משה רבינו: מנהיגות מתוך אהבה – מו"ר הרב יצחק גינזבורג

ל-ז' אדר – פטירת משה רבינו ע"ה. מעובד מדברי מו"ר הרב יצחק גינזבורג שליט"א

כאשר באים לדבר על משה רבינו ע"ה, אדון הנביאים, קשה להתייחס אליו אך ורק כדמות מהעבר של עם ישראל. ר' הלל מפאריטש מביא בשם הרעיא-מהימנא, שמשה רבינו עתיד לשוב ולהנהיג את עם ישראל – וזוהי שלימות הגאולה – רעיא-מהימנא שיבוא לאחר משיח בן יוסף ומשיח בן דוד.

ממשה רבינו אנו לומדים רבים מיסודות המנהיגות היהודית, אך נתמקד בנקודה אחת: אהבת ישראל וספוק צרכי הגוף היהודי.

חז"ל מלמדים ש"משה רבינו אוהב ישראל היה", את אהבת משה רבינו לעם ישראל רואים על כל צעד ושעל בהנהגת בני ישראל על ידי משה – וממנו ניתן ללמוד פרק בהנהגה מתוך אהבת ישראל. עם כך שהמנהיג מוליך את העם קדימה – אל הגשמת ערך השלמות ובדרך "לכתחילה אריבער" – הנה כל זה בא מתוך אהבת ישראל אמיתית והבנה עמוקה לצרכיהם.

המנהיג משתדל בכל יכלתו לדאוג גם למלוי צרכי ישראל בגשמיות, כיון שיודע הוא שגם הגוף היהודי וצרכיו קדושים הם ויש לדאוג לכל מחסורו (וזהו סוד "אין מוסרין רזי תורה אלא למי שלבו דואג בקרבו", והיינו שלבו דואג לכל יהודי ויהודי, "העם אשר אנכי בקרבו"). יתירה מזו, הוא יודע שספוק הצרכים הגשמיים קודם ללמוד התורה, "דרך ארץ קדמה לתורה", וזבולון העוסק בסחורה קודם ליששכר הלומד תורה: "שמח זבולן בצאתך ויששכר באהלך".

ענין זה מתגלה בעיקר אצל המשיח; העושר בא מן הצפון, "מצפון זהב יאתה", ואילו החכמה והתורה באים מן הדרום – "הרוצה להעשיר יצפין והרוצה להחכים ידרים, וסימנך שלחן בצפון ומנורה בדרום" – ועל המשיח נאמר שיבא דוקא מן הצפון (הלבנון והגליל). אך אצל משה רבינו בדורו עדיין לא נגלה זה, אלא התורה קדמה, ולכן עלו דור המדבר עם משה מן המדבר שבדרום. דוקא הקדמת העושר לחכמה היא שתביא את הגאולה השלמה, כאשר המציאות הגשמית תגלה את המדרגה העליונה ביותר הגנוזה בה. על כן נקרא המנהיג האמיתי "מלך רב", מקודם "מלך" (הדואג לגשמיות) ואח"כ "רב" (הדואג לרוחניות).

רק גאולה שכזו היא גאולה שאין אחריה גלות כלל, כלומר שגם אפשרות הגלות בטלה מכל וכל (כמבואר בדא"ח), שלא כגאולת מצרים [וזהו סוד מאמר חז"ל "הנותן מטתו בין צפון לדרום זוכה לבנים זכרים": כאשר הצפון בא לפני הדרום אז זוכים לגאולה בבחינת זכר שדוקא היא המתקיימת לעד, בחינת "שיר חדש" שלמעלה מ"שירה חדשה"].

אמנם, טרם התמנותו של המנהיג להנהיג את העם בפועל (כאשר "מזלו" ושעתו" עדיין טמירין וסתימין ואינם נודעים לעצמו ולזולתו), עוסק הוא בעיקר בלימוד התורה, הפצת פנימיות תורתנו הקדושה, רזין דאורייתא, בעם ישראל על מנת להחזירם בתשובה, ובונה לכך כלים מתאימים ככל יכולתו, שהרי דוקא על ידי "יפוצו מעיינותיך חוצה" – "קאתי מר" (מלך המשיח). הפצת פנימיות התורה מטהרת את האויר, ממתיקה את כל הדינים, מתקנת את ה"ברית" ומגלה את מקור הרחמים והחסד האמיתיים, עד שיתקיים היעוד "יפקון ביה מן גלותא ברחמים" (– על ידי הלימוד ב"עץ החיים", פנימיות התורה, יצאו ישראל מן הגלות ברחמים).

מתוך עלון 'הרכבת נוסעת' מס' 82

השארת תגובה