יעקב איש תם – הרב יצחק שפירא

על התמימות ועל גניבת הברכות

יעקב אבינו מתמודד מול שתי דמויות עיקריות – עשו ולבן. והנה הדרכים בהן הולך יעקב מול שני אלו שונות בתכלית, ואף הפוכות זו מזו:

ההתמודדות עם עשו רצופה ערמה ותחבולות, ובעיקר: גנבת הברכות מעשו ותוך גנבת דעתו של יצחק. אכן צודק עשו הצועק "הכי קרא שמו יעקב ויעקבני זה פעמים. את בכורתי לקח והנה עתה לקח ברכתי"! יעקב "איש תם יושב אהלים", מנצל את חכמתו לחתור מתחת לעשו הבכור ולקחת ממנו בדרכים עקלקלות את כל היקר והחשוב.

אך כאשר מגיע יעקב אל בית לבן הארמי, נראה שהוא חוזר להיות תם ותמים. לבן מרמה אותו פעם אחר פעם, מחליף את נשותיו ומחליף את משכורתו עשרת מונים, ואילו יעקב מצידו נשאר "ישר כמו סרגל": "זה עשרים שנה אנכי עמך רחליך ועזיך לא שכלו ואילי צאנך לא אכלתי… הייתי ביום אכלני חֹרב וקרח בלילה ותדד שנתי מעיני". יעקב אינו חותר תחת לבן העושק אותו כל הזמן, ואינו מנסה להשיב את העושק בדרכים נסתרות [גם מעשה פיצול המקלות נעשה בגלוי]. ולולא עזרת הקב"ה, היה יעקב נותר ערום ועריה: "לולי אלהי אבי… היה לי כי עתה ריקם שלחתני".

"תתן אמת ליעקב" – אך האמת מופיעה בדרכים שונות ומוזרות כל כך! אכן, לפי הקבלה, מדתו המיוחדת של יעקב נקראת מדתהתפארת, זו המדה הכוללת ריבוי גוונים, ובאורח פלא כל הגוונים הללו מייצגים את לוּז האמת הפנימית. אך כיצד נעשה הדבר?

האמת והשקר

ניתן להסביר את השינויים המפליגים בהנהגתו של יעקב, כשנתבונן בהתמודדות עם עשו לעומת ההתמודדות עם לבן, ונפתח בלבן. אצל לבן הארמי-הרמאי הרמאות היא דרך חיים, ואת הדרך הזו לבן איננו טורח להסתיר. לבן טוען: בעולם הזה אי אפשר להיות ישר ותמים, בכדי לשרוד צריך ערמה ופקחות, שקר ותחבולות, ואין לבחול בכל אמצעי בכדי להשיג את המבוקש. רימו אותך? לא נורא, עכשיו הבנת את כללי המשחק ובפעם הבאה תנסה להיות פקח יותר… ב"עלמא דשקרא" צריך לשקר. זוהי "האמת" של העולם הזה!

אך יעקב אבינו אינו מתפתה להכנס למשחק הזה. הוא כופר מעיקרא ב"כללי המשחק". אתה אומר שחייבים לרמות? – ובכן אני אומר שאפשר גם להיות תמים עד הסוף, ולא להשתמש באף קמצוץ של שקר מלבין. אפשר להיות 'נקי' באמת, מבלי להתלכלך בקורטוב רמאות, ועם כל זה – בעזרת ה' – גם להצליח. האמת תנצח, "הולך בתום ילך בטח".

ההתמודדות עם לבן היתה על קניינים ונכסים חומריים. בהתמודדות הזו – שבין אדם לחברו – יעקב אינו מוותר על האמת ואינו יורד להשתמש בשקר. בין אדם לחברו צריך אכן להיות ישרים כמו סרגל, "הולך תמים ופועל צדק ודובר אמת בלבבו… לא עשה לרעהו רעה… עושה אלה לא ימוט לעולם" (תהלים טו).

"אמת לאמיתו"

עד כאן על יעקב ולבן, ומה בהתמודדות עם עשו? במישור שבין אדם לחבירו, שבין יעקב לעשו, יעקב נוהג ביושר הגמור, שהרי עשוויתר מדעת על כל היתרונות של הבכורה – "ולמה זה לי בכורה?", "ויבז עשו את הבכורה" – ואין לו כל טענה על יעקב שקבל את הברכות המיועדות לבכור. אדרבה, עשו נהג שלא כשורה, כשרצה להתברך בברכה המיוחדת לבכור ולא גילה לאביו כי הבכורה כבר איננה שלו. "והיה יעקב כאדם שרץ אחרי אבדתו, שהרי עשו מכר לו את הבכורה… ועכשיו היה מערים על שבועתו ורוצה לרמותו,ויעקב הציל את שלו מידו" (ר"י בכור שור).

אך בכך לא די. הרי יצחק אינו מחוייב לתת את הברכה למי שקנה את הבכורה, ואפשר שברצונו לברך דוקא את עשו, וכיצד מרמה יעקב את יצחק אביו? כיצד מתיישבת ההתנהגות הזו של הרמאות, ההתחזות ודברי השקר, עם מדת ה"אמת ליעקב"?

אלא שבמישור הזה יש משהו מעל האמת הפשוטה והנראית לעינים, יש "אמת לאמיתה" שאינה נרתעת לעתים מלבוש הנראה כשקר ומרמה. הברכה שמעניק יצחק היא "ברכת אברהם" שמי שיזכה בה יהיה "בעל הברית לאלקים" (כדברי הרמב"ן), וגם יצחק מנסה לכוון בברכותיו רק לרצון ה', "ואברככה לפני ה'". אם כן, אומר יעקב, אם מדובר בשאלה במי בוחר ה', הרי אני חפץ בכך יותר מכל. אינני מוכן לוותר על הברית והקשר עם הקב"ה, ואינני יכול להתקיים ללא רצון ה' ובחירתו בי. ואם מסיבה מסוימת עשו הוא זה שצריך להתברך, אני מוכן לנהוג כעשו – "אנכי עשו בכורך" – כי לזכות לרצון ה' יותר חשוב בעיני מכל תדמית ואופי.

כאשר יעקב עומד מול ה' ורוצה לזכות בבחירתו, הוא חי ומתנהג במישור גבוה יותר, במישור בו שולט קנה-המדה של "אמת לאמיתה". מעשיו ודבוריו אינם צריכים להשפט לפי המבט החיצוני, האנושי, המצפה להתנהגות הולמת ומכובדת ויפה. כאן מוכן יעקב להתלבש בלבושי "עלמא דשקרא", ואם הדבר נראה כשקר וכרמאות בעיני העולם – יתקן העולם את ראייתו, עד שיזכה לראות את האמת לאמיתה!

ובזכות רצונו העז של יעקב לזכות בברכה הזו, הוא אכן זוכה להתברך ולהיות "הבחיר שבאבות". "הלא אח עשו ליעקב נאום ה'ואוהב את יעקב ואת עשו שנאתי".

  • ●●

קנה-המדה של האמת והשקר חשוב הוא, אך איננו הכל עבורנו. האמת יכולה להיות אמת יחסית בלבד, או להפוך לפתע את מבטה, להצדיק רשע ולהרשיע צדיק. המאמץ העיקרי של היהודי מופנה לדבוק בה' ולקיים את רצונו, כי זוהי האמת לאמיתה, ולבסוף גם יתגלה שהאמת מסכימה לכך, שהרי "חותמו של הקב"ה אמת". בסופו של דבר, לא יהיה עוד צורך בעקבה ורמיה, והכל יודו כי הבכורה והברכה ליעקב הן. "לא יעקב יאמר עוד שמך כי אם ישראל".

השארת תגובה