בין פרשת משפטים לחג הפורים. | מייל שבועי פרשת משפטים תשפ"א

בס"ד

שלום לידידינו היקרים!

חודש אדר כבר כאן ואיתו שמחת פורים – 'ונהפוך הוא אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם'. גם המאמר השבוע יעסוק בקשר בין פרשת משפטים לבין שמחת פורים.

לאחר סיפורי בריאת העולם, האבות הקדושים והיווצרות העם, ולאחר היציאה ממצרים וקבלת התורה, מגיעה פרשת משפטים ובה מצוות עם הרבה פרטים ודינים.

פרשת משפטים כשמה כן היא – ההלכות היוצאות ממנה כתובות בעיקר בחלק 'חושן משפט' בשלחן ערוך, העוסק בדיני ממונות שבין אדם לחברו. השנה בשבת פרשת משפטים חל גם ראש חודש אדר וגם פרשת שקלים. מה הקשר בין דיני ממונות לפורים?

מה עדיף – דיין או רב?

כפי שאמרנו, מפרשתנו – הבאה מיד לאחר מתן תורה בפרשת יתרו – יוצאות רוב ההלכות הכתובות ב'חושן משפט' – דיני נזקים ובן אדם לחברו. מדוע הלכות אלו הן ההמשך של מתן תורה? משום שדיין הדן דין אמת ממש משקף את ההסתכלות של ה' על המציאות, לכן גם הדיינים נקראים 'אלהים' בתורה, הם ממש משקפים את ה'.

רוב ההלכות אותן אנו פוגשים ביום-יום כתובות בחלק 'אורח חיים'. מה ההבדל בין חשן משפט לאורח חיים? אם יש לנו שאלה ב'אורח חיים' אנו הולכים לרב שיכריע, אך אם מתעוררת שאלה ב'חושן משפט' אנו הולכים לדיין דווקא.

מה ההבדל בין דיין לבין רב?

הרב 'רק' מגלה לנו את מה שה' אמר, לעומתו הדיין 'מחליט' לנו מה אומר ה' ויכול לכוף אותנו על כך. הדיין מעיין בתורה ועל ידה מעצב את המציאות, ממש כפי שה' יושב ומנהל את העולם. על כך אומרים חז"ל 'כל דיין הדן דין אמת לאמיתו אפילו שעה אחת מעלה עליו הכתוב כאילו נעשה שותף לקדוש ברוך הוא במעשה שמים וארץ'.

מה אתם עושים בישיבה כל היום?…

נרחיב – לימוד 'אורח חיים' פשוט הרבה יותר מלימוד 'חושן משפט'. ב'אורח חיים' כל יחידה עומדת בפני עצמה – אם למדתי הלכות שבת אוכל לדעת מה להכריע בלי ללמוד הלכות ברכות למשל. אך ב'חושן משפט' כל היחידות בלולות אחת מהשניה, ובדרך כלל כדי לפסוק במקרה מסויים אנו צריכים לעיין בהרבה סוגיות במקביל.

הלימוד המורכב גורם לכל אחד שקצת למד 'חושן משפט' להרגיש שגם אחרי שהקיף את הסוגיא הוא איננו יכול לפסוק בנושא. אם ברוב המקרים איננו מצליחים להוציא מהסוגיא הכרעה במציאות, מדוע הלימוד הישיבתי מורכב בעיקר מהלכות אלו?

ישנם כאלו שיאמרו שלימוד הלכות אלו מקנה לנו 'שכל של תורה' ומשווה לשכלנו אופי מיוחד, אך החסידות איננה גורסת שמטרת לימוד התורה להפוך אותנו ל'חכמולוגים'… אז מה כן?

על ידי המאמץ העיוני והחשיבה המעמיקה מה נכון לעשות במציאות, ממבט של דיין הדן את המציאות 'מבחוץ', אנו נדמים לה' הנמצא 'מחוץ' למציאות, שום דבר איננו מפריע לו והוא מחליט שכך וכך יהיה.

נאמר בחריפות – לימוד העיון בהלכות 'חושן משפט' צריך להיות בלי לחץ ממה שקורה במציאות – זו אמירה שהעיקר זה דבר ה' וכל המציאות נועדה רק לשרת אותו. אם נלמד תורה אך העולם יתפוס מקום יותר חשוב אצלנו, נגיע למסקנות שגויות ועקומות חלילה, לכן 'בעל דין', אותו אחד שלחוץ על הרכוש שלו אינו יכול להיות הדיין, כי ה'שוחד' – הכסף עליו הוא לחוץ – מעוור את עיניו.

כלומר – לימוד העיון הישיבתי בהלכות 'חושן משפט' מביא לידי ביטוי את הכח של הנשמה להתדמות לה' ולהסתכל על העולם 'מלמעלה' ללא כל 'איום' של המציאות ומה שקורה בה, ועל ידי צורת לימוד זו התורה תוכל לנהל את העולם ולא חלילה הפוך.

ומה הקשר לפורים?

מעניין לראות שיש סעיף אחד ומיוחד הקשור לפורים בדיני 'חושן משפט'. מה הדין כאשר מישהו הזיק לחברו כשהוא שיכור בפורים? הפוסקים מסבירים שהוא פטור משום שיש מחילה הדדית בפורים.

ניתן להבין את ההלכה הזו משני כיוונים. הכיוון הראשון הוא שהניזק מוחל ולכן לא נחייב את המזיק. הכיוון השני הוא שהעיקר הוא לא זה שהניזק מוחל אלא שכולנו החלטנו שבפורים מותר קצת 'להשתולל', ולכן גם אם הניזק אומר שהוא לא מוחל על הנזק המזיק יהיה פטור, משום שכך הציבור החליט (בדומה לכך כתוב בגמרא שבערב שבת מותר לרוץ, ומי שרץ והזיק – פטור.

מה הקשר הפנימי של הלכה זו לפורים?

שני הכיוונים עליהם דיברנו הם שני צדדים בשמחת פורים:

הצד ה'מאפשר' לכולנו להשתולל ולעשות 'מה שבא לנו' בפורים, זהו סוג של חיקוי של המלך אחשוורוש במגילה, עליו נאמר "המלך' זה מלכו של עולם'. בנהנתנותו המופרזת אחשוורוש משקף – בצורה עקומה – את ה', מלכו של עולם, היחיד שבאמת 'עושה מה שבא לו'. כאשר אנו אומרים שמותר להשתולל עד כדי כך שלא נשלם אם הזקנו למישהו אנו בעצם מתדמים לה'.

הצד השני, זה שאומר שהניזק מוחל מראש אם יזיקו לו בפורים, בעצם אומר שלא נורא אם אהיה קצת 'מסכן'. צד זה משקף את שרשה הפנימי של מצוות 'מתנות לאביונים'.

כיצד?

אביון הוא אחד 'התאב לכל דבר'. בפורים 'כל הפושט יד נותנים לו' ובעצם כולנו מגלים שאנו קצת אביונים. מישהו הזיק לך? אל תתבע אותו כדי לקבל החזר, פשוט תפשוט יד ותקבל מה שאתה רוצה.

כל השנה לא טוב להיות אביון משום שאביון הוא אחד השקוע בעצמו ובצרכיו, אבל בפורים זה ממש בסדר, משום שבפורים מתגלה שיש לאביונות הזו שורש אלוקי – הנזקקות העצומה שלנו לה'. נזקקות זו מגלה שאנו חלק מה' לגמרי, משום שכל הנזקקות הזו היא להתחבר בחזרה לשרשנו אצלו יתברך, ומציאותנו היא רק איך שה' 'לקח חלק ממנו' ושם בעולם הזה.

נזקקות זו לה' גם אינה 'נפגעת' מאחרים שגם מרגישים נזקקים, כי אצל ה' יש מקום לכולם… וכך אנו פושטים את ידנו לקבל מה' אך איננו תובעים את האחר כי כולנו אביונים מול ה'.

המבחן אם אכן הצלחנו לגלות את השורש האלקי של האביונות שלנו זו הנתינה לכל הפושט ידו, כך אנו מתדמים לה' המשפיע עלינו שפע ברחמים רבים.

חסידים לא אוהבים להיות בעלי דין.

שמענו בשם מורנו הרב גינזבורג שחסידים אינם אוהבים להיות בעלי דין. בעל דין הוא אחד שמאוד 'לחוץ' על העולם הזה ועל הממון שלו ומשום כך בא 'לריב' על כך בבית דין, אבל דיין, כפי שאמרנו, מסתכל על כל זה 'מלמעלה', מנקודת מבטו של ה', חשוב לו בעיקר מה ה' אומר.

בפורים אנו לומדים להיות דיינים, לא בעלי דינים, ומשום כך איננו תובעים אחד את השני על נזקים שנעשו לנו. בפורים אנו מוכנים גם להיות 'אביונים', כאלו שתמיד תמיד זקוקים שה' יתן לנו.

שבת שלום וחודש שמח!

בית 'עוד יוסף חי'.

כתיבת תגובה