מהותו של חודש ניסן – תש"ף

חודש ניסן בפתח ומנהג טוב יש אצלנו, בדורשי יחודך, להתבונן במהותו של כל אחד מן החודשים דרך החוש והאות השייכים לו על פי ספר יצירה.

נפתח באות של חודש ניסן – האות ה"א. לכל האותיות יש כעין "גוף" ממשי בשל צורת ההגייה שלהן בעזרת אחד מאברי הפה ומוצאיו. חיכוך הלשון 'יוליד' אותיות מסוימות וחיכוך הגרון 'יוליד' אחרות וכן הלאה. האות היחידה שאין לה 'גוף' שכזה וכולה 'נשמה' היא האות ה"א המכונה בספרים הק': "אתא קלילא דלית בה מששא [אות קלילה שאין בה ממשות]". הגייתה של הה"א נעשית בנשיפת אויר, בדומה לפעולת הנשימה, וללא חיכוך פיזי עם איברי הפה. תכונה מיוחדת זו של האות ה"א הופכת אותה לאות הראשונית, כמין חומר גלם ונשמה פנימית של כל האותיות ולכן אין מתאים ממנה לייצג את חודש ניסן – "החודש הראשון" – מבין חודשי השנה, החל תמיד בימי האביב בו הכל פורח ומתחיל מחדש.

החוש של חודש ניסן הוא חוש הדיבור, לכבוד חג הפסח, הפה הסח ומספר בנפלאות יציאת מצרים. אותה אות ה"א – מלכת האותיות – שבה ומופיעה גם בהקשר הזה. שלב המגיד, השלב העיקרי בליל הסדר, פותח דווקא באות זו – "הא לחמא עניא" ומתוך האות הקלילה והרוחנית הזו נרקמת ומתממשת כל ההגדה, סיפור יציאת מצרים ועד לשירת ההלל השמחה.

בתקופה האחרונה עובר העולם טלטלה עצומה בדמות נגיף הקורונה המתפשט בו. ננסה לתת מבט חסידי לנדרש מאיתנו בתקופה זו דרך התבוננות בצורתה הפיזית של האות ה"א. האות ה"א בנויה משלושה קוים: קו עליון, קו אמצעי הנמתח ממנו וקו נוסף המנותק משני אלו. למה רומז המבנה הזה? מובא בחסידות ששלושת הקוים הללו מקבילים לשלושת "לבושי הנפש", היינו צורות הביטוי שלה – מחשבה, דבור ומעשה. הקו העליון הוא לבוש המחשבה, החופף מלמעלה, הקו האמצעי הוא קו הדבור הנמשך מן המחשבה ותלוי בה – "אין אדם מדבר אלא מהרהורי לבו". הקו השלישי, המנותק, מקביל ללבוש המעשה שאינו מחובר ישירות למחשבה אך פועל בהשראתה.

בימים אלו, ימי בידוד והגבלה, מורגש היטב ניתוקו של לבוש המעשה. כמו בבת אחת נותקנו מעולם העשיה החיצוני והתכנסנו אל תוך הבתים, אל חיק המשפחות – "לך עמי בא בחדריך". אך אדרבה, עם כניסתנו לחודש ניסן – חודש הגאולה – ניתן למצוא במצב מאולץ זה מעלה גדולה. הניתוק מכוחות המעשה יכול לפעול בנפש מעין אוירה 'שבתית' המאפשרת להפליג למחוזות פנימיים יותר בנפש, מחשבות טובות ודיבורים עמוקים. בכחה של המנוחה מן העשיה האינטנסיבית להעניק לנו כלים טובים להבחין בין העיקר והטפל בחיים. הזמן הארוך בחיק המשפחה יכול לתת לנו טעם טוב של אהבת אמת ושעות של בידוד מפנות לנו זמן איכות לחשבון נפש נוקב ומשמח – אולי הלכנו קצת לאיבוד? בואו ניקח קצת אויר, נחזור אל ה-ה"א הקלילה, ונתחיל הכל מהתחלה!

אז קודם כל – "חשוב טוב יהיה טוב!" שיהיו מחשבות טובות ושמחות. מחשבות אלו וודאי יולידו דיבורים טובים, מעודדים ומחזקים. מכח אלו ובעזרת ה', נדלג בדילוג גדול מעל כל ההגבלות והמיצרים ישר אל לבוש המעשה המנותק ונחבר גם אותו במעשים ופעולות שיחישו את הגאולה – "בניסן נגאלו ובניסן עתידין להיגאל"!

בשורות טובות!

 

השארת תגובה