הנודע ביהודה – מערכת

לי"ז אייר, יום פטירתו של ר' יחזקאל לנדא, הנודע ביהודה.

הגאון ר' יחזקאל לנדא ידוע יותר בכינויו "הנודע ביהודה". ר' יחזקאל נולד למשפחה מיוחסת, שהתייחסה לר' העשיל מקרקא, בשנת ה'תע"ד (יש שראו בכך רמז לתכונת "הדעת" בה ניחן). בגיל שלושים כבר היה לרב בעיר טורנופיל וכבר משם נודע כמורה הוראה אשר משנתו קב ונקי, בבקיאות מופלאה ללא פלפולי סרק. על כבוד עצמו היה מוחל בכל עת, אך במלחמתה של תורה לא נשא פנים – הן בפסקיו שהרעישו עולם, והן במלחמתו כנגד המשכילים שבאו לעקור מתורת ישראל. בגיל ארבעים נעשה ר' יחזקאל לרבה של פראג, ומשם נתפרסם בכל עולם התורה בשני ספריו החשובים, שאלות ותשובות 'נודע ביהודה' וחדושים על הש"ס בשם 'ציון לנפש חיה' (צל"ח). את שמות הספרים קרא על שם אביו ואמו, יהודה וחיה, כאות הכרת הטוב.

על אף ידיעותיו המקיפות בקבלה, התרחק תמיד מלעסוק בה בצורה גלויה, והתנגד לערב מתורת הנסתר בפסקי ההלכה, כמו התנגדותו הידועה לאמירת "לשם יחוד". לכן גם חלק על דרך החסידות שהחלה אז (אף שגדולי החסידות מצידם העריכוהו ביותר). גישה זו צריך להבין גם על רקע ההסטוריה הקרובה של השבתאות (מאמיני משיח השקר שבתי צבי שר"י) והשפעותיה השליליות. מסופר כי פעם הובאה לפניו אשה שנכנסה בה רוח שטות, וטענה כי חייבת היא קמיע מר' יחזקאל, ואם לאו תמות. כיון שלא היתה דרכו של ר' יחזקאל בקמיעות, מה עשה? לקח קלף חלק, גלגלו ואמר כי עליה לקשור אותו על צוארה במשך חודש, ולאחר מכן תבדוק את הקלף – אם נמחק הכתב, סימן הוא לה כי נרפאה. ואמנם כך היה, לאחר חודש פתחה את הקלף, "הכתב" לא היה ואף "מחלתה" נעלמה עמו… יצויין כי עוד בהיות ר' יחזקאל רב בטרנופיל, שלח אגרת (שנתפרסמה בכל אירופה) לגנוז את הקמיעות של ר' יהונתן אייבשיץ, על אף שהם "קודש קדשים", כיון שמאמיני השבתאות עשו בהם שימוש לרעה.

תשובותיו ואומר אני דלא גרע הפסד המצוה של כל ימי העומר מהפסד ממון". אך לדעתו, הסברא העיקרית היא ש"עד כאן לא ידחו מפני אנינות אלא מצוה הנוהגת בשעת אנינות, שאז נראה שביטול המצוה הוא מפני כבוד המת. אבל שיבטל מצוה כמה ימים אחרי קבורת המת – זה לא נדחה מפני כבוד המת" – זהו הטעם שבחתן לא נדחית כעת מצות פריה-ורביה, שמא גם אח"כ לא תתקיים, ולכן גם יכול האונן לספור ספירת העומר בכדי שלא תדחה המצוה בהמשך. ומסקנתו להלכה שיספור בלא ברכה, ובימים הבאים ימשיך לספור בברכה (נוב"י או"ח כז).

בי"ז אייר תקנ"ג נפטר הנודע ביהודה. תהי תורתו לנו למאור עינים וזכותו תעמוד לנו ולכל ישראל.


מהי 'מסכת'

המלה 'מסכת' היא מלשון 'מסך', על שם פרוכת המסך שכתוב בה "וסכות על הארון את הפרוכת", שהיתה סוככת על תורה שבכתב שהן הלוחות שהיו מונחים בארון. וכן התורה שבעל-פה סוככת ומגינה על תורה שבכתב, להגין עליה שלא ישגה שוגה ופתי בפירושה, כי היא סתומה מאוד ואי אפשר לעמוד על כוונתה כי אם על-ידי תורה שבעל-פה. וגם כשם שהכהן הגדול היה נכנס לקדשי קדשים פנימה דרך פרוכת המסך, ושם לפנים מן הפרוכת השכינה שורה, כן הצדיקים מקבלים פני השכינה לעתיד על-ידי למוד תורה שבעל-פה.

ע"פ הקדמת ה"ציון לנפש חיה" 

כתיבת תגובה