתלקה כנזכר. כי הנה כאשר הוליד את קין והבל בניו לקחו הם בחי' נר"ן המגיע להם מעשיה יצירה בריאה, ועוד לקחו בחי' הנפש דאצילות של אדם אביהם. ונודע כי כל נשמה יש בה בחי' אור מקיף ואור פנימי, והנה הנפש הזאת היתה בבחי' אור מקיף ואור פנימי. אח"כ כאשר נתגייר יתרו חותן משה זכה אל חלק הנפש של אצילות שנתנה לקין כנזכר, אלא שלא לקח רק בחי' אור פנימי שלה לבד, ואז כתיב בה וחבר הקיני נפרד מקין, כמו שיתבאר במקומו. ונדב ואביהוא לקחו אור המקיף דנפש דאצילות דאדם הניתן לקין בנו כנזכר.

ידוע הדיוק בלשון חז"ל "גר שנתגייר" ולא "גוי שנתגייר" – תמיד היה גר, תמיד ריחפה עליו נפש אלקית יהודית, והיא שעוררה אותו להתגייר. וכן הוא בנוגע ליתרו שזכה אל חלק הנפש דאצילות של קין בבחינת האור הפנימי שלו דווקא. האור הפנימי דנפש קין דאצילות הוא הכח להשתנות ולהתהפך מן הקצה אל הקצה, מכומר לעבודה זרה לגר צדק מן המדרגה העליונה. היכולת להשתנות בפועל ממש שייכת לשרש קין, כמבואר במקום אחר (בסוד "מקום שבעלי תשובה [משרש קין] עומדים אין צדיקים גמורים [משרש הבל] יכולים לעמוד שם", וד"ל). אך להגיע ל"נעימות עריבות ידידות מתיקות" (לשון בעל אור החיים הקדוש), כלות הנפש ממש אל ה' בפועל ממש – דרגה זו של נדב ואביהוא באה מאור המקיף של נפש קין דאצילות. אין כאן רק שינוי המהות אלא כליון המהות, "כלה שארי ובשרי וגו'" ("מי לי בשמים וגו'" – "איך וויל זיי גאר ניט וכו'"), בחינת כלה עילאה, כמבואר בדא"ח, ודוק.

וכאשר נולד פינחס, כתיב "ואלעזר בן אהרן לקח לו מבנות פוטיאל לו לאשה ותלד לו את פינחס", וארז"ל פוטיאל זה יוסף, שפטפט ביצרו, וזה יתרו שפטם עגלים לע"ז. וסוד הענין הוא, כי פינחס בעת שנולד, היה כלול משתי נצוצות נשמות, וזהו פוטיאל לשון טפין, כי היה משני טפין של נשמות, נצוץ אחד היה משרש נשמת יוסף הצדיק. ונצוץ שני, משרש נשמת יתרו. ובחי' ב' נשמות אלה, נקרא פינחס. ואל תתמה, איך נתערב הנצוץ של יתרו עם הנצוץ של יוסף, כי כבר ידעת שיוסף הוא ביסוד אשר שם נמשכים טפות הזרע של כל החו"ג ומתערבים בו, ולכן אין לתמוה איך נתערבה נצוץ נשמת יתרו שהיא משרש אחר עם נצוץ השרש של יוסף. ונמצא כי פינחס לקח נצוץ משרש יתרו שהוא מן בחי' אור פנימי דנפש אדם הראשון דאצילות. אח"כ כאשר מתו נדב ואביהוא במעשה הקטרת שחטאו בו, ואירע אח"כ ענין פינחס שהרג לזמרי, וזכה שנכנסו בו בחי' נפשות נדב ואביהוא, שהיו מבחי' אור המקיף של נפש דאדם מן האצילות. וזה גרם לו היות כבר בו נצוץ משרש יתרו שהוא מאור פנימי דנפש דאצילות, ועי"כ נשלם עתה בפינחס נפש דאצילות באור פנימי ובאור מקיף, אלא שהאור פנימי נכנס בו בסוד גלגול ממש כשנולד והאור המקיף בסוד עבור בלבד אחר שנולד וגדל.

בבואו לבאר את סוד שרש נשמת פינחס פותח האר"י בפסוק בפרשת וארא בו מוזכר לראשונה שמו של פינחס (זה אליהו, כפי שיתבאר): "ואלעזר בן אהרן לקח לו מבנות פוטיאל לו לאשה ותלד לו את פינחס אלה ראשי אבות הלוים למשפחתם". "פינחס", שהוא כפולה של אחד (אהבה), הוא התבה ה-אחד בפסוק. "פוטיאל" הוא התבה ה-ז בפסוק (בת הזוג של אחדיג כנודע, היינו "מבנות פוטיאל", וד"ל). מסוף הפסוק, "פינחס" "פוטיאל" "ואלעזר" הן התבות ו יב חי (בדילוג שוה של ו ו; פינחס הוא אכן הדור הששי ללוי, ודוק). והנה, אלעזר בן אהרן = יתרו (שעל כן לקח לו לאשה מבנות יתרו, ונשמת יתרו באה בפינחס בנו)!

ד.

 שרש פינחס ביוסף רמוז באותיות פינחס – יֹסף חן, על דרך "בן פרת יוסף", "פרת" לשון "חן" (רש"י). בלידת יוסף אמרה רחל "יֹסף הוי' לי בן אחר" ("יסף" חסר כתיב; "יסף הוי'לי" = 216 = 6 בחזקת 3 = גבורה = 3 פעמים חסד [ממוצע ג התבות], "בן אחר" = 261 – צירוף ספרות של 216, "יסף הוילי בן אחר" = 477 = "בעתה" = אשה במילוי: אלף שין הא[אשה, רחל, בהריון עם בן אחר, אך אותו בן, בנימין, בן אוני, הוא "אחר" לאמו, וד"ל] = 9 פעמים 53, אבן [הנאמר בברכת יוסף – "משם רעה אבן ישראל"], ראשי התבות = אבן, ועודח פעמים אבן = משיח בן דוד. סופי התבות = משה, ודוק). "יסף הוילי בן אחר" הוא צירוף אותיות הויברא לי פינחס (הערך הממוצע של יוסף פינחס הוא יעקב, בעלה האהוב של רחל, ודוק), ודוק. יוסף, וניצוצו בפינחס, מחזיר את ה"בן אחר" בתשובה. בחטא בנות מדין עבדו ישראל לפעור, ונעשו "בן אחר", עובדים לצד אחר-אחור, ממש. כשהרג פינחס לזמרי הוא החזירם לפנים (ואפילו אלו שביזו אותו כבר היו פניהם לפנים – שהרי טענו איך העזת כו' מי אתה, הסתכל לאחוריך, ליחוסך וכו' – ולא עוד לאחור; מכאן לימוד חשוב שכל מי שעוסק בתשובה, במלחמה עד כדי חרוף נפש נגד זנות והתבוללות, עבודת הפעור, כדאי לו כל הבזיונות, ועליו לספוג את כל הבזיונות בידעו שאף על פי כן פועל הוא בכך להחזיר את ישראל להסתכלות כלפי פנים, מקור חוצבם באלקי ישראל). הוא מחזיר את "שקר החן" של בנות מדין – כזבי בת צור, כזבי לשון שקר וכזב, ל"חן אמת" (חן אמת מעמיד "צבאות הוי'" ומגלה "הוי' צבאות אלהי ישראל") – "אילת [= אמתאהבים [= חן] ויעלת חן", והיינופינחס אותיות יסף חן, ודוק. "יסף הוילי בן אחר" – פינחס (יסף חן) = 685, מספר ההשראה של 19, חוה, ובתוספת יוסף = 841 = מספר ההשראה של אהיה, שהוא הריבוע של 29, יחוה ("ולילה ולילה יחוה דעת").

שני ההורים של פינחס, בלשון הפסוק הנ"ל, הם "אלעזר בן אהרן" ו"מבנות פוטיאל" = 1250 (מספר התבות של שיר השירים וכו' כנודע) = הריבוע-כפול של 25 (אדם מלא: אלף דלת מם; ההפרש ביניהם = 18, הריבוע-כפול של 3). ביחד עם פינחס בנם = 1458 = הריבוע-כפול של 27 (קרע שטן, פעולת פינחס). "מבנות" = יפתח!

השם פוטיאל מיחד את שתי הטפות (משרשים שונים, אך מתיחסים ביסוד, הנקרא "כל"), של יוסף, משרש הבל, ויתרו, משרש קין (פוטיאל הבל קין פינחס = ישראל, ועוד יוסף יתרו= 1313 = תחית המתים). יוסף פטפט ביצרו יתרו פטם עגלים לעבודה זרה = 1869 = 21 פעמים 89 = טף (21 ו-89 הם שני מספרי "אהבה" כנודע). שרש הטפה הוא בשם אהיה (21), כמבואר בכתבי האריז"ל (בסוד ה-פד – חנוך – צומות של תיקון הברית, פד = ד פעמיםאהיה). יש כאן ג פטטף בגלוי ועוד טף פעמים חי בסתר. והנה, פטם עגלים לעבודה זרה הוא הלעומת זה של תורה ("רצוא ושוב"), סוד זיווג זו"ן דקלי' סמאל לילית. מכאן, מעומק הקלי' עלה יתרו לקדושה – יתרו = התורה (סוד "זאת התורה וגו'", על דרך "בזאת יבוא אהרן [ונכדו פינחס] אל הקדש" – דא תרעא לאעלאה; "מי זאת עולה מן המדבר", זה יתרו שנדבו לבו לצאת מן הישוב ולבוא אל המדבר על מנת להדבק בתורה ואלקי ישראל). ראשי התבות של יוסף פטפט ביצרו יתרו פטם עגלים לעבודה זרה = 289 = טוב בריבוע (טובפעמים טוב), ובכל הביטוי יש טוב טוב אותיות, ודוק.

פוטיאל = חנוך אליהו, והוא עולה חצי "פינחס זה אליהו"! בת פוטיאל (אם פינחס) = "יאר הויפניו אליך ויחנך" – כך מברך פינחס את ישראל, וד"ל. פוטיאל ועוד "פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן" = מב פעמים הוי' ב"ה, סוד מב האזכרות שבתפילין, סוד "ומי כעמך כישראל גוי אחד בארץ", הכתוב בתפילין דמארי עלמא, שמשם בא לפינחס הכח ועז לעשות מעשה בזמרי (ובכך להתכהן כהונת עולם).

ועוד בסוד החן הנ"ל: זמרי בן סלוא (= ז פעמים חן) נמשך אחר "שקר החן" של כזבי בת צור(= שלהבת, הלעומת זה של "בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך", וכידוע הסברו של רבי אייזיק מהומיל זצ"ל בהקבלת ג האהבות ל-ג שלבים בתאות הזיווג, ועד לגילוי הכחות המאדיים של הנפש, שאינם יודעים כל מעצור [עד שתהא שלהבת עולה מאליה לגמרי], בשעת מעשה ממש, עיי"ש), אך ביחד עם פינחס בן אלעזר עולה הכל 1711 = חן במשולש (=ז פעמים חן כנ"ל ועוד "דרך ארץ קדמה לתורה" – בחינת "קנאין פוגעים בו" [סוד שם חתך– סגולה לפרנסה: "פותח את ידך" – "ויקח רמח בידו", ר"ת ורב = פינחסיצחק, "ורבחסד" היינו מדת כהנא רבא כנודע, ר"ת של "קנאין פוגעין בו", קפב = יעקברמח =אברהם, רת"ס האותיות של "ויקח רמח בידו = אליהו, כל נשמות האבות ואליהו באו לעזור לפינחס במעשה הקנאות, הנערות, שלו, סוד "נער ישראל ואוהבהו" כנודע, ודוק], "הלכה ואין מורין כן", שבכך מעלה פינחס בן אלעזר את ניצוץ כזבי בת צור ליחדה בצור ישראל וגואלו [זמרי כזבי = צור] וד"ל) – במעשה המסירות נפש של פינחס, לנקום את נקמת ה' ולכפר על בני ישראל, הוא מעלה את "שקר החן" לחן אמת (= צבאות כנ"ל, וביחד עם 1711 = 2210 = טוב פעמים עין – "טוב עין הוא יבורך ['אל תקרי יבורך אלא יברך' – יברך את עמו ישראל בשלום – 'הנני נותן לו את בריתי שלום']"), כנ"ל.

ה.

המשך דברי האר"י:

וכיון שהיה חלוק זה בו לכן היה בו ענין אחר, והוא כי צריך שתדע שהנשמה הבאה לאדם בעת שנולד בסוד גלגול ממש אעפ"י שתהיה מורכבת ומעורבת משתי נצוצות, כנזכר בענין פינחס שהיה בו נצוץ מיוסף ונצוץ מיתרו, הכל נקרא נשמה אחת ואינה צריכה לבחי' אחרת שתחברם. אבל הנשמה הבאה בסוד עבור אחר שנולד האדם, כגון נפש נדב ואביהוא שנתעברו בפינחס, הנה צריכה היא שתבא עוד עמה נצוץ נשמה אחרת חדשה, רוצה לומר שזאת תהיה פעם ראשונה שבאה לעולם ולא תהיה ישנה ומגולגלת, וזו החדשה היא מחברת את זו הנפש דנדב ואביהוא הבאה בסוד עבור להתעבר עם נפש פינחס של בחי' גלגול ממש. ולכן הוצרך להתעבר עוד בפינחס נפש חדשה אחרת והיא הנקראת בשם אליהו התשבי מתושבי גלעד, והוא משרש גד. והיא נשמה חדשה כנזכר ובאה עתה בו כדי לקשר ולחבר יחד את נפש נדב ואביהוא עם נפש פינחס עצמו שהיתה בו בגלגול גמור מיום שנולד. ואמנם עוד צריכה נשמה אחרת חדשה גם כן כדי לקשר ולחבר נשמה חדשה הנקראת אליהו התשבי עם שאר הנשמות הישנות שהם נפש פינחס ונפש נדב ואביהוא, ולכן הוצרך עוד לבא בפינחס נשמה אחרת חדשה, והיא הנקראת ג"כ אליהו משרש בנימין, הנזכר בדברי הימים, בפסוק ויערשיה וזכרי ואליהו בני ירוחם. וכמ"ש אליהו ז"ל בעצמו אל החכמים, מבני בניה של רחל. וכמו שיתבאר ענין זה, בסיום הדרוש הזה. ונמצא, כי ד' בחי' נכללו בפינחס, האחת היא נפש פינחס עצמו כשנולד כי אע"פ שהיתה כלולה מב' טפין דיוסף ויתרו נקראים נפש אחת. הב' היא נפש נדב ואביהוא כשבאה בסוד עבור וגם זו נפש אחת נקראת ולא שתים כנודע מספר הזהר בפרשת אחרי מות דנדב ואביהוא תרי פלגי גופא הוו. והשלישית היא נפש הנקראת אליהו התשבי משרש גד. הרביעית היא נפש הנקראת אליהו דשרש בנימין. וז"ס מ"ש חז"ל הנז"ל, תנא מיכאל באחת וכו', ואליהו בארבע וכו', והבן זה.

נמצא שפינחס מורכב מארבע בחינות-נשמות (סוד מעשה מרכבה – ארבע חיות הקדש, וד"ל), סוד "אליהו בארבע" (ארבע עפיפות של חיות הקדש) – כולן נקראו על שם אליהו (הגם שיש רק ב בחינות של אליהו מבין הארבע הנ"ל – אליהו משבט גד ואליהו משבט בנימין), "פינחס זה אליהו". והרמז פשוט ומובהק: פינחס = ד פעמים אליהו (בסוד "כנגד ארבעה בנים דברה תורה"; תורה ו-ד פעמים בן = 819 = אחדות פשוטה, סכום כל הריבועים מ-א עד אחד וכו', כמבואר במ"א)!

והנה, יש לדייק שעיקר נשמתו של פינחס, משעת לידתו, הוא מצד אמו דווקא, בת פוטיאל, שהרי בשם פוטיאל רמוזים שני הניצוצות של יוסף ויתרו הנחשבים לנשמה אחת. והיינו שהוא בחינת אור פנימי, וכידוע שהיחס בין ההארות מצד אבא ומצד אמא הם בחינות אור מקיף, מצד אבא, ביחס לאור פנימי, מצד אמא. נמצא שפינחס דומה ליצחק אבינו (פינחס =יצחק) שעד העקדה (המקביל בחיי פינחס למעשה זמרי – מסירות נפש בפועל ממש) היתה לו נשמה מצד עלמא דנוקבא בלבד, ורק בזכות המסירות נפש זכה לנשמה זכרית הראויה להוליד (וכן יש לומר ביחס לפינחס, שעד שהרג לזמרי לא היה ראוי להוליד בקדושה הראויה לו בעצם, שהרי טרם נתכהן, ולא היה בנו מיוחס לשבט הכהונה, מה שאין כן בנו אבישוע, בדברי הימים, הוא בשושלת הכהונה כנ"ל). פינחס זכה להיות זכר על ידי הרג (ובכך העלה לקדושה) את זמרי כזבי. הרי נשמת נדב-אביהוא, אליה זכה בשעת מעשה דהריגת זמרי-כזבי, הוא מצד יחוס אביו דווקא (בחינת אור מקיף כמבואר באר"י) – נדב ואביהוא הלא הם אחיו הגדולים של אלעזר (שהוא ירש את גדולתם, והוא חייב להנציח אותם, להעמיד להם בן, על דרך מצות יבום, אם כי לא היו הם נשואים אשה, וד"ל). בלשון דא"ח, חיבור המקיף (סובב כל עלמין) והפנימי (ממלא כל עלמין), ובעבודה – סוד היחוד של העבודה שבבחינת "יחודא עילאה" דעובדי ה' בנשמתם עם העבודה ד"יחודא תתאה" דעובדי ה' בגופם ("ליחדא שם יה ב-וה [ביחודא שלים בשם כל ישראל]") – הוא על ידי כח העצמות דווקא שלמעלה משניהם. היינו סוד הנשמה חדשה דאליהו התשבי. אבל בהיותה חדשה, כדי לחבר את החדש בעצם עם הישן צריך עוד נשמה – אליהו אחר (משבט בנימין). והוא סוד "יסף לי הוי' בן [= אליהו] אחר [בנימין]", והוא פלא! ובלשון החסידות, ה"אור חדש" לא היה בגדר אור כלל אלא בגדר עצם פשוט, וכאשר נמשך להאיר (על ציון = יוסף, שרש נשמת פינחס; על ציון = אהרן, אותיות נראה – "באורך נראה אור") "עוטה אור כשלמה", היינו שמתלבש בעוד אור דמיניה וביה, המסוגל לקרב ולחבר את החדש בישן (ובנוגע למשיח, הנשמה החדשה העיקרית, הבא לגלות תורה חדשה לישראל, בחינת ה"קיסר" [יוצא דופן, תופעה חדשה ואחרת מכל המוכר לאנושות עד עתה], מתלבשת בעוד נשמה, הנקראת באותו שם ממש, דוד, בחינת "פלג קיסר", בסוד "שלם וחצי", שביחס לקיסרשע נהורין = "ואציעה שאול הנך! [בחשבון גדול דמנצפ"כ, כאשר ך = 500], משיח הנך = בראשית, כמבואר במ"א).

אם האור פנימי בא מצד אמא והאור מקיף מצד אבא, אזי האור חדש המתלבש בעוד בחינה של ממוצע בין חדש לישן היינו בסוד עתיק ואריך (מעין סבא וסבתא ביחס לבן). נמצא שאליהו התשבי משבט גד הוא בסוד עתיק יומין (גד הוא סוד ז"ת דעתיק, וד"ל; "גד גדוד יגדנו והוא יגוד עקב" ישר והפוך = כתר, ואמירתו ג"פ היינו כנגד ג"פ כתרג רישין עילאין דכתר עליון). אליהו דשבט בנימין הוא בסוד "לית שמאלא בהאי עתיקא כולא ימינא" דקאי בפרט על פרצוף אריך אנפין (שדו"נ שבו בבחינת ימין ושמאל כנודע), כמבואר בכתבי האר"י. עתיק יומין הוא שרש ה"חדש ממש" ואילו אריך אנפין הוא שרש ה"נתחדשו גזרותיו", ד"חד[ש] אמר… וחד[ש] אמר…" = נושא הפכים, גילוי כתר עליון, וד"ל.

גד (שרש אליהו התשבי) בנימין (שרש אליהו אחר) = 169 = אחד בריבוע (סוד יג מדות הרחמים, המתגלים בדיקנא דאריך מאורות דעתיק), וביחד עם אליהו אליהו = 273 (3 פעמים 7 פעמים 13) וביחד עם פינחס (זה אליהו) = 481 = 13 פעמים 37 (מספר הראשוני ה-13), מספר ההשראה של 16 (שבמשולש = פוטיאל).

ו.

שמו של פינחס (בן אלעזר בן אהרן הכהן) מוזכר בתנ"ך טוב פעמים ("אמרו צדיק כי טוב" – "טוב עין הוא יברך" כנ"ל). מבין טוב הפעמים יש ד פעמים "פינחס" בתורה (ועוד אחדפעמים פינחס בנ"ך, ובסוד אחד באטב"ח = טובד, שרש הנוקבא דאחד, שבה צריכים להאריך, סוד "אשת חיל עטרת בעלה", היינו אחד במספר קטן מספרי). יש לומר ש-ד פעמים אלו הן בעצמן כנגד ד הנשמות המרכיבות את נשמת פינחס (בסוד ד פני המרכבה העליונה כנ"ל; פינחס אותיות פני חס = חייםד החיות שבתנועת-דפק החיים ד"רצוא ושוב" =תורה [הערך הממוצע של ד אותיות חיים הוא טוב, סוד היחוד של עץ החיים ועץ הדעת טוב, כמבואר במ"א], וד"ל).

"ואלעזר בן אהרן לקח לו מבנות פוטיאל לו לאשה ותלד לו את פינחס אלה ראשי אבות הלוים למשפחתם". זהו פסוק הלידה דפינחס, שבו קבל את נשמתו העיקרית, סוד "פוטיאל", ב ניצוצות של יוסף ויתרו, הכל מצד אמא כנ"ל.

"וירא פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן ויקם מתוך העדה ויקח רמח בידו". כאן קבל פינחס את שרש נשמות נדב ואביהוא (בבחינת עיבור, לשון עברה וקנאה למען שמו יתברך), כח המסירות נפש בפועל ממש, מצד אבא, אור מקיף דנפש אדם דאצילות. "ויקם מתוך העדה" = פינחס יפתח ("ויקם" = יוסף, "מתוך" = שמעון, "העדה" = חנוך, וד"ל), כאן פותח פינחס בגבורה עילאה, רוח הוי' מתנוססת בו, על דרך יפתח בשעתו, ועל ידי הרשימו של המתרחש בנפשו של פינחס ברגע זה ניתן ליחד את פינחס, קדש קדשים, ויפתח, קל שבקלים, בסוד "נער ישראל ואוהבהו" כנ"ל, וד"ל.

"פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן השיב את חמתי מעל בני ישראל בקנאו את קנאתי בתוכם ולא כליתי את בני ישראל בקנאתי". כאן מתגלה הנשמה חדשה שבפינחס, המחדש אצלו את בחינת "ברית כהנת עולם": "לכן אמר הנני נתן לו את בריתי שלום. והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהנת עולם תחת אשר קנא לאלהיו ויכפר על בני ישראל". "פינחס זה אליהו" בקנאו את קנאת הוי' צבאות (כמו שנאמר אצל אליהו הנביא זכור לטוב). הסוף טוב ("ויכפר על בני ישראל") הכל טוב, וכך, בסוף, יבוא אליהו הנביא לבשר לבני ישראל את הגאולה האמיתית והשלמה על ידי משיח צדקנו (כשם שבא גם עתה לכל ברית מילה לגלות את ה"עטרה" – דא מלכא משיחא שבכל ילד יהודי).

"וישלח אתם משה אלף למטה לצבא אתם ואת פינחס בן אלעזר הכהן לצבא וכלי הקדש וחצצרות התרועה בידו". כאן פינחס מתפקד כמשוח מלחמה, בסוד שאין עמלק, וכל אויבי ישראל, נופלים אלא ביד בניה של רחל, סוד אליהו דשבט בנימין. על בחינה זו בפרט של פינחס התפללה רחל אמנו "יסף הוי' לי בן אחר" כנ"ל. כאן נפל בלעם (מן השמים) בידי פינחס, בלעם בחינת עמלק, כמבואר בפרשה הקודמת.

ד פעמים פינחס = ארץ ישראל (לבכבוד פעמים הוי' ב"ה, פנימיות ועצמיות לב נתיבות פליאות חכמה שבהן נברא העולם להיות לו יתברך דירה בתחתונים, היטב פעמים איטיב). הוא אכן זכה להיכנס לארץ ישראל, ואם היה זוכה להתחבר שם עם יפתח כראוי, וכנ"ל באריכות, היה נשלם התיקון של שלימות העם התורה והארץ, והיה הוא – "פינחס זה אליהו" – זוכה לבשר אז את הגאולה האמיתית והשלמה על ידי משיח צדקנו.

ב-ד הפסוקים הנ"ל יש 276 אותיות = חיה במשולש. חוץ מ-20 האותיות של ד פעמים פינחס יש עוד אהרן אותיות = 16 בריבוע (פוטיאל = 16 במשולש ואליהוגד אליהובנימין פינחס= 16 בהשראה כנ"ל). בצורות שלהם מתגלות הרבה "נשמות חדשות" – "תן לחכם ויחכם עוד".

והנה "מיכאל באחת, גבריאל בשתים, אליהו בארבע, מלאך המות בשמונה, ובשעת המגפה באחת". מיכאל א = אמונהגבריאל ב = אברהם ("בצלם אלהים" – ב צלם אלהים;אברהם, ראש כל המאמינים = אמונה חכמה חכמה כנודע), אליהו ד = נדב (עיקר שרש האור מקיף דפינחס הנוסך בו את כח המסירות נפש, להתנדב בעד עמו), מלאך המות ח =המתקה = רחמים רבים = נשר (תיקון נשירת אברים הנ"ל), מלאך המות א (בשעת המגפה) = "אהיה אשר אהיה", וד"ל. הכל בא על מקומו בשלום ובתיקון ושמחה בסוד "יחוד העפיפה", וד"ל. והנה, א ב ד ח היינו סדרת החזקות של ב כמובן. חזרת ה-ח ל-א (בשעת המגפה) היינו סוד ח שארית ז (mod 7 ), שבו כל החזקות של ב ממשיכות לפי הסדר של א ב דלעולם ועד. והוא סוד ימי א ב ד של מעשה בראשית (mod 7) – לעולם ועד. נמצא שמלאךהמות מתמתק על ידי מיכאל שר ישראל, סוד "מאין יבא עזרי", וד"ל ("[אשא] עיני אל ההרים מאין יבא עזרי" = ארץ ישראל = ד פעמים פינחס כנ"ל; ביחד עם "אשא" = 1134 = 3 פעמים חשמל שבמעשה מרכבה, חצי הערך של ד פעמים פינחס ג פעמים אלעזר ופעמייםאהרן המוזכרים ב-ד פסוקי פינחס הנ"ל, ודוק היטב). המיוחד בימי א ב ד של מעשה בראשית הוא שבהם דווקא נאמר לשון "יהי" (סוד "אור חדש" ממש, סוד אליהו התשבי כנ"ל): ביום א נאמר "יהי אור", ביום ב נאמר "יהי רקיע", ביום ד נאמר "יהי מארת" ("מארת" היינו 'סגירת מעגל' ביחס ל"אור", יחוד של "מאורי אור", זאת אומרת שיש במאורות דיום ד מעלה לגבי האור של יום א, כמעלת המאור על אור, שהמאור קודם לאור בסוד "קדימה בעילה", קדימת הכתר עליון כנודע ומבואר במ"א). ומכאן יוצא ש"פינחס זה אליהו" הוא סוד יום ד דמעשה בראשית, היום שבו נתלו המאורות למשול ביום ובלילה (בישראל ובאומות העולם – "כי הנה החשך יכסה ארץ וערפל לאמים ועליך יזרח הוי' וכבודו עליך יראה"). על ידי מעשה פינחס נתקן חטא הירח ומיעוטו – "והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתיים כאור שבעת הימים".

ז.

 "פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן" הוא הדור ה-כח (יחי) לאדם הראשון (אדם פינחס – "אני ראשון ואני אחרון" של כח הדורות שבתורה = 253 = המשולש של כב אתוון דאורייתא – סוד "והיה ברכה" = "מוצא פי הוי'", וד"ל. ראשי התבות – אף = אנכי = נדב אביהוא כנ"ל, סוד "אף עשיתיו", תיקון העשיה בכח המסירות נפש למען ה' ועמו כנ"ל). כח היינו זבמשולש (סוד כח אותיות של הפסוק הראשון בתורה: "בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ"). עד נח – "עשרה דורות מאדם עד נח" – מסתיים המשולש של ד, מ"שיר פשוט" עד "שיר מרובע" (ה-י של יחי). הדור השביעי לאדם הוא חנוך (כנ"ל). פינחס הוא הדור השביעי ליעקב אבינו (הדור התשיעי לאברהם אבינו), בחיר האבות (יעקב = ז פעמיםהוי' ב"ה, פינחס = יצחק, אבי יעקב = ח פעמים הוי' ב"ה, ביחד – יה פעמים הוי' ב"ה, סוד "בטחו בהוי' עדי עד כי ביה הוי' צור עולמים", וד"ל; פרשת פינחס היא הפרשה ה-יה הוי' בתורה). נמצא שהשורה התחתונה של משולש הדורות מאדם עד פינחס הוא מיעקב עד פינחס.

בחמשה חומשי תורה זרע הכהונה מסתיים בפינחס (שלא נתכהן עד שהרגו לזמרי), לא מוזכר בנו של פינחס (אבישוע, המוזכר בדברי הימים בתוך שושלת 26 – הוי' – הדורות מלוי עד לאחרון הכהנים הגדולים שבתנ"ך). מה שאין כן לגבי משה, הדור ה-הוי' כידוע, שמוזכרים שני בניו גרשם ואליעזר, ודוק.

נצייר את כח הדורות מאדם עד פינחס בצורת משולש:

אדם

שת אנוש

קינן מהללאל ירד

חנוך מתושלח למך נח

שם ארפכשד שלח עבר פלג

רעו שרוג נחור תרח אברהם יצחק

יעקב לוי קהת עמרם אהרן אלעזר פינחס

רמזים: יג השמות שבגבול הימני והתחתון של המשולש = 3510 = ה פעמים שבת = אדםפעמים חנך (המשולש של ט פעמים המשולש של יב = לחם = ג פעמים הוי' כנודע). נמצא שהערך הממוצע של יג שמות אלו = ו צירופי אדם. שאר ה השמות שבמקיף החיצוני, כאשר נח ממוקם באמצע = 950 – חיי נח! הדור ה-יג – שלח – באמצע המשולש. שלח = 338 =הוי' פעמים אחד (= הריבוע הכפול של יג)! שלח יעקב פינחס = 728 = ד פעמים יעקב.

והנה, ב-כח השמות הנ"ל יש 105 – המשולש של יד (ז ז) – אותיות! נצייר את משולש האותיות: 

א

ד  ם

ש  ת  א

נ  ו  ש  ק

י  נ  ן  מ  ה

ל  ל  א  ל  י  ר

ד  ח  נ  ו  ך  מ  ת

ו  ש  ל  ח  ל  מ  ך  נ

ח  ש  ם  א  ר  פ  כ  ש  ד

ש  ל  ח  ע  ב  ר  פ  ל  ג  ר

ע  ו  ש  ר  ו  ג  נ  ח  ו  ר  ת

ר  ח  א  ב  ר  ה  ם  י  צ  ח  ק  י

ע  ק  ב  ל  ו  י  ק  ה  ת  ע  מ  ר  ם

א  ה  ר  ן  א  ל  ע  ז  ר  פ  י  נ  ח  ס

רמזים: השורה התחתונה היא שלשת הדורות האחרונים – "פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן" – יחוס הכהונה בפרט. בשורה זו יש יד אותיות, סוד "יד אהרן" = ו צירופי אדם כנ"ל (לפי הסדר הוא בסוד די – ד אותיות של אהרן ו-י אותיות של בניו – אלעזר פינחס. והוא סוד שם ש-די ב"ה, שאמר לעולמו די, וד"ל; הדור ה-די הוא דורו של עבר = פוטיאל פוטיאל, כנגד טפת יוסף וטפת יתרו, שרש נשמת פינחס, הדור ה-יד יד, סוד נשיאת כפים, וד"ל). עד פינחס ולא עד בכלל יש 100 אותיות, שלמות של 10 פעמים 10, סוד מאה ברכות בכל יום. 105 האותיות עם פינחס היינו בסוד ברכת כהנים – 3 פעמים 5 פעמים 7 (הסדרה הליניארית העולה של מספר התבות של שלוש הברכות של ברכת כהנים כנודע).

לסיום, נביא כאן את השלמת הדרוש בכתבי האריז"ל ללא פירוש (ועוד חזון למועד בעזה"י):

אח"כ כאשר אירע מעשה דבת יפתח הגלעדי שארז"ל שיפתח היה שופט, ולא רצה לילך לבית אליהו שיתיר לו נדרו, וגם אליהו לא רצה לילך אצלו, כי אמר מאן דחייס לכיבי אזל לאסיא, ואז בין דא לדא הלכה הבת של יפתח, ושניהם נענשו, כי יפתח להיותו הוא בעצמו בעל הדבר, נענש עונש, שבכל מקום שהיה הולך, היו נושרים איבריו, וכמש"ה ויקבר בערי גלעד לשון רבים. ואליהו נענש, שנסתלקה ממנו שכינה, כמ"ש רז"ל על פסוק לפנים ה' עמו הנאמר על פינחס, בספר שופטים, דנראה לפנים היה ה' עמו ולא עתה, ואז גם אותה הנפש שנכנסה בו בסוד העבור של נדב ואביהוא, נסתלקה ממנו והלכה לה, ונתגלגלה בשמואל הנביא, כמו שיתבאר לקמן. וז"ס מ"ש רז"ל כי ו' של בריתי שלום היא קטיעא. גם אמרו בזוהר בפרשת אחרי מות, כי י' של פינחס הוא זעירא.

והענין הוא, כי במעשה זמרי זכה אל עבור זה דנדב ואביהוא, כי כשרצו להרגו פרחה ממנו נשמתו, ואז נכנס בו עבור דנדב ואביהוא, כנזכר בפרשת פינחס בזוהר וכשנאבד ממנו בחטא בת יפתח את העבור הנזכר, אז היתה ו' קטיעא, כי בחי' הו' היא ספירת היסוד הנקרא בריתי שלום, ונקטעה אז, כשנסתלקה ממנו שכינה ועבור נדב ואביהוא, והנה אז במעשה דבת יפתח לא נשאר בו רק אותו הנצוץ של טפת שרש יוסף בלבד, כי עבור נדב ואביהוא הלכו בשמואל כנזכר. וגם נצוץ טפת יתרו נסתלקה ממנו.

ואז נולד חיאל בית האלי אשר בנה את יריחו, ונכנסה בו בגלגול גמור, כמו שיתבאר. והטעם הוא, כי עבור נדב ואביהוא, וגם אליהו דשבט גד, ואליהו דבנימין כנז"ל, הנה אינם שם בפינהס, רק דרך השאלה בסוד העבור, ואינם העיקריים בגוף ההוא, ולכן אין החטא ההוא דבת יפתח פוגם בהם. וכן נצוץ דטפת יוסף, אינה קרובה לחטא, החטא ההוא בנצוץ יתרו. לפי שנצוץ יתרו, היא באה מן קין, וכשבאה ביתרו, היה שם כומר, מפטם עגלים לע"ז, ולכן עיקר החטא היה מנצוץ של יתרו, ולכן נסתלק, ונתגלגל בחיאל בית האלי.

והבט וראה, כי אותיות חיאל, הם אותיות אלי"ה, אם תחליף ח' בה' באותיות אחע"ה. גם האלי הם אותיות אליה. וז"ס בית האל"י, בית אליה. פירוש, בית מושב אליהו ז"ל, כי אליהו מושבו היה בגוף פינחס, כי הוא נצוץ טפת יתרו כנזכר. ונמצא כי עיקר הגוף ההוא, הוא של פינחס, ולא של אליהו, רק נקרא בית מושב אליהו ז"ל.

והנה ארז"ל כי חיאל הוה גברא רבא, שהיו הולכים לביתו, אחאב המלך ואליהו ז"ל. האמנם עבירה א' שחטא, במעשה דבת יפתח, גרמה לו עבירה זו שבנה את יריחו, כי הם דומות. כי ענין בת יפתח היתה בענין נדר כנודע. וכן עבירה זו היתה, שעבר על הנדר שהדיר והחרים יהושע, שלא יבנו את יריחו. ולפי שיריחו מיותסת לשרש קין, כמש"ה ובני קני חותן משה עלו מעיר התמרים שהיא יריחו, לכן ביקש חיאל שהוא משרש קין, לבנות את יריחו. ואחר כך נשתנה שמו ונקרא אליהו התשבי, לפי שכיון שנדב ואביהוא עדיין לא נתקנו בו כנזכר, וגם בחי' פינחס עצמו דבן יתרו, חטא בבת יפתח, וגם אליהו דשבט בנימין לא נתעבר בו, אלא לקשרו עם הנשמות האחרות כנז"ל, נמצא כי העיקר עתה הוא אליהו דשרש גד, ולכן לא נקרא עתה פינחס, אלא אליהו התשבי, המורה על נשמת שבט גד:

ואז כשחזרה בו הנבואה, בהיותו נקרא אליהו התשבי, אחר שמת שמואל, חזרו להתעבר בו נדב ואביהוא, ונשלמו הם להתקן בענין הר הכרמל, כאשר נפלו כל העם על פניהם, ואמרו ה' הוא האלהים, ואז נמחל להם עון שלהם, שקוצצו בנטיעות ופגמו בשכינה, ונתקן זה באמרם ה' הוא האלהים, והבן זה. גם לפי שבתחלה חטאו על שהציצו בשכינה בהר סיני, כמש"ה ויראו את אלהי ישראל כו', ועתה נתקן בנפילת אפים, שלא להציץ באש היורד מן השמים. גם זהו טעם שנקרא אליהו ולא פינחס, לפי שבגלל עבודה זו זכה לשנוי זה השם, וכמו שיתבאר לקמן בענין אלישע הנביא וע"ש. ואחר שנתקנו, לא הוצרכו לעמוד שם ונסתלקו להם נדב ואביהוא.

והנה איזבל אשת אחאב, היתה מכשפה גדולה, כנז' בפסוק שהדיחה את ישראל בכשפיה וידעה בכשפיה שנסתלקו נדב ואביהוא מן אליהו אשר עליהם נתבשר הנני נותן לו את בריתי שלום שהוא היותו חי לעולם. ואז אמרה לו, כי כעת מחר אשים את נפשך כנפש האחד מהם, כיון שנסתלק ממנו גזרת החיים והשלום. גם רמז אל נדב ואביהוא שנשרפו באש הקטרת, וז"ס כנפש אחד מהם. וכיון שהרגיש אליהו שנאבד ממנו מתנה זו, נתיירא, וברח להר חורב. וז"ש וירא וילך לו אל נפשו, ר"ל, לפי שלא היתה רק נפשו יחידית מפני כך נתיירא מן איזבל.

ואח"כ חזר להרויחה במערת הר חורב פעם אחרת, עד שעלה בסערה השמים, ואז אליהו התשבי שהוא משבט גד, נתעלה בשמים, ונשאר שם, ושוב לא ירד עוד, ואליהו דשבט בנימין זה, נתגלגל אח"כ באותו הנזכר בספר דברי הימים, והוא מש"ה ויערשיהו ואליהו וזכרי בני ירוחם וכו'. ואח"כ כשנפטרו, עלה ונתחבר עם אותו אליהו התשבי שעלה בשמים ונשאר שם זה אליהו דשבט בנימין, הוא העולה ויורד תמיד לעשות נסים אל הצדיקים, ולדבר עמהם. ולהיות כי החכמים היו יודעים שאליהו היה כלול מד' בחי', לא היו יודעים איזו בחי' מהם, היא היורדת ועולה ומדבר עמהם, ונחלקו בסברותיהם, עד שהודיעם, ואמר להם, רבותי מה אתם חלוקים עלי, מבני בניה של רחל אני, שכך כתיב ויערשיה ואליה וכו', והודיעם כי זו הבחינה היא המדברת עמהם, ובחי' זו הנקראת אליהו דבנימין, נתחברה עם הבחינה הנקראת טפת יתרו שנתנה לחיאל בית האלי, ומת ונטלה אליהו עמו.

אמר הכותב נלע"ד, כי שתיהם נתגלגלו באליהו של בנימין. ואותה הבחי' הנקראת טפה דיוסף, נתנה אליהו אל יונה בן אמיתי בן הצרפית, כשהחיה אותו. וז"ס מ"ש בזוהר בפרשת ויקהל דף קצ"ז ע"א וז"ל, תנא יונה מחיליה דאליהו קא אתי, ודא איהו בן אמיתי, כד"א ודבר ה' בפיך אמת. וז"ס מ"ש רז"ל תנא דבי אליהו, אותו הנער שהחייתי, משיח בן יוסף הוא, כי להיותו מטפת יוסף, ולכן הוא יהיה משיח בן יוסף במהרה בימינו, ומה שישאר אחר כך לעתיד לבא לחלק אליהו עצמו האמיתי, הוא אותו אליהו דשבט בנימין. ועבור נדב ואביהוא, נתנו אל אלישע הנביא בסוד עבור, כשעלה לשמים. וז"ס מה ששאל אלישע, ויהי נא פי שנים ברוחך אלי. ובספר הקנה כתוב, פי שנים הם נדב ואביהוא. והענין הוא, כי נ"א ר"ת נדב ואביהוא, שהם פי שנים שנתעברו ברוחו של אליהו. גם ר"ת "נא "פי "שנים "ברוחך "אלי. הוא נפש בא, ר"ל, כי נדב ואביהוא, שהם מבחי' נפש דאצילות דאדה"ר כנז"ל, שבא אליך בעבור שהרגת לזמרי, תתנם עתה אלי.

והנה אלישע הוא משרש חנוך הנקרא מטטרו"ן, שהוא מצד נשמה דאצילות הנקראת זיהרא עילאה דאדה"ר, ולכן הוצרך ליקח נפש זו דנדב ואביהוא, שהם נפש דזיהרא עילאה דאדם, שהיו באליהו. ולפי שאליהו זכה לרוח דזיהרא עילאה כנז"ל, לזה אמר ברוחך אלי. גם רמז ברוחך, אל מה שנתבאר אצלינו, כי אביהוא נפשו ורוחו משרש קין, אבל נדב נפשו משרש אחר, ורוחו משרש קין בלבד, ויען שרוהו לבד היא משרש זה של קין, לכן אמר ברוחך.

ולכן נקרא שמו אלישע, לרמוז, כי בקין נאמר ואל קין ואל מנחתו לא שעה, ויען שנתקן קין נקרא אלישע, כלומר, לי שעה הקב"ה, מה שלא שעה אל קין בהיותו בלי תקון. וכבר רמזתי לך למעלה, כי פינחס נקרא אליהו, להורות על עבור נדב ואביהוא, הבאים מן קין שנתקנו בו. ולכן שלשה אותיות אלי שבאליהו, ישנם ג"כ באלישע, להורות כי גם אלישע השלים לתקן בג' אותיות אלו, כמו אליהו.

וז"ס מה שצחקו בו הילדים, וא"ל עלה קרח עלה קרח, והענין הוא, במה שיתבאר לקמן, כי קרח בן יצהר, הוא רוחו של קין מצד הרע, ולכן ירד חיים שאולה, וא"ל הילדים לביישו ולגדפו, כי הנה קרח ירד שאולה, וצריך לעלות, ואתה נמשך משרש קרח, ואיך אתה רוצה לעלות. גם רמזו, כי הנה קרח בן יצהר גלחו משה, והיה קרח בשערותיו כנודע, ולכן גם אלישע היה קרח בשערותיו כמוהו, כי שרש נשמתו יש בה חלק ואחיזה מן קרח. וזה גרם שנתעברו בו אחר כך נפש נדב ואביהוא, שגם הם משרש נשמת קרח. גם כמו שמרע"ה הזכיר שם בן מ"ב, והרג את המצרי שהוא נפש קין מצד הרע, כן אלישע הזכיר שם בן מ"ב, והרג מ"ב ילדים אלו כנזכר בזוהר.

ואחר כך נתגלגל בחזקיהו מלך יהודה לרמוז אל מ"ש ז"ל כי בימי המבול תלאו הקב"ה לקין ברפיון, ועליו נאמר וימח את כל היקום. ועתה כשנתקן, נקרא חזקיהו, כי בו נתחזק קין מרפיונו ובו נתקנו ג' אותיות יה"ו מן אליהו הנביא, ובחזקיהו זכה אל חלק א' משלשה חלקי הבכורה הראוים לקין שהיה בכורו של אדה"ר, והם, כהונה, ומלכות, וחלק בכורה, כנזכר בתרגום פסוק ראובן בכורי אתה וגו'. ועתה בחזקיהו לקח כתר המלכות, וז"ס מ"ש ז"ל בקש הקב"ה לעשות לחזקיהו משיח וכו'. והטעם הוא, לפי שהוא מן קין הבכור, והיה ראוי ליקח כתר המלכות, ולהיות משיח לעתיד לבא, ונתבטל, מפני שלא אמר שירה.

אחר כך נתגלגל במתתיה בן חשמונאי, שהיה כ"ג ומלך, ואז זכה ביחד לשני חלקי הבכורה. ואח"כ נתגלגל בעקביא בן מהללאל, וכבר ביארנו, כי קין נרמז בסוד עקב עשו, ולכן נקרא שמו עקביא, ולפי שעקביא זה תקן ג"כ בחי' מהללאל בן קינן, לכן נקרא עתה עקביא בן מהללאל. ואחר כך נתגלגל בריב"ז, ולכן בעת פטירתו, אמר הכינו כסא לחזקיהו מלך יהודה שבא ללוותו, להיותו משרש גלגול נשמתו. וגם בו זכה כתר כהונה של קין הבכור. אחר כך נתגלגל בר' עקיבא בן יוסף, וגם בו נרמז בחי' העקב של עשו, כנזכר בעקביא. ובזה תבין מ"ש במסכת רות של הזוהר, כי יששכר הוא ר' עקיבא, וכמו שיתבאר לקמן כי גם יששכר הוא משרש של זה קין. אחר כך נתעבר בסוד עבור משני גאונים, הנקראים רב אחאי, ורב אחא משבחא גאון, כדי לתקנם. כי הם משרש נפש אחאב המלך, ובהם נתקנו שלשה אותיות אחא של אחאב ע"י עבור הנזכר, אבל הבית של אחאב, נתקנה ברבי אברהם גאליד, כמו שהודעתיך בסדר גלגולי שרש נפש אחאב המלך.

�g�<�P�>, אבל הוא גם כן אוי – "אוי לרשע ואוי לשכנו" כנ"ל (שבט ראובן = רשע, וד"ל).

הבל הוא סוד אור ישר (חסד, ימין) ואילו קין הוא סוד אור חוזר (גבורה, שמאל). במ"ק קין= 7 = הב דהבל (כנ"ל), קי = בן = ה. והסוד: הב דהבל היינו התפשטות ה חסדים דרך הקצוות דז"א, ואחר כך ה-ב שבו הוא סוד ב הכוללים דיסוד ומלכות. אחר כך ה-ל שבו הוא המשכת המלכות דאצילות להאיר (בבחינת הבל, הארה בעלמא) בהיכל קדש קדשים דבריאה, הכולל ג"ר. אחר כך נמשך עוד הבל עד להיכל קדש קדשים דיצירה ועוד הבל עד להיכל קדש קדשים דעשיה, כמבואר היטב בסוף חלק ראשון דתניא, עיי"ש. אך קין הוא בסוד אור חוזר כנ"ל. ה-ק שבו היינו כנגד ספירת המלכות ש"רגליה ירדות מות" כנ"ל, ה-ישבו כנגד ספירת היסוד, וה-ן שבו כנגד העליה דרך ה קצוות דז"א ועד לשרש ה-ן בחמשים שערי בינה ועד לשער ה-ן שבו("אני בינה לי גבורה" דשרש קין, כאשר כל אור חוזר חוזר לקדמותו ממש, וד"ל).

והיינו שברמז הנ"ל – קין הבל ביע (הכל על פי ג דילוגי הבל – "הכל הבל"; קין הבל ביע = 279 = ק, האות הראשונה, במילו במילוי: קוף וו פא; הערך הממוצע של כל אות = אל – "ויקרא שם בשם הוי' אל עולם", "ויקח קרח" בריבוע פרטי = אברם פעמים אברהם – "אברם הוא אברהם", תיקון הבל, וד"ל) קין עולה ב"רצוא" עד לשער הנון דבינה ואזי הבליורד ב"שוב" עד לעולם הזה התחתון שאין תחתון למטה ממנו – להאיר את כבוד הוי' (כבודפעמים הוי' = ארץ ישראל) בכל העולם כולו ("עתידה ארץ ישראל שתתפשט בכל הארצות"). "צדיק כתמר יפרח" ואזי "ממכון שבתו השגיח אל כל ישבי הארץ" ["צדיק כתמר" = "ממכון שבתו" = "ויקח קרח" "ויקח קרח"; "ממכון שבתו השגיח" = "הנה ישכיל עבדי ירום ונשא וגבה מאד"; ביחד, "צדיק כתמר יפרח" "ממכון שבתו השגיח" = היהלום של 48, "אי הבל", פעמיים "יסוד היסודית ועמוד החכמות"), וד"ל.

עד סיום הסימן הנ"ל – קין הבל ביע – יש 111 = הבל להב הבל אותיות בפרשה, מספר ברית, בציור:

ו  י  ק  ח  ק  ר  ח  ב  ן  י

צ  ה  ר  ב  ן  ק  ה  ת  ב

ן  ל  ו  י  ו  ד  ת  ן

ו  א  ב  י  ר  ם  ב

נ  י  א  ל  י  א

ב  ו  א  ו  ן

ב  ן  פ  ל

ת  ב  נ

י  ר

א

ו

ב

ן  ו

י  ק  מ

ו  ל  פ  נ

י  מ  ש  ה  ו

א  נ  ש  י  ם  מ

ב  נ  י  י  ש  ר  א

ל  ח  מ  ש  י  ם  ו  מ

א  ת  י  ם  נ  ש  י  א  י

ע  ד  ה  ק  ר  א  י  מ  ו  ע

ארבע הפנות = 156 = יוסף = ו פעמים הוי' ב"ה. שתי הנקודות האמצעיות של שני המשולשים – י י – ביחד עם הנקודה האמצעית של כל הציור – ו = יוי = 26, הוי' ב"ה. כל זהנקודות יחד = 182 = יעקב = ז פעמים הוי' (הערך הממוצע של ז הנקודות). השורה העליונה והשורה התחתונה = 1000. בציר האמצעי יש יא אותיות, כנגד יא סממני הקטרת.ה האותיות שבאמצע = 111, מספר כל האותיות שבציור ומספר ברית כנ"ל. שאר ו האותיות = 421, שאף הוא מספר ברית. כל הציר = 532 = כח פעמים 19, ק במ"ס (מחזור גדול פעמים מחזור קטן; נמצא שסוד האות ק של פרשתנו הוא סוד המחזור קטן, שעל פיו נקבע הלוח העברי, סוד הזיווג של השמש והירח, ועד שלעתיד לבוא יהיו החמה והלבנה, המשפיע וממקבל, שוים בקומתם – "והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתים כאור שבעת הימים" (לבנה = "אי הבל אחיך", חמה = יצהר במ"ס, לבנה חמה ר"ת לח, 38, קרחסוד קי פעמים י, ירח, וד"ל). תן לחכם ויחכם עוד.

השארת תגובה