ניסיתם פעם 'לתור' את הארץ? | מייל שבועי פרשת שלח תש"פ

בפרשתנו אנו קוראים על המרגלים ההולכים לתור את הארץ ועל הוצאת דיבת הארץ, בשלה נענש עם ישראל ונגזר עליו להישאר עוד 40 שנה במדבר.

מה קרה שם? מה מוסר ההשכל שהתורה רוצה ללמד אותנו? וכיצד הדבר קשור לימינו אלו? כל זאת ועוד במאמר הקצר שלפנינו.

יש לך חשק?

זהו ציווי ה':

"שלח לך אנשים ויתרו את ארץ כנען אשר אני נתן לבני ישראל איש אחד איש אחד למטה אבתיו תשלחו כל נשיא בהם".

מהי פעולת המרגלים בארץ? 'ויתורו…'. מעניין לשים לב שבסוף הפרשה המילה הזו מופיעה עוד פעם – "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם…".

מה הפירוש 'לתור'? 'לתור' הוא לחפש בחוץ משהו אותו אני רוצה מאוד בפנים, ואם אמצא אותו הוא יעורר את מה שאני מחפש בתוכי.

ה' בעצם רוצה להכניס את עם ישראל לארץ, אך לפני הכניסה הוא רוצה לעורר חשק לעם, ולגלות לו את הקשר הפנימי שלו לארץ. לכן הוא רוצה שהמרגלים 'יתורו' את הארץ – יעוררו בעצמם ולכל העם חשק לארץ הקודש.

'וראיתם את הארץ…'

לאחר שהבנו מה ה' רוצה, נקרא כיצד משה רבנו מצווה את המרגלים:

"וישלח אתם משה לתור את ארץ כנען".

כלומר – בתחילה הוא שולח אותם 'לתור' – בדיוק כפי שה' רוצה, אך לאחר מכן הוא מוסיף עוד כמה משפטים:

"ויאמר אלהם עלו זה בנגב ועליתם את ההר וראיתם את הארץ מה הוא ואת העם הישב עליה החזק הוא הרפה המעט הוא אם רב ומה הארץ אשר הוא ישב בה הטובה הוא אם רעה ומה הערים אשר הוא יושב בהנה הבמחנים אם במבצרים ומה הארץ השמנה הוא אם רזה היש בה עץ אם אין והתחזקתם ולקחתם מפרי הארץ".

משה שולח אותם לבדוק את ה'מורל' של האויבים, את איכות הארץ והביצורים. בעצם משה רבנו לא מסתפק בלעורר חשק לארץ ישראל והוא מכניס למשוואה גם את ה'ריאליות' – הכרת השטח והאויב.

עד כאן לכאורה בסדר, ה' מחפש את החשק של עם ישראל לארץ ישראל, ומשה רבינו מנצל את הכניסה לארץ להיערכות ריאלית לכניסה לארץ.

אל תהיה ריאלי…

את ההמשך כולנו מכירים – המרגלים אכן 'תרים' את הארץ, בודקים גם את טיבה ואיכות פירותיה, ואולם בסוף חוזרים למחנה ישראל, 'מוציאים את החשק' לעם, עד שה' קוצף עליהם ומעניש אותם – 'במדבר הזה יפלו פגריכם…' ועם ישראל נשאר עוד 40 שנה במדבר.

אז איך קרה שהמרגלים נפלו והוציאו דיבת הארץ? מדוע לא התעורר להם החשק לארץ הקודש?

לפני שנענה נקדים עוד דבר – בתחילת ספר דברים משה רבנו מדבר על חטא המרגלים ומוסיף – "גם בי התאנף ה' בגללכם…". מדוע ה' מעניש את משה?

אנו נאמר, שחטא המרגלים השתלשל מהוספת החלק ה'ריאלי' של משה רבנו. מכיון שהם בדקו כך את הארץ, הם החלו לחשוש מכניסה לארץ והוציאו דיבתה רעה, ובשל כך משה רבינו נענש.

אמנם, אצל משה רבינו בעצמו, הבדיקה הריאלית איננה סותרת כהוא זה את הרגשת החשק לארץ ואת הידיעה שה' יכניס אותנו לארץ וילך לפנינו, אך למרגלים הדבר לא היה פשוט, ומשה רבינו היה צריך להדגיש להם שאף על פי שהוא מבקש לבדוק את הארץ בצורה ריאלית, זה רק על בסיס זכירת העובדה שאל הארץ נכנסים עם חשק ועם אמונה בה' ההולך לפנינו.

(ואכן, אלו הדברים שכלב מנסה לומר לעם ישראל – "ואתם אל תיראו את עם הארץ כי לחמנו הם סר צלם מעליהם והוי' אתנו אל תיראם", וכך גם אומר משה לעם בפרשת דברים – "ואמר אלכם לא תערצון ולא תיראון מהם; הוי' אלקיכם ההלך לפניכם הוא ילחם לכם ככל אשר עשה אתכם במצרים לעיניכם")

תכנית המאה?

זהו עניינה של ארץ ישראל – לקשר בין עם ישראל לה' יתברך, וככזו, היא לא סתם חלקת אדמה, אלא ארץ אליה נדרש לכסוף, להתגעגע ולהיות ראויים לשכון בה. על הארץ הזו כתוב 'שכן ארץ ורעה אמונה' – והניסיון לחבר בין אמונה לפרקטיות וריאליות לא יצלח.

וכמו שכותב אדמו"ר הזקן בתניא – 'לעורר את האהבה הישנה וחבת ארץ הקדש להיות בוערת כרשפי אש מקרב איש ולב עמוק…'.

הדברים נכונים תמיד, ובפרט בימים אלו בהם יש דיבורים על תכניות כאלו ואחרות לריבונות כזו או אחרת על חלקי הארץ – ההבנה השגויה של המרגלים בדברי משה מלמדת אותנו שבכל הנוגע לארץ הקודש – לא שייך לדבר בצורה 'פרגמטית' ופרקטית.

נסיים בברכה – שנזכה 'לחיות עם הזמן', להגביר את החשק והשייכות הפנימית שלנו לארץ הקדש, ולהצליח לחיות בה חיי ציבור קדושים, המבטאים את הקשר שלנו עם ה' יתברך.

שבת שלום!

בית 'עוד יוסף חי'.


לקבלת המייל השבועי לחצו כאן

כתיבת תגובה