יהודה גבר באחיו – הרב יצחק שפירא

המהלך המנצח ב"משחק המלכים" בין יוסף ליהודה.

"ויגש אליו יהודה ויאמר בי אדני, ידבר נא עבדך דבר באזני אדני ואל יחר אפך בעבדך…". יהודה הולך ומספר ליוסף את כל השתלשלות העניינים מתחילתם, ולבסוף הוא מציע: "ועתה ישב נא עבדך תחת הנער עבד לאדני".

ננסה להתבונן ביהודה העומד מול המשנה למלך מצרים, ולנסות להבין מעט את סוד כוחו של יהודה.

בקשה בגלוי וטענה בסתר

מפשט הכתובים, נראה שיהודה עומד ומבקש רחמים, בשפלות קומה וברוח נמוכה. וכך מסביר הרמב"ן את כל אריכות דבריו של יהודה: "ואשר יראה לי על דרך הפשט, שאינם רק [-אלא] תחנונים להעיר רחמיו…". יהודה מכיר בכך שהוא עומד לפני שליט גדול ותקיף ממנו, ואין לו ברירה אלא ללכת בדרך השתדלנות ובקשת הרחמים, כרוח-דבריו בסיום הפרשה הקודמת: "מה נאמר לאדני, מה נדבר ומה נצטדק?".

כל זה במישור הגלוי של דברי יהודה. אמנם הרמב"ן עצמו מוסיף שלפי דברי רבותינו מסתתר כאן מישור נוסף, בו יהודה אינו עומד לבקש רחמים כעני-בפתח, אלא בא בתביעה וטענה כלפי השליט הנוהג באי-צדק: "אבל יש בסתר דבריו שהיה מעשה הגביע תחבולה מאתו להעלילם, כי למה יבקש לראותו על כרחם. וכך אמרו בבראשית רבה, 'אמר לו יהודה תדע לך שבעלילה באת עלינוכמה מדינות ירדו ליקח אוכל, כלום שאלת אותם כמו ששאלת לנו, שמא בתך אנו מבקשים או אחותנו אתה מבקש?' – יאמרו כי זה היה נרמז בדבריו". יהודה נוהג כאן בדיפלומטיה מחוכמת, ובתוך בקשת התחנונים הוא מבליע גם טענה ותביעה מרומזת על עיוות הדין!

עימות ומלחמה

נראה ששני המישורים הללו גם יחד "נכנסים" היטב בכתוב. אכן, אם נמשיך לעיין בדברי חז"ל במדרשים, נגיע לרובד שלישי. ברובד זה, מתארים חז"ל את יהודה ויוסף כשני מלכים הנצבים זה מול זה: "כי הנה המלכים נועדו עברו יחדיו" – "כי הנה המלכים, זהיהודה ויוסף. עברו יחדיו, זה נתמלא עברה [כעס] על זה, וזה נתמלא עברה על זה". ועוד מספרים חז"ל על יהודה המאיים להלחם לא רק במשנה-למלך אלא במצרים כולה. ולבסוף, כאשר "העסק מתחמם" נאלץ יוסף להתגלות, בכדי למנוע אלימות ושפיכות דמים… [ראה בראשית רבה בפרשתנו]

אלא שלכאורה נראה שרובד זה כבר עומד בניגוד גמור ל"דרך הפשט", כפי שהסביר אותה הרמב"ן. בעוד ש"בדרך הפשט" בא יהודה מעמדה נחותה, הרי לפי המדרש בא יהודה מעמדה של כח ומתמודד מול כוחו של המשנה-למלך. האם בכל זאת ניתן לגשר בין "דרך הפשט" ל"דרך הדרש"?

לב יהודה

נראה שהפשט והדרש יוכלו לעלות בקנה אחד כשנבין כי מול הכח והעצמה של המשנה-למלך מעמיד יהודה כח מסוג אחר. יהודה זועק מנהמת לבו, ומול האמת הפנימית הזו אין מי שיכול לעמוד: "מיד כעס יהודה ושאג בקול גדול והלך קולו ד' מאות פרסה… ובקשה ארץ מצרים ליהפך".

 יהודה אמנם עומד בשפלות-רוח מול המציאות אליה הוא נקלע – כשהוא יודע כי מה' יצא הדבר, "האלקים מצא את עוון עבדיך" – אך דוקא משום כך הוא מגלה את לבו בתביעה נוקבת ויורדת עד התהום. כך אומרים חז"ל על יהודה: "חמשה לבושים היה לובש. נימה [שערה] אחת היתה לו בלבו, כיון שהיה כועס קורע את כולם" – השערה שבלבו של יהודה חלשה אולי כשלעצמה, אך כאשר מתעורר הלב עצמו אזי בוקעת השערה את כל המסכים ואינה מוכנה להסתתר.

זהו הכח המאלץ את יוסף להתגלות. יוסף המחופש לשליט מצרי, יוסף המתנכר, יוסף המדבר אל אחיו מצרית ומשתמש במתורגמן, יוסף שכל מהלכיו מחושבים ומתוכננים בקור רוח, יוסף היודע לשלוט היטב ברגשותיו ולהתאפק מלבכות גם כשאחיו הצעיר והאהוב עומד מולו, יוסף היודע לברוח ברגע הנכון ולא להתמכר לפיתוי החטא – אותו יוסף נכנע עכשיו בפני השערה היוצאת מלבו של יהודה ואינו יכול להתאפק יותר. גם אם תכנן יוסף להמשיך ב'משחק' – הרי דברי יהודה, המגולל את אשר על לבו, מוציאים אותו משלוותו ומאלצים אותו להחשף ולקרוע את המסכה.

במלים אחרות: יהודה לא השתמש כאן בכח פיזי. יחסי הכוחות הגלויים הם, בסופו של דבר, לרעת יהודה – וכמו שמתואר במדרש עצמו כיצד יוסף ובני ביתו מראים גם הם מעשי גבורה באותו מעמד ומעמידים את אחי-יוסף במקומם. אך הטענה היוצאת מלבו של יהודה – השערה האחת הבוקעת לבושים – נכנסת ופוגעת ישירות בלבו של יוסף ומכריחה אותו להסיר גם הוא לבושיו.

יהודה מולך

דוקא כאן, כאשר יהודה נמצא לכאורה בעמדה נחותה, מתגלה תכונת המלכות – היא המלכות שנתנת לבסוף ליהודה "עד כי יבא שילה". זעקת לבו של יהודה מצליחה להכניע הן את המעגל החיצוני – ארץ מצרים המזדעזעת ומבקשת לההפך מקולו – והן את המעגל הפנימי – האח המתנכר והמעמיד פני אויב.

זוהי "דרך-המלך" האמיתית, דרכה של המנהיגות היהודית המקורית. גם במצב בו התנאים החיצוניים אינם עומדים לטובתה, גם כשהיא מצויה בחולשה ובעמדה של נחיתות מול האחים המתנכרים מבית ומול הגוים אשר מסביב – גם אז שומרת המנהיגות על כוחה הפנימי המנצח, הכח של זעקת האמת הבוקעת הישר מן הלב ופורצת את כל הכסויים! ואותם הדברים היוצאים מן הלב סופם שיפעלו על כל העולם הסובב וישנו את פניו: אומות העולם ירעדו מלגעת בנו לרעה, ואילו האחים המתנכרים יגלו את פניהם-פנימיותם ויפלו על צוארנו באהבה רבה.

ובדרכו של יהודה, נזכה להגיע למלכות אמת, היא מלכות בן-דוד מלך המשיח מזרע יהודה.

השארת תגובה