הצמח צדק מקדש את הלבנה – מו"ר הרב יצחק גינזבורג

לימוד סיפור על הצמח-צדק, ר' מנחם מנדל מליובאוויטש, ליום ההילולא י"ג בניסן. מעובד מדברי הרב גינזבורג.

בחורף בליובאוויטש, כמו בכל רוסיה, היה שלג וכו' והיה מאד קשה לקדש את הלבנה, כי העננים הסתירו אותה. פעם אחת, בלילה האחרון שמותר לקדש את הלבנה, כל החסידים בליובאוויטש לא קדשו את הלבנה – כי עד אותו יום לא היה אפשר – וכולם יחד כתבו פ"נ (פדיון-נפש, בקשה נפשית כשיש צער גדול מאד ואני רוצה שהרבי יעורר רחמים) שמבקשים רחמים רבים שהרבי הצ"צ יתפלל שכל העננים יתפזרו, והשמים יתבהרו, ויוכלו לקדש את הלבנה [רואים שהדבר שהכי כואב להם הוא שלא יכולים לקדש את הלבנה כי מעונן, יותר קשה להם אפילו מכך שח"ו מישהו חולה].

הרבי קיבל את הפ"נ, יצא החוצה – ומאות ואלפים חסידים אחריו – כולם מביטים בשמים, ואין לבנה. אז הרבי אמר שיספר להם סיפור – פעם אחת היה בדיוק אותו הדבר אצל אחד מגדולי הצדיקים, דור אחד לפני הצ"צ, רבי מאיר מפרימשלאן. כולם היו בצער גדול שהשמים מעוננים, וכתבו פ"נ לרבי שיעשה משהו, שיעשה איזה נס שהעננים יתפזרו ושיראו את הלבנה, ואז אותו הדבר – רבי מאיר מפרימישלאן יצא החוצה עם כל החסידים, והיתה לו מטפחת ביד. לפני שהוא פזר את העננים בשמים עם המטפחת שלו, הוא אמר לחסידים – אני רוצה לספר לכם סיפור על משה רבינו:

אנו יודעים שבמשך כל ארבעים השנים שבני ישראל היו במדבר, ענני הכבוד הקיפו אותם מכל הצדדים, גם מלמעלה, ואם כן – כיצד הם קדשו את הלבנה? – כל חדש משה רבינו היה יוצא החוצה, ביום הכי טוב לקדש את הלבנה, והיה לוקח מטפחת ומנפנף בה, ואיך שהוא היה עושה את זה השמים היו נפתחים – גם ענני הכבוד התפזרו באותו מקום – היה חלון בענני הכבוד, ודרך החלון ראו את הלבנה וקדשו אותה. תוך כדי שר"מ מפרימישלאן סיפר את הסיפור לקח את המטפחת שלו ועשה זאת, ופתאום העננים התפזרו והשמים התבהרו וראו את הלבנה וקדשוה.

את כל זה סיפר הצמח-צדק, ותוך כדי כך נופף במטפחתו, והעננים התפזרו וקדשו את הלבנה.

חוץ מזה שזה סיפור מופת, יש כאן שלוש דרגות של סיפורים – הצמח-צדק עושה מה שרבי מאיר מפרימישלאן עשה ורבי מאיר עושה מה שמשה רבינו עשה. לומדים מסיפור זה שכל צדיק מקבל כח ניסי, לעשות נסים ונפלאות, מכך שמקשר עצמו לצדיקים קודמים, שגם עשו משהו דומה לזה – שבעצם "אני לא עושה שום דבר, אלא רק מספר סיפור של צדיק אחר", אך הצדיק אם באמת מקושר, תוך כדי הסיפור מקבל אותו כח ומחולל בדיוק אותו נס שהצדיק הקודם עשה.

נקודה נוספת: שלוש המדרגות כאן הן לא דילוגים שוים בזמן. הייתי חושב שהצמח-צדק יספר סיפור מאיזה תנא חשוב, מרבי עקיבא, שחי כמעט אלפיים שנה לפניו, ואותו תנא יספר סיפור ממשה רבינו שהיה כאלפיים שנה לפניו, אך לא כך – הצמח-צדק סיפר סיפור מצדיק שסמוך אליו, והוא קופץ למשה רבינו. מה לומדים מכאן? שדווקא צדיקי החסידות, הבעל שם טוב ותלמידיו כולם, הם במדה מסויימת יותר קרובים וקשורים למשה רבינו מכל הצדיקים שבאמצע. לכן, מהצמח צדק עד ר"מ מפרימישלאן ועד מרע"ה זה באמת שוה – הם אחד אחרי השני. ככה כתוב, "מאן מלכי רבנן" – שהצדיקים האמיתיים שולטים על הטבע, ויכולים לפעול בתוך העולם והטבע מה שהם רוצים, הכל לטובת עם-ישראל, לקיים מצוות ה' ולהביא את המשיח.

מה הלבנה מסמלת? בקידוש לבנה אומרים "דוד מלך ישראל חי וקים". בשביל לקדש את הלבנה צריך לפזר את העננים – את מה שמסתיר על המשיח, על דוד מלך ישראל חי וקים – אבל הצדיקים יכולים לפזר את העננים, את כל ההסתר וההעלם שעל המשיח, ושנראה את דוד מלך ישראל חי וקיים.

מתוך עלון 'הרכבת נוסעת'

כתיבת תגובה