לצאת מסבלות מצרים – הרב יצחק שפירא

כשמאמינים בה' – מאמינים בגאולה, ולא משלימים יותר עם הגלות.

"לכן אמור לבני ישראל אני ה', והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים, והצלתי אתכם מעבודתם, וגאלתי אתכם… ולקחתי אתכם לי לעם והייתי לכם לאלקים וידעתם כי אני ה'…"

תהליך הגאולה מתחיל ב"הוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים", זוהי הלשון הראשונה מתוך ארבע לשונות הגאולה שמנו כאן חז"ל: "והוצאתי, והצלתי, וגאלתי, ולקחתי".

אך אם ננסה להבין מהי המשמעות של כל שלב בתהליך, נראה שאין זה ברור מהו בעצם השלב הראשון; מהי המשמעות של "והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים"? והרי אין מדובר כאן על ההצלה מן העבודה, שכן הצלה זו היא השלב השני!

מבין הפירושים הרבים שנאמרו בענין, נתבונן במה שדרש כאן בעל חדושי הרי"ם (ר' יצחק מאיר, הרבי הראשון מגור):

"פירוש 'סבלות מצרים', שלא יוכלו לסבול טומאת מצרים, ומזה באה הגאולה אחר כך". (שפת אמת וארא תרל"ה)

אך גם זה עדיין לא מובן: מדוע המצב שישראל אינם יכולים לסבול את גלות מצרים הוא שלב ראשון בגאולה? והרי לכאורה בזה רק התגבר קושי הגלות, וכיצד מתחילות להתקיים כאן "ארבע לשונות של גאולה"?

ההשלמה עם הגלות

אלא שעיקר הגלות אינו רק במצב הקשה, הגשמי והרוחני, מצד עצמו, אלא בשעבוד הנפשי הפנימי – שעבוד המתבטא בכך שאנו משלימים עם המצב הנוכחי. כאשר משלימים עם הגלות כ"מצב נתון", כשהדבר היחיד שאנו מסוגלים הוא לומר באדישות וביאוש "מה יש לעשות" – זהו תוקף הגלות, זהו "הסתר הפנים" שיש בגלות! במצב כזה, אפשר לסבול את עול מצרים, שהרי האדם הוא יצור היודע להסתגל גם לתנאים קשים ביותר, ואם זו המציאות – נתרגל אליה, כי "זה מה יש", אי אפשר להפוך את העולם בעל הגבולות והמיצרים וממילא אין טעם להתמרמר על מצבנו הנוכחי.

כאמור, זוהי המנטליות הגלותית, אך מה יכול לשנות אותה? הרי אפשר לטעון שזוהי באמת הגישה המפוכחת, ה"ריאלית" והמציאותית! עלינו להכיר במגבלות העולם ולהשלים עם קיומן!

יציאת מצרים מתחילה

אלא שכאן באה יציאת מצרים ומשנה את הגישה הגלותית. יציאת מצרים מתחילה כאשר אנו מתעוררים להבין – מתוך האמונה בה' – שניתן לצאת מן המיצרים, שיש אפשרות להסיר את כבלי העבדות של המציאות הנוכחית ולצאת למרחב כבני חורין.

כאשר מתחילים להאמין בכך שאפשר לצאת מן המיצר – אזי כבר לא משלימים יותר עם הגלות. מפסיקים להיות אדישים למצב הקיים, כי מרגישים שהמצב הזה יכול להשתנות וחייב להשתנות!

זוהי גם הנקודה שבה מתחיל להיות לנו כואב. כאשר מתעוררת בנפשנו ההכרה שאפשר להגאל, כאשר מפסיקים להשלים עם הגלות – אז מתחילים לחוש את הכאב והמחנק שבגלות, אז מפסיקים לשתוק ומתחילים לזעוק יותר ויותר, עד שמגיעים להרגשה החריפה שכבר אי אפשר לסבול יותר!

לכן ראשית הגאולה היא ביציאה מסבלות מצרים: כשמרגישים שאי אפשר לסבול זהו הסימן שמאמינים באפשרות הגאולה, וזו כבר תחילת הגאולה.

  • ●●

גלות מצרים היא במדה רבה אב-טיפוס גם לגלות האחרונה. עיקר הגלות היום היא בכך שאיננו מאמינים באפשרות לשינוי המציאות (הן במישור הפרטי והן במישור הכללי). הנטיה להתפשר וללכת על פתרונות חלקיים מדומים, נובעת מן הגישה שאי אפשר לצאת באמת מתוך המיצר. כך רוב ה"פתרונות המדיניים" המוצעים היום יוצאים מתוך הנחה שיש כמה נתונים בסיסיים שאינם נתונים לשינוי. זוהי מציאות של "בדיעבד" ובתוך מציאות זו כל הפתרונות גם הם בדיעבד. כאשר זו נקודת המוצא – מתברר לבסוף שכל הפתרונות הולכים ומסתבכים כמו במבוך, ואין כל בשורה אמיתית ותקוה גדולה.

הפתח לשינוי הוא כאשר נבין שאפשר "לצאת ממצרים". האמונה בה' נותנת לנו את ההכרה שודאי אפשר להגיע למצב טוב באמת, למצב של גאולה שלימה (ואין הכוונה בהכרח למציאות ניסית ועל-טבעית). הכרה זו מתגברת יחד עם ההרגשה שאי אפשר לסבול את המציאות הקיימת – אי אפשר לסבול אותה כי, בעזרת ה', אפשר לתקן אותה לגמרי.

השארת תגובה