ר' שמלקה מניקלשבורג – מערכת

ל-ב' אייר, יום פטירתו של ר' שמואל שמלקה הלוי הורוויץ מניקלשבורג.

לא ניתן להזכיר את ר' שמלקה מבלי להזכיר את אחיו הצעיר ר' פנחס בעל ה'הפלאה'. שני האחים הקדושים הללו גדלו יחד בתורה מנעוריהם ולבסוף נמנו על גדולי הדור. בימי בחורותם הלכו ללמוד תורה בישיבות ליטא, ובהשפעתם של ר' זושא מאניפולי ור' אברהם מקאליסק נסעו למעזריטש והפכו לתלמידי ר' דוב בער, המגיד ממעזריטש. כשחזר ר' שמלקה לראשונה מביקורו אצל המגיד ממעזריטש אמר: בתחילה הייתי מסגף את גופי כדי שיוכל לסבול את הנשמה, וכעת למדתי שהנשמה מסוגלת לשאת את הגוף ואינה צריכה לפרוש ממנו כלל, וזה מה שהובטחנו בתורה "ונתתימשכני בתוככם – אני שוכן בקרבכם. ואם תפחדו שמא תצא הנשמה מן הגוף להדבק בבוראה ומקורה – ולא תגעל נפשי אתכם", וזהו שכתוב "תורת ה' תמימה משיבת נפש" שכשהתורה תמימה היא משיבה את הנפש לתוך הגוף, והוא מרחמי השם יתברך… גם לאחר שהפכו שני האחים לתלמידי-תלמידי הבעל-שם-טוב, לא היה מי שערער על גדלותם התורנית, ומסופר שהגר"א אמר במליצה על גדולי החסידות בזמנו "לכולהו אית להו פירכא לבר מדשמואל [ר' שמלקה], ופינחס זה אליהו" [ר' פינחס].

לאחר זמן, הלכו שני האחים לשמש ברבנות בקהילות מערב אירופה: ר' שמלקה בניקלשבורג ור' פנחס בפרנקפורט. כשבא ר' שמלקה לניקלשבורג, דרש תחילה בכל שבת על אחת מ"שבע החכמות", ורק אחר-כך החל לדרוש בתורה. ולפליאת אנשי העיר הסביר: נאמר "טוב לשמוע גערת חכם מאיש שומע שיר כסילים" – טוב לשמוע גערת חכם מאיש כזה ששומע גם שיר כסילים, כי חכם כזה המבין בכל החכמות ובכל זאת "מרעיש עולמות" לעסוק בתורה, אליו ישמעו. מסופר שהיו בניקלשבורג אנשים שהתנגדו לר' שמלקה, ור' אלימלך מליז'נסק בא במיוחד למקום על-מנת להשקיט את הרוחות.

ר' שמלקה נודע בישיבה הגדולה שהקים ובה העמיד תלמידים הרבה. מגדולי תלמידיו: ר' משה ליב מסאסוב, ר' מרדכי בנעט, המגיד מקוז'ניץ, החוזה מלובלין ועוד. החוזה מלובלין סיפר שרבו ר' שמלקה הטיל עליו את התפקיד שכאשר הוא (ר' שמלקה) עוסק בפלפול הלכה ולרגע מסיח דעתו מדבקות בקב"ה, עליו להזכירו על כך בתנועה קלה. אלא, הוסיף החוזה, שמעולם לא היה צורך בכך, כיון שהיה ניכר שר' שמלקה אינו מסיח דעתו מדבקותו כלל. ופעם אחת נדמה היה לחוזה כאילו רבו נפרד מדבקותו, ורצה להזכירו, אך מיד פנה אליו רבו ואמר: הנה נזכרתי בעצמי… ופעם ביום השני של ראש-השנה, אמר ר' שמלקה לפני התקיעות: "מדוע לא בן ישי גם תמול גם היום אל הלחם" – למה מתמהמה משיח בן דוד לבוא, "מדוע לא בא בן ישי"? מפני ש"גם תמול גם היום אל הלחם", שאין אנו מתפללים על גלות השכינה אלא רק על הלחם.

ר' שמלקה נפטר בב' אייר תקל"ח, בן 52, ומסופר שלפני פטירתו אמר לתמידיו כי נשמת שמואל הנביא שכנה בו, ועל כן שמו שמואל, ומשבט לוי הוא, וגם שנותיו כשנותיו של שמואל הנביא. ואילו היו קוראים אותו בשם שמואל, ולא שמעלקא, היה ממש כשמואל הנביא… זכותו תגן על כל ישראל עד לבוא בן ישי.

על פי ספר "מנורה הטהורה"


אכילה בכזית

חז"ל מסרו ששיעור אכילה בכל מקום הוא בכזית. ועל-דרך הרמז: שאכילת האדם צריכה להיות כבחינת הזית. שהנה בזית יש שתי בחינות הפוכות זו מזו: על הזית עצמו נאמר שהוא גורם לשכחה, ואילו שמן הזית מועיל לזכרון. דהיינו שכל עוד הפרי בקליפתו ובצורתו הראשונה הריהו עדיין במרירותו ומביא לידי שכחה, אך מכיון שנעשה שמן על-ידי כתישה וטחינה, הרי השמן היוצא ממנו יפה לזכרון כיון שנמתק. וכמו כן בענין האכילה, כשאדם אוכל בבחינה גשמית, אינו מועיל ואינו פועל כלום באכילה זו, כיון שאוכל מחמת התאוות וחמדת היצר. אבל כשאדם משליך תאוותו ואינו משגיח על גשמיות המאכל אלא על "מוצא פי ה'", החיות הרוחנית שבמאכל זה, ומעלה את נצוצות הקדושה שבו, אז האכילה הזו נחשבת כעבודת הקרבנות, ושולחנו של אדם זה דומה למזבח המכפר כיון שאכילתו בקדושה, והכל לפי כוונת הלב.

ע"פ ספר 'דברי תורה' בשם ר' שמלקה (הובא בספר מנורה הטהורה) 

כתיבת תגובה