התשובה והגאולה – הרב יצחק שפירא

על הקשר בין התשובה והגאולה. עלינו להאמין בגאולה הקרבה ולהאמין בכוחנו לעשות תשובה.

נחלקו חכמינו בגמרא (סנהדרין צז, ב):

"רבי אליעזר אומר: אם ישראל עושין תשובה נגאלין, ואם לאו אין נגאלין. אמר לו רבי יהושע: אם אין עושין תשובה אין נגאלין? אלא הקב"ה מעמיד להן מלך שגזרותיו קשות כהמן, וישראל עושין תשובה ומחזירן למוטב".

בהמשך מביא ר' יהושע את הפסוק "ולא בכסף תגאלו – לא בתשובה ומעשים טובים". ומוכיח ר' יהושע מן הפסוקים שישקץ מוחלט לגלותנו, "בוא יבוא לא יאחר" (חבקוק ב, ג). כידוע, בסוף הדיון "שתק ר' אליעזר" ונראה שהודה לר' יהושע (כמו שכתבו כמה מפרשים), לכן נתמקד בעיקר בדעת ר' יהושע.

במבט שטחי ניתן לחשוב כאילו לדעת ר' יהושע הגאולה והתשובה הם שני דברים נפרדים ושונים שאינם תלויים זה בזה. האם אכן כך הדבר? דברי ר' יהושע עצמם כבר מעוררים ספק: מצד אחד הוא מדבר על כך ש"ישראל עושין תשובה" בעקבות גזרות קשות, ומצד שני הוא מדבר על גאולה הבאה "לא בתשובה".

"שובה ישראל" ו"שובה ה'"

האמת היא שכלל לא יתכן לדבר על הגאולה והתשובה כמושגים נפרדים, ואין להעלות על הדעת מצב של גאולה שלמה ללא תשובה. הלא הגאולה אינה רק מנוחה מן הצרות והרדיפות, אלא מצב שלם של חזרה לארץ-ישראל, למלכות ישראל, לבנין המקדש, וכו'. האם יש ערך אמיתי למצב כזה ללא תשובה? כיצד בכלל ניתן לתפוס את המצב הזה כבשורה-טובה אם ח"ו ישראל אינם רוצים לקיים את רצון ה'? וכי מה יתן לנו למשל בית-מקדש אם איננו רוצים לעבוד בו את ה' אלקינו?

דומה הדבר לאדם שהבטיחו לו לקבל ארמון נהדר ובו אוצרות-מלכים, אלא שאדם זה איננו מבין דבר וחצי דבר בטיבם של אוצרות ובנייני פאר. מה יתן ומה יוסיף לו כל אותו העושר אם איננו רואה בו כל יתרון? וכך לגבי הגאולה: מה ערך ליעודי הגאולה אם איננו מכירים בערכם? האם נתהלך משמימים בירושלים הבנויה, כשעינינו רואות רק בפאר החיצוני מבלי להכיר בערכו הפנימי, וכשאנו מצדנו היינו מעדיפים לרבוץ במאורת חטאים אפלה בקצה העולם?!

ברור אם כן, שגאולה שלמה כרוכה במהותה בתשובה, ואף ניתן לומר שבאמת גאולה ותשובה דבר אחד הן. כך ניתן לראות גם מהתבוננות ב"פרשת התשובה" שבפרשתנו:

"והיה כי יבאו עליך כל הדברים האלה… והשבות אל לבבך… ושבת עד ה' אלקיך ושמעת בקלו… ושב ה' אלקיך את שבותך ורחמך ושב וקבצך מכל העמים… ומל ה' אלקיך את לבבך ואת לבב זרעך… ואתה תשוב ושמעת בקול ה' ועשית את כל מצותיו… כי ישוב ה' לשוש עליך לטוב כאשר שש על אבתיך. כי תשמע בקול ה' אלקיך… כי תשוב אל ה' אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך".

– נשים לב כי בלשון התורה משמש המושג "תשובה" במקום המושג "גאולה" (הנמצא לרוב בדברי הנביאים ובחז"ל), ומדובר על תהליך הדדי של תשובה – כשאנו שבים אל ה' וה' שב אלינו. זוהי הגאולה המובטחת.

יהיה טוב ונהיה טובים

בקיצור, התשובה והגאולה הן שני הצדדים של אותו המטבע, ולכן ודאי שר' יהושע לא בא לתאר יעוד של גאולה ללא תשובה, ואין בכוונתו לוותר חלילה על מושג התשובה (כשם שר' אליעזר אינו מוותר על מושג הגאולה).

אם כן, כשר' יהושע אומר שהגאולה תבוא בכל-מקרה, הוא מתכוון לגאולה כזו שהתשובה כלולה בתוכה, אך הוא מלמד אותנועיקרון חינוכי חשוב ביותר: זה שישראל יעשו תשובה לבסוף – זה דבר ברור ומובן מאליו! ההנחה הפשוטה והיסודית היא שבאמת כל ישראל רוצים לעשות תשובה, כולם רוצים להיות טובים וצדיקים – "גלוי וידוע לפניך שרצוננו לעשות רצונך" (ברכות יז, א) – ורק עיכובים חיצוניים יחסית מונעים אותנו מלהיות כאלה בפועל. על כן, לא טוב הדבר לעסוק רק בנושא התשובה עצמו, ולהציב בפני ישראל רק את התביעה לחזור למוטב, כי הרצון הזה כבר קיים ממילא בתוכנו פנימה, וצריך רק לדעת כיצד להוציאו מן הכח אל הפועל ולהביאו לידי ביטוי בעולם. חייבים לדבר על היעוד הודאִי והמובטח, לבשר לישראל את הגאולה שודאי בוא תבוא, ולהבטיח כי לבסוף יגיע המצב הרצוי – מצב שבו ודאי נהיה טובים, ישרים וצדיקים, "ועמך כולם צדיקים".

מילת הלב

הלא באמת היצר-הרע הוא רק ערלה המפריעה לנו, ואנו מובטחים שלבסוף יסיר ה' את הערלה הזו. "ומל ה' אלקיך את לבבך", ומפרש הרמב"ן: "לימות המשיח תהיה הבחירה בטוב להם טבע, לא יתאוה הלב למה שאינו ראוי… כי החמדה והתאוה ערלה ללב… וישוב האדם בזמן ההוא לאשר היה קודם חטאו של אדם הראשון, שהיה עושה בטבעו מה שראוי לעשות".

לכן, לעומת ר' אליעזר שמעמיד "מבחן רצינות" בפני ישראל – הנדרשים להוכיח תשובה אמיתית וגדולה ורק אז תבוא הגאולה – הרי ר' יהושע הוא מאמין גדול בתשובתם של ישראל, ולכן הוא אומר: כדאי להבטיח לישראל את הגאולה שתבוא, ואז ממילא ילך ויגדל גם תהליך התשובה. בכוח תקוַת הגאולה מתחיל היהודי לשוב אל ה', כי הוא מתחיל להאמין שבאמת "יהיה טוב" ושגם הוא עצמו ודאי יחזור למוטב. האמונה בגאולה מסייעת לנו להאמין בעצמנו ובכוחנו לשוב בתשובה שלמה.

לכן, בגלל הודאות של הגאולה והתשובה, אומר ר' יהושע שדי בתשובה ראשונית וחלקית – גם כזו הבאה בעקבות גזרות קשות – בכדי "להניע את הגלגל" של הגאולה. ולאחר ה"תנועה" הראשונה של תשובה, כשגם ה' יאר פניו אלינו ויחל לגאלנו, אזי התשובה תלך ותגדל ותעמיק, ככתוב בפרשת התשובה: ה' ישיב אותנו ואנו נשוב אליו והוא ישוב… וכן הלאה.

"כבר הבטיחה תורה שסוף ישראל לעשות תשובה בסוף גלותן – ומיד הם נגאלים" (הלכות תשובה לרמב"ם, ז, ה). אנו צריכים רק לפתוח פתח כחודו של מחט, לרצות בתשובה ו"להשיב אל לבבנו", ואז יפתח לנו הקב"ה כפתחו של אולם, לתשובה שלמה וגאולה שלמה. "פנו אלי – והִוָשעו" (ישעיה מה, כב).

השארת תגובה