ה"שפת-אמת" – מערכת

ל-ה' בשבט, יום פטירתו של הצדיק ר' יהודה אריה לייב מגור זצ"ל, בעל ה"שפת אמת".

השפת אמת נולד בשנת ה'תר"ז לאביו ר' אברהם מרדכי, בנו של ה"חידושי הרי"ם" (האדמו"ר הראשון לבית גור ותלמיד-חבר לרבי מקוצק). כשהיה לייבלה בן שמונה, נפטר אביו בגיל צעיר, והסבא הגדול לקח את הנכד תחת חסותו ודאג לגדלו ולחנכו על כל צעד ושעל. כשהיה ר' לייבלה בן 19 נפטר סבו, ועל אף שרצו החסידים למנותו לממלא מקומו, סירב בתוקף. רוב החסידים פנו לרבי מאלכסנדר, ור' לייבלה נשאר בגור, ומילא את מקום אביו כרב העיר. לאחר פטירת הרבי מאלכסנדר, לא נותרה ביד ר' לייבלה ברירה, ואלפי חסידים נהרו לגור לקבלו כרבם.

ר' לייבלה דרש מחסידיו עבודת ה' ללא פשרות, תוך ביטול הישות, ומתוך התמדה מופלגת בלימוד. סביבו נתקבצו חסידים זקנים, גדולי תורה, יחד עם אברכים צעירים. ביתו של ה"שפת אמת" היה פתוח לרווחה לא רק לאלפי חסידיו, אלא לכל נצרך. הוא היה מפזר אלפים ליתומים ואלמנות, ולשם כך היה אוסף כספים מעשירים, בעוד שלצורכי ביתו סירב לקבל מאומה מאיש. פעם כשבקש מגביר שהגיע אליו,סכום גדול לצדקה, בקש הלה לחמוק ממנו באומרו כי הוא זקוק לישוב הדעת כדי לעשות זאת. אמר לו ה"שפת אמת": "יש פה חדר ליד, שב שם ויישב דעתך…".

את גאונותו האדירה בנגלה ניתן לראות בספריו "חידושי השפת אמת על הש"ס". ספרו המפורסם "שפת אמת", על התורה ומועדים, מצטיין בעמקות מיוחדת, ונודע כאחד מספרי היסוד במחשבת החסידות.

מסופר על ר' פנחס אליהו מפילץ שקשה היה לו להצטרף להולכים אחר אדמו"ר כה צעיר. כשפגש חסיד מגור, שאלו: "הרי אתה בא מגור, אמור לי מתורת הרבי שם". אמר החסיד: "על נדב ואביהוא שמתו בהקריבם אש זרה, שאל הרבי: האם מגיע עונש כה חמור על מעשה זה, הרי כוונתם היתה טובה? והשיב הרבי: מצוה חייבים לקיים במסירות עד כלות הנפש. אלא שבכח המצוה, שהיא בציווי הקב"ה, מתחיה היהודי מחדש. ולכן אצל נדב ואביהוא, שלא היה ציווי ה' בדבר, יצאה נפשם ולא היה מה שיחיה אותם מחדש". מששמע זאת ר' פינחס אליהו אורו עיניו ואמר: "אם ר' לייבלה יודע ללמוד – איני יודע, אך יודע אני כי הוא דובר אמת, ואינו אומר דבר שאינו אוחז בו. אם אמר שמצוה עושים במסירות הנפש ורק ציווי ה' הוא השומר את הנשמה בגוף, אות היא כי הגיע למדרגה נעלה זו. זהו הרבי הדרוש לי…".

זכות הצדיק תעמוד לנו, ותורתו תאיר עינינו בעבודתו יתברך.


לצאת ממצרים בכל עת 

באמת מצד הטבע היו בני ישראל משועבדים תחת יד פרעה, והוא היה שליט בזמן ההוא… ואחר-כך כשהגיע הזמן לעלות בנ"י למקום המיוחד להם, נשתנו כל סדרי הטבע והזמן. להודיע כי כדאי בנ"י לבטל כל הטבע בעבורם. ושיתברר בכל העולמות כי הכל נברא בעבור בנ"י ושיתבטלו עבורם כל הטבעים. וכמו כן יש לנו ללמוד מזה לבטל כל הטבע והגשמיות בעבור רצון הבורא, שזה עיקר התכלית שנבראנו בעולם לעשות רצונו יתברך. ובעבור זה ביטל הטבע בעבורנו, לאשר אנחנו מיוחדים לעשות רצונו ית' ומצוותיו. ובאמת בכח איש ישראל לגבור ולשבר הטבע בכח יציאת מצרים. ובכל עת שאדם מזכך עצמו ויוצא מן הטבע הוא זכר ליציאת מצרים.

שפת אמת לפרשת בא תרנ"ד

כתיבת תגובה